קטגוריה:משלי ב יט

הקבלות

על-פי השקפת היהדות, גם הרשע הגדול ביותר יכול לחזור בתשובה, שכן "שערי תשובה - לעולם פתוחים" (ר' שמואל בר נחמן, דברים רבה ב יב), וכן בנבואת יחזקאל:

• (יחזקאל יח כז): "וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ אֲשֶׁר עָשָׂה וַיַּעַשׂ מִשְׁפָּט וּצְדָקָה הוּא אֶת נַפְשׁוֹ יְחַיֶּה"
• (יחזקאל לג יא): "אֱמֹר אֲלֵיהֶם חַי אָנִי נְאֻם אֲדֹנָי ה' אִם אֶחְפֹּץ בְּמוֹת הָרָשָׁע כִּי אִם בְּשׁוּב רָשָׁע מִדַּרְכּוֹ וְחָיָה שׁוּבוּ שׁוּבוּ מִדַּרְכֵיכֶם הָרָעִים וְלָמָּה תָמוּתוּ בֵּית יִשְׂרָאֵל"
• (יחזקאל לג יט): "וּבְשׁוּב רָשָׁע מֵרִשְׁעָתוֹ וְעָשָׂה מִשְׁפָּט וּצְדָקָה עֲלֵיהֶם הוּא יִחְיֶה"

אבל בפסוקים שלנו נאמר, לכאורה, דבר הפוך: כל מי שבא פעם אחת אל ביתה של אישה מפתה, זרה או נכריה, כאילו מת מבחינה נפשית - הוא לא יכול לחזור בתשובה ולהשיג את האורח - המסלול - לחיים טהורים וכשרים (אורח חיים = התנהגות המובילה לחיים בריאים). האמנם?

1. ראשית יש להבחין, שדבריו של רבי שמואל בר נחמן מתייחסים ל"שערי תשובה" ולא לשבים עצמם. שערי תשובה לא ננעלים, כלומר, ה' מקבל באהבה כל אדם שעושה תשובה ומתקן את מה שקלקל; אבל אדם שנכשל בניאוף או בכפירה גורם לעצמו נזק נפשי כה גדול, שייתכן שלא יוכל כלל לתקן. השערים פתוחים - אבל הוא לא יצליח להגיע אליהם! וכך פירשו המפרשים:

• לגבי ניאוף - "שאם ייכשל בה, אי אפשר בשום זמן שיתן לב לעשות תשובה... כי מים גנובים ימתקו, ויצרו הרע הרגיל במתק הזה אי אפשר שיעזבנו, ולכן לא יניחנו לעשות תשובה" (רמ"ד ואלי, וכן מצודות).""
• ולגבי כפירה - " כל באיה לא ישובון ולא ישיגו אורחות חיים - כל המשתמדים לעבודת כוכבים, אחר שנאבקו במינות - אינם שבין, ואם שבין - ממהרין למות מתוך צרה וכפיית יצרם, וזו גזירת מלך עליהם למות" (בבלי עבודה זרה יז א, רש"י).

הכוח המיני שבאדם הוא כוח היצירה היקר והמקודש ביותר שה' נתן לו - זה הכוח שבעזרתו האדם יכול לברוא אדם חדש בדמותו ובצלמו, ממש כמו הבורא עצמו. הכוח הזה כל-כך יקר ועדין, שכאשר משתמשים בו בצורה פסולה ובניגוד להוראות, הוא מתנפץ לאלפי רסיסים, וכבר אי אפשר לתקן אותו! אנשים שחטאו בניאוף השחיתו את כוח יצירת החיים שלהם, ולכן הם משולים כמתים - כי שחה אל מוות ביתה... ולא ישיגו ארחות חיים. כך הדבר גם לגבי כוח האמונה, הכוח שבעזרתו האדם מתחבר אל ה' - מי שהשחית אותו, והפר את הברית עם ה', לא יוכל לתקנו.

משל למה הדבר דומה? לכלי זכוכית שנשבר: כלי פשוט, העשוי מזכוכית עבה וגסה, נשבר למספר קטן של חלקים גדולים, ואפשר לתקנו בקלות; אך כלי יקר, העשוי מזכוכית דקה ועדינה, נשבר לאין-ספור רסיסים קטנים, עד שאי אפשר לתקנו (ע"פ גליה).

2. אפשר גם לפרש, שהאישה הנואפת בפסוק זה היא משל לכל יצר הגורם להתמכרות, כגון סמים ממכרים: כל מי שבא ומתחיל לקחת סמים, לא יוכל לשוב לחיים נורמליים; הוא נכנס למעגל של התמכרות שבסופו מוות ממנת יתר.

גם אם יש אפשרות לחזור בתשובה, המימוש בפועל של אפשרות זו יכול להיות מאד קשה, כמעט בלתי אפשרי, כאשר יש התמכרות. כשאדם מתמכר למשהו, הוא רק רוצה להשיג יותר ויותר ממנו, והמוח שלו בכלל לא מכוון לכיוון של חזרה בתשובה אלא לכיוון ההפוך. עדיין יש אפשרות שיחזור בתשובה, אך זה ידרוש ממנו מאמצים גדולים יותר ויותר ככל שהוא יתמכר יותר. כמו החכם בספר משלי, גם חז"ל אמרו שיצר המין הוא ממכר - "משביעו - רעב": ככל שאדם משביע יותר את יצר המין שלו - כך הוא נעשה רעב יותר, וקשה לו יותר להפעיל שיקול דעת נכון (ראו גם מודל המתמטי לעיקרון הבחירה החופשית; תשובה של הרב עמית קולא בשו"ת מורשת).

3. ובכל זאת, תמיד יש אפשרות לתקן: גם כלי זכוכית שנשבר לאלפי רסיסים, אפשר להתיך וליצור ממנו כלי חדש; אבל זה דורש עבודת נפש קשה מאד של יצירה עצמית מחודשת, שרוב האנשים לא יעמדו בה וימותו.

וכך סיפרו חז"ל: "אמרו עליו על רבי אלעזר בן דורדיא, שלא הניח זונה אחת בעולם שלא בא עליה... אמרה: כשם שהפיחה זו אינה חוזרת למקומה - כך אלעזר בן דורדיא אין מקבלין אותו בתשובה?... הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה עד שיצתה נשמתו; יצתה בת קול ואמרה רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא.'" .

4. חז"ל (בתלמוד בבלי שם) פירשו שהקטע מדבר רק על מינות וכפירה, ולא על מין וזנות; לדבריהם, אדם שחטא בזנות דווקא כן יכול לחזור בתשובה ולהישאר בחיים, אלא אם כן הוא "אביק בה", מכור כמו אלעזר בן דורדיא, ואז ייסורי התשובה יהיו כה קשים עד שהם יגרמו למותו.

הרמב"ם אף הביא את הזנות כדוגמה לנושא שבו אפשר לעשות תשובה מעולה: "אי זו היא תשובה גמורה? זה שבא לידו דבר שעבר בו, ואפשר בידו לעשותו, ופירש ולא עשה מפני התשובה, לא מיראה ולא מכשלון כח. כיצד? הרי שבא על אשה בעבירה, ולאחר זמן נתייחד עמה, והוא עומד באהבתו בה ובכח גופו, ובמדינה שעבר בה, ופירש ולא עבר, זהו בעל תשובה גמורה. הוא ששלמה אמר: "וזכור את בוראיך בימי בחורותיך" (קהלת יב, א)" ( רמב"ם הלכות תשובה ב א).