מצודות על משלי יז
<< · מצודות על משלי · יז · >>
פסוק א
מצודת ציון
"פת" - חתיכת לחם, מלשון (ויקרא ב): "פתות אותה פתים".
"חרבה" - יבשה.
מצודת דוד
פסוק ב
מצודת דוד
"בבן מביש" - בבן האדון, אשר הוא מלא מדברי בושה.
"יחלוק נחלה" - העבד הזה יקח חלק נחלה בתוך האחים כאלו היה אחד מהם.פסוק ג
מצודת ציון
"מצרף וכור" - שמות הכלים אשר יתיכו בהם הזהב והכסף.
מצודת דוד
פסוק ד
מצודת ציון
"מזין" - כמו מאזין, ר"ל מקשיב באזנו.
"הוות" - ענין שבר ורעה, כמו (תהלים צא): "מדבר הוות".
מצודת דוד
פסוק ה
מצודת ציון
"לאיד" - ענין תקלה ומקרה רע, כמו (איוב לא): "הלא איד לעול".
מצודת דוד
(משלי יז ה): "חרף עושהו" - כי בלעגו כאלו יאמר שלחסרון דעתו העני, ולא ה' פעל כל זאת.
"שמח לאיד" - השמח על תקלת חבירו "לא ינקה" מן התקלה ההיא, כי תבוא גם עליו.פסוק ו
מצודת דוד
פסוק ז
מצודת ציון
"נאוה" - מלשון נאה, וכן (תהלים קמז): "נאוה תהלה".
"לנבל" - אדם פחות ונבזה.
מצודת דוד
פסוק ח
מצודת ציון
"אבן חן" - יש אבני יקר המרבים חן למי שנושאם. ואמרו שכן סגולת המרגליות.
מצודת דוד
פסוק ט
מצודת ציון
"ושונה" - מלשון שנית.
"אלוף" - שר ומושל.
מצודת דוד
"מכסה" - אם יחטא איש לאיש והוא מכסה על פשעיו ולא יזכירם, הנה בזה מבקש אהבה, ר"ל היא סיבה להיות מתאהב על הבריות.
"ושונה בדבר" - המספר הפשע ושונה בה לספרה שנית לבל ישכחנה, מפריד מעצמו אלופו של עולם, כי יעבור על "לא תטור".פסוק י
מצודת ציון
"תחת" - ענין פחד ושבר, כמו (יהושע א): "אל תערוץ ואל תחת".
מצודת דוד
פסוק יא
מצודת ציון
"ישלח" - ענין גרוי ושסוי, כמו (דברים לב): "ושן בהמות אשלח בם".
מצודת דוד
"אך מרי" - מי שכל דבריו אך למרות בה', הוא מבקש רעה לעצמו בעולם הזה.
"ומלאך אכזרי ישולח בו" - לדונו אחרי מותו.פסוק יב
מצודת ציון
"פגוש" - ענין פגיעה.
"שכול" - מי שבניו מתים קרוי שכול, כמו (שמות כג): "לא תהיה משכלה".
מצודת דוד
פסוק יג
מצודת ציון
"תמוש" - ענין הסרה, כמו (יהושע א ח): "לא ימוש".
מצודת דוד
"תחת טובה" - במקום הטובה שעשה לו.
"לא תמוש וגו'" - כי לא ימצא מי משתדל להצילו מהרעה, הואיל ואינו משלם כמו הגמול.פסוק יד
מצודת ציון
"פוטר" - ענין פתיחה, כמו (שמות יג): "פטר רחם".
"התגלע" - כמו התגלה בה"א, וכן (משלי יח): "בכל תושיה יתגלע".
"נטוש" - עזוב.
מצודת דוד
"פוטר מים וגו'" - תחלת המריבה היא כפותח חור בגדר אמת המים והמים יוצאין דרך בו, והחור הולך ומתרחב; כי כן דרך המדון, שהולך וגדל.
"ולפני" - עד לא נתגלה המדון לבני אדם, נטוש את הריב, כי אחר שתתגלה ימצאו מחרחרים, ולא במהרה תשקט.פסוק טו
מצודת דוד
פסוק טז
מצודת ציון
"מחיר" - ענינו דמי הדבר וערכו, כמו (ישעיהו נה): "ובלא מחיר יין וחלב".
מצודת דוד
פסוק יז
מצודת דוד
פסוק יח
מצודת ציון
"ערב ערבה" - מלשון ערבות ממון.
מצודת דוד
פסוק יט
מצודת ציון
"מצה" - ענין מריבה, כמו (ישעיהו נח): "הן לריב ומצה תצומו".
"פתחו" - על פתח הפה יאמר, וכן (מיכה ז): "שמור פתחי פיך".
מצודת דוד
"מגביה" - המרים קול פתחי פיו כדרך גסי הרוח הוא מבקש שבר, כי מעותדת לבוא עליו בעבור הגאוה.
"אוהב" - מי שאוהב לפשוע בחבירו הלא יאהב מצה, כי יעשה מריבה עמו.פסוק כ
מצודת דוד
"עקש לב" - המחשב עקשות.
"ונהפך בלשונו" - המהפך עצמו בלשונו לדבר תמימות ובקרבו ישים ארבו, הוא עצמו יפול בהרעה אשר חשב לזולת.פסוק כא
מצודת ציון
"לתוגה" - מלשון יגון.
מצודת דוד
פסוק כב
מצודת ציון
"גהה" - כמו כגהה, ותחסר כ"ף השמוש, וענינו רפואה, כמו (הושע ה): "ולא יגהה מכם מזור".
"נכאה" - שבורה, כמו (תהלים קט): "ונכאה לבב".
"גרם" - עצם, כמו (משלי כה): "תשבר גרם".
מצודת דוד
פסוק כג
מצודת דוד
פסוק כד
מצודת דוד
"את פני" - החכמה מצויה לפני המבין, כי ילמד מכל אדם.
אבל "הכסיל", ישוטטו "עיניו בקצה הארץ", כי יחשוב אין מי במקומו ללמוד ממנו, כי אם מהחכמים היושבים ממרחק.פסוק כה
מצודת ציון
"וממר" - מלשון מרירות.
מצודת דוד
פסוק כו
מצודת דוד
פסוק כז
מצודת ציון
"חושך" - מונע.
מצודת דוד
"חושך אמריו" - המונע דברים בטלים הוא יודע דעת.
"יקר" - מי שרוח פיו הוא יקר וחשוב, וימעט בהם, הוא איש תבונה. וכפל הדבר במ"ש.פסוק כח
מצודת ציון
"אוטם" - ענין סתימה, וכמו (ישעיהו לג): "אוטם אזנו".
מצודת דוד
"גם אויל מחריש" - מי שיוכל להשתיק גם את האויל, שלא יוסיף לדבר איוולתו, המחריש הזה לחכם יחשב, כי דבר גדול עשה.
"אוטם" - הסותם שפתי האויל, ר"ל המחדיל אותו ממאמריו, יקרא נבון. וכפל הדבר במ"ש.
<< · מצודות על משלי · יז · >>