פתיחת התפריט הראשי

משלי יז טו: "מַצְדִּיק רָשָׁע וּמַרְשִׁיעַ צַדִּיק - תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם."

תרגום מצודות: מצדיק רשע ומרשיע צדיק, ואף רק בדברים, תועבת ה' גם שניהם, כי מהראוי לגנות מעשה הרשע ולשבח מעשה הצדיק.

תרגום ויקיטקסט: האומר על רשע שהוא צדיק, והאומר על צדיק שהוא רשע - שניהם מתועבים ושנואים על ה' באותה מידה.


בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:משלי יז טו.


דקויותעריכה

הביטוי גם שניהם מציין השוואה שאינה מובנת מאליה. בפסוק זה, ההשוואה היא בין מצדיק רשע לבין מרשיע צדיק: מובן שאסור להגיד על צדיק שהוא רשע, והחכם מלמד, שגם אדם האומר על רשע שהוא צדיק, מתועב באותה מידה. כי יש כאן שקר ועיוות הדין, ובעיני ה', כל עיוות של הדין הוא פסול, בין לטובה ובין לרעה.

"ומה צורך לפרט השני צדדים, והלא פשוט הוא שאם יצדיק רשע, ירשיע צדיק? אלא, ללמד שנענש בשני עונשים, האחד על שהצדיק רשע, והשני על שהרשיע צדיק... כי במה שהצדיק רשע, גרם קלקול בשורשו, שלא העביר את פגמו; ובמה שהרשיע צדיק, קילקל גם-כן בשורשו, שגירה עליו את הדין לבלעו חינם. והריבוי של גם רומז אל כפל הקלקול, שגורם להביא עליו כפל העונש" (רמ"ד ואלי).

הקבלותעריכה

איך מסתדר האיסור להצדיק רשע עם דברי חז"ל "הוי דן את כל האדם לכף זכות" (משנה אבות א ו), שעל-פי פשוטם מתייחסים לכל אדם ואפילו לרשע? כמה תשובות:

1. לדון לכף זכות, הכוונה להכיר בכך שיש בזולת נקודות טובות; להצדיק רשע, הכוונה להתעלם מהנקודות הרעות: "וזה דבר כת החנפים. עניין הכת הזאת נחלק לתשעה חלקים: החלק הראשון - החנף אשר הכיר או ראה או ידע כי יש עוול בכף חברו וכי החזיק בתרמית, או כי יחטא איש לאיש בלשון הרע או באונאת דברים, ויחליק לו לשון הרע לאמור "לא פעלת אוון". המעט ממנו עוון הנמנע מן התוכחה... ויוסיף לחטוא על אמרו "לא חטאת!"... והנה זה ביד החנף עוון פלילי, כי לא יקנא לאמת, אבל יעזור אחרי השקר, ויאמר לרע טוב, וישם חושך לאור. גם נתן מכשול לפני החוטא משני פנים: האחד, כי ישנה באיוולתו ביום מחר... מלבד כי יישא עונש על הנזק אשר הזיק לאשר אשם לו החוטא, על צדקו מי אשר חטא לו. מלבד כי ייענש על דבר שקר... ונאמר מצדיק רשע ומרשיע צדיק - תועבת ה' גם שניהם" (שערי תשובה ג קפז). ראו גם אורחות צדיקים, שער הרצון, הרצון המגונה. אם כך, גם כאשר מלמדים זכות על רשע ומוצאים בו נקודות טובות, אסור להגיד שהוא צדיק - אסור להתעלם ממעשי הרשע שלו.

2. יש אומרים שהפסוק שלנו מגנה רק את מי שמצדיק את הרשע כתוצאה מעניינים אישיים, בדומה לפסוק (ישעיהו ה כג): "מַצְדִּיקֵי רָשָׁע עֵקֶב שֹׁחַד, וְצִדְקַת צַדִּיקִים יָסִירוּ מִמֶּנּוּ". לפי זה, אסור להצדיק את הרשע כדי לקבל ממנו תועלת אישית כלשהי, אבל מותר להצדיק את הרשע מתוך אמונה תמימה שיש בו נקודות טובות.


כך רמזו חז"ל במדרש ילקוט שמעוני, בראשית כז רמז קיג: "ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו - ר' יצחק פתח מצדיקי רשע עקב שחד וצדקת צדיקים יסירו ממנו: כל מי שנוטל שחד בשביל להצדיק את הרשע; זה יצחק, על ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו - ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו וגו'. מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם לא ממה שהיתה רבקה אוהבת ליעקב יותר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה 'לא יעול ויטעי לההוא סבא' על שם תועבת ה' גם שניהם ועל ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו." ובגירסה קצת שונה במדרש רבה תולדות סה ו: "מצדיק רשע ומרשיע צדיק תועבת ה' גם שניהם אמר ר' יהושע בן לוי: לא ממה שהיתה רבקה אוהבת את יעקב יותר מעשו עשתה את הדבר הזה, אלא אמרה לא יעול ויטעי בההוא סבא, על שם תועבת ה' גם שניהם; ועל ידי שהצדיק את הרשע כהו עיניו - ויהי כי זקן יצחק ותכהין עיניו" ". ר' יצחק פתח (שמות כג) ושוחד לא תקח וגו' אמר ר' יצחק: ומה אם מי שנטל שוחד ממי שהיה חייב לו כהו עיניו, הלוקח שוחד ממי שאינו חייב לו על אחת כמה וכמה - ויהי כי זקן יצחק וגו '".

- אולם, בפסוקנו אין רמז לשוחד או לעניינים אישיים כלשהם.

3. יש אומרים שהפסוק שלנו פונה רק לשופט, בדומה לפסוקים (דברים כה א): "כִּי יִהְיֶה רִיב בֵּין אֲנָשִׁים וְנִגְּשׁוּ אֶל הַמִּשְׁפָּט וּשְׁפָטוּם וְהִצְדִּיקוּ אֶת הַצַּדִּיק וְהִרְשִׁיעוּ אֶת הָרָשָׁע", ו(שמות כג ז): "מִדְּבַר שֶׁקֶר תִּרְחָק וְנָקִי וְצַדִּיק אַל תַּהֲרֹג כִּי לֹא אַצְדִּיק רָשָׁע". בבית המשפט יש לשפוט בצדק, ואסור להקל בעונשם של הרשעים, כי הדבר עלול לפגוע בקרבנותיהם הצדיקים; כשאומרים על אדם רשע (הפוגע בזולת במזיד) שהוא צדיק (נותן לכל אחד את המגיע לו) הדבר גורם נזק לאנשים שנפגעו מהתנהגותו של הרשע, כי הדבר מציג את תלונותיהם על הרשע כתלונות שווא (דעת מקרא). אבל מחוץ לבית המשפט מותר ורצוי לדון כל אדם לכף זכות ולחפש בו את הנקודות הטובות.

ויש אומרים שהפסוק פונה לאנשים שמחוץ לבית המשפט, המזלזלים בשופטים, ומערערים על ההחלטה שלהם - טוענים שהאיש שהורשע הוא זכאי וצדיק, והאיש שיצא זכאי וצדיק הוא רשע. כמובן, מותר למתוח ביקורת עניינית על פסק הדין, אך רוב האנשים לא עושים זאת - רוב האנשים מחליטים מראש מי אשם ומי זכאי (בדרך-כלל ע"פ המחנה הפוליטי שאליו הוא משתייך...), וכלל אינם טורחים לקרוא את פסק הדין. גישה זו מביעה זלזול במערכת המשפטית ולכן היא תועבת ה'.

- אולם, בפסוקנו אין רמז לכך שהוא מתייחס רק לדיון משפטי - על-פי הפשט הוא מתייחס לכל אדם שמצדיק את הרשע בדבריו.

- חז"ל קישרו את המצוה לדון לכף זכות לפסוק העוסק במשפט - "בצדק תשפוט עמיתך" (ראו כל אדם הוא שופט - כמו שבבית המשפט יש לשפוט בצדק, כך ב"בית הדין" של המחשבות שלנו יש לשפוט בצדק); ומסתבר שהדבר נכון גם בכיוון ההפוך - כמו שבבית המשפט אסור להצדיק את הרשע, כך במחשבות אסור להצדיק את הרשע.

4. יש אומרים, שמשמעות הביטוי "גם שניהם" בפסוקנו היא "רק כששניהם נמצאים יחד, באותו אדם". כלומר, מותר להיות אדם חיובי, לדון את כולם לכף זכות, ולמצוא בכל אחד רק את הדברים הטובים; מותר להיות אדם ביקורתי, ולמצוא בכל אחד את הדברים הטעונים שיפור; מותר גם לראות בצדיקים את הדברים הטובים, וברשעים את הדברים הרעים; אבל אסור להיות "מצדיק רשע ומרשיע צדיק" בו זמנית - אסור למצוא ברשעים את הדברים הטובים, ובו-בזמן למצוא בצדיקים את הדברים הרעים; מי שנוהג כך הולך בכיוון הפוך לגמרי מרצון ה', ולכן זו תועבת ה' (ע"פ הצל"ח).

- אולם, פירוש זה אינו מתאים לאף אחת מן המשמעויות של הביטוי "גם שניהם"; אמנם יש פסוק שבו הביטוי מתייחס לשני דברים הבאים יחד, (משלי כ י): "אֶבֶן וָאֶבֶן אֵיפָה וְאֵיפָה, תּוֹעֲבַת ה' גַּם שְׁנֵיהֶם", אולם בפסוק זה המילה גם משמעה כמו "אפילו" - אפילו כששתי הרמאויות באות יחד, ונראה כאילו הן מבטלות זו את זו, ה' מתעב אותן*; ובפסוקנו אי אפשר לפרש כך, כי דווקא כששני הדברים באים יחד, חומרתם גדולה יותר.

לעיון נוסף, ראו: "האם מותר להגיד דברים טובים על אנשים רעים?".




דף זה הוסב אוטומטית מאתר הניווט בתנ"ך. (הקישור המקורי) יתכן שבגלל שגיאה בתוכנת ההסבה נפלו טעויות. אתם מוזמנים לתקן את הטעויות, ולמחוק הודעה זו מהדף.

קיצור דרך: tnk1/ktuv/mj/17-15