ספר הרקמה/שער ז
שער ז
עריכהבאור תמורת קצת האותיות בקצתם
דע כי אמות אותיות התמורה הן אותיות הרפיון, וכבר הובאו הדמיונים בתמורת קצתם בקצתם בספר 'אותיות הרפיון' ובספר 'ההשגה'. ויש שתמצא התמורה בזולתם מהאותיות, אם מפני שהם קרובים במוצאיהם או שהם מתדמים בצורתם, או בעבור אשר האות המומרה בה יותר קלה עליהם, או לזולת זה מדעותם.
א
עריכההאל"ף המירו אותה מהה"א ב"אֶתְחַבַּר יְהוֹשָׁפָט" (דה"ב כ לה) שעקרו הִתְחַבֵּר כמו "אֶת הָאֱלֹהִים הִתְהַלֶּךְ נֹחַ" (בראשית ו ט); וב"הַאִדָּרֹשׁ אִדָּרֵשׁ לָהֶם" (יחזקאל יד ג) אשר עקרו הַהִדָּרֹשׁ כמו "הִנָּתֹן תִּנָּתֵן" (ירמיהו לח ג); וב"אַשְׁכֵּים וְדַבֵּר" (ירמיהו כה ג) אשר עקרו הַשְׁכֵּם, כי הוא מקור הִשְׁכִּים; וב"וַיִּקְרְאוּ לְפָנָיו אַבְרֵךְ" (בראשית מא מג) אשר עקרו הַבְרֵךְ, כי הוא מקור מן הִבְרִיךְ מן "וַיַּבְרֵךְ הַגְּמַלִּים" (בראשית כד יא), והענין, שהיו קוראים להשתחות לפניו כאלו היה אומר לעם 'כרעו על ברכיכם כרעו'; וב"אֶשְׁתּוֹלְלוּ אַבִּירֵי לֵב" (תהלים עו ו) אשר עקרו להיות הִשְׁתּוֹלְלוּ פעל חולף; וב"וְכָל מַלְבּוּשַׁי אֶגְאָלְתִּי" (ישעיהו סג ג), עקרו הִגְאָלְתִּי כמו הִגְדַּלְתִּי, הִשְׁמַעְתִּי; וב"וְאֵת יֶתֶר הָאָמוֹן" (ירמיהו נב טו) אשר עקרו הֶהָמוֹן; וב"אַזְכָּרָה" (ויקרא כד ז) אשר עקרו הַזְכָּרָה על דמיון הַפְעָלָה, כי הוא מהִזְכִּיר, כמו "הַכָּרַת פְּנֵיהֶם" (ישעיהו ג ט) מהִכִּיר, וכמהו "רֶוַח וְהַצָּלָה" (אסתר ד יד) מהִצִּיל, ומשקל הַכָּרָה והַצָּלָה – הַפְעָלָה, כי הפ"אים והמה נו"נין נבלעות, יורה אותך על זה אמרם "יִנָּכֵר שׂוֹנֵא" (משלי כו כד), "וַיִּתְנַכֵּר אֲלֵיהֶם" (בראשית מב ז), "יְנַצְּלוּ נַפְשָׁם" (יחזקאל יד יד). וכמו הבנין הזה מאשר העי"ן שלו מאותיות העלה, כמו "וַהֲנָחָה לַמְּדִינוֹת עָשָׂה" (אסתר ב יח), עקרו הַנְיָחָה ע"מ הַפְעָלָה, וכאשר היתה היו"ד עלולה (נסתרה) העתיקו תנועתה אל הנו"ן, וכמוהו עוד "לַהֲנָפָה גוֹיִם בְּנָפַת שָׁוְא" (ישעיהו ל כח). וכבר המירו האל"ף מהה"א ב"מָצָאתִי אוֹן לִי" (הושע יב ט), ר"ל הוֹן, הלא תראה שהוא אומר "אַךְ עָשַׁרְתִּי"; וכבר המירו אותה מהו"ו ב"וְנָדַמּוּ נְאוֹת הַשָּׁלוֹם" (ירמיהו כה לז), כי הוא כמו "נְוֹת כְּרֹת רֹעִים" (צפניה ב ו), והוא קבוץ "נָוֶה מְשֻׁלָּח" (ישעיהו כז י). ואומר כי האל"ף כבר המירוה מן היו"ד ומן הוא"ו בפעלים הקלים אשר עי"ניהם מאותיות העלה, ובשמות אשר עי"ניהם מאותיות העלה גם כן, כמו שָׁב וקָם וחָשׁ ודָּשׁ מהפעלים וכל השער שלהם, וכמוהו דָּג ורָשׁ מן השמות, ונהפכו אלה העי"נין לאל"ף בעבור שהוא במקום תנועתם, וכבר נפתח מה שלפניה. ויש שתתקים האל"ף הזאת במכתב במקצת המלות כאשר היא קימת בדבור, כמו "וְקָאם שָׁאוֹן" (הושע י יד), "רָאמוֹת לֶאֱוִיל חָכְמוֹת" (משלי כד ז), ורָמָה בנויה על רָם, והתקימה עוד ב"אֶחָד עָשִׁיר וְאֶחָד רָאשׁ" (ש"ב יב א), "מְבִיאִים דָּאג" <עמ' 45> (נחמיה יג טז) וזולתם מהשמות שהעי"ן שלהם עלולה. וכבר המירו האל"ף מאחת אותיות הכפל ב"יִמָּאֲסוּ כְמוֹ מַיִם" (תהלים נח ח) אשר עקרו שיהיה כמו "וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו" (שופטים טו יד), והוא על השלמות וַיִּמָּסְסוּ, והבליעו הנח בנע ב"וַיִּמַּסּוּ אֱסוּרָיו", והמירו אותו באל"ף ב"יִמָּאֲסוּ כְמוֹ מַיִם". וזה הוא דברִי ב"עוֹרִי רָגַע וַיִּמָּאֵס" (איוב ז ה), ר"ל עקרו שיהיה כמו "וַיִּמַּס לְבַב הָעָם" (יהושע ז ה), ועקרו על השלמות וַיִּמָּסֵס, וכאשר רצו להשלים בנינו ראו שהמרת אחד מן הכפלים באל"ף יותר קל עליהם מהראותו. וכן אומַר ב"אֲשֶׁר בָּזְאוּ נְהָרִים אַרְצוֹ" (ישעיהו יח ב), שעקרו בָּזְזוּ, והמירו אחד מהכפלים באל"ף. והוא דברי ב"בְּלֹא יוֹמוֹ תִּמָּלֵא" (איוב טו לב), שעקרו תִּמָּלֵל, כלומר תיבש ותכרת, מ"וְקָטַפְתָּ מְלִילֹת בְּיָדֶךָ" (דברים כג כו), וממה שאמרו בבריתא "מוֹלְלוֹ וּמֵרִיחַ בּוֹ" (ביצה לג ב). וכבר המירו האל"ף מהיו"ד ב"אַלְפֵי שִׁנְאָן" (תהלים סח יח), עקרו שִׁנְיָן כמו קִנְיָן, כלומר שונים אלה מאלה; וב"שְׁגִיאוֹת מִי יָבִין" (תהלים יט יג), כי עקרו שיהיה כמו "עֲלִיּוֹת מְרֻוָּחִים" (ירמיהו כב יד). וכבר המירו האל"ף במכתב מהה"א ואע"פ שהדבור בהם שוה, בכמו "וְשִׁנָּא אֵת בִּגְדֵי כִלְאוֹ" (מ"ב כה כט), "קְרֶאןָ לִי מָרָא" (רות א כ). וכבר באר זה רבי ר' יהודה במאמרו הראשון מספר אותיות הסתר [נ"א ס' הרפיון] והביא שמה בכלל המין הזה, ר"ל מה שיכתב באל"ף במקום ה"א, "כִּי תָפוּשׁוּ כְּעֶגְלָה דָשָׁא" (ירמיהו נ יא), ואיננו נכתב כי אם בה"א, והמסורת עליו לית דכוותיה וכתיב ה"א, אבל מפני שהגיעני על אחד הגדולים שהוא תופש על ר' יהודה בחשבו "כְּעֶגְלָה דָשָׁא" שהוא מ"דָּשׁ חִטִּים" (דה"א כא כ) ואם הוא אצלו כתוב באל"ף, והוא חושב אותו מ"כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר" (יואל ב כב), וישים האל"ף אשר טעה בה שרשיה לא מומרת מה"א כמו שאמר ר' יהודה, ויאמר כי פרוש דָּשָׁא שהיא רועה הדֶּשֶׁא וטועה בזה, ראיתי שאבאר לך אופן הטעות בזה; ואומר כי התאר לזכר מן הפעלים אשר הם מבעלי האל"ף יבא על משקל פָּעֵל, כמו טָמֵא, מָלֵא, צָמֵא, ויבא ממנו לנקבה ע"מ פְּעֵלָה, כמו מְלֵאָה, טְמֵאָה, צְמֵאָה, "וְרוּחַ נְכֵאָה" (משלי יז כב), ו"כִּי דָשְׁאוּ נְאוֹת מִדְבָּר" (יואל ב כב) מן המין הזה מהפעלים, ויוצא מזה שיהיה התאר לנקבה מ"כִּי דָשְׁאוּ" – דְּשֵׁאָה, לא דָּשָׁא, והתברר מההקשה הזאת כי "כְּעֶגְלָה דָשָׁה" מן "דָּשׁ חִטִּים" ואפלו אם יכתב באל"ף כאשר חשב ר' יהודה. ודע כי זכרוננו תמורת האל"ף בה"א במכתב אין אנחנו חייבין בו ולא מוטל עלינו, כי כונתנו אינה אלא מה שהוא מומר בדבור ובמכתב יחד לא במכתב בלבד ולא הביאונו אותו הנה אלא בעבור מה שנתגלגל בו מן התועלת הזאת. וכבר המירו עוד האל"ף מהו"ו העוטפת הנופלת על הבי"ת והמ"ם והפ"א בין שתהיה אחת האותיות האלה נחה בין שתהיה נעה, והומרה עוד מהו"ו העוטפת הנופלת על כל אות נחה איזו אות שתהיה. ואלה השתי תמורות אינם כי אם בדבור בלבד ולא במכתב. <עמ' 46>
ב
עריכההבי"ת הומרה מהפ"א ב"שׁוֹבַךְ" (ש"ב י טז) ו"שׁוֹפַךְ" (דה"א יט יח), אחד מהם תמורת האחר.
ג
עריכההגימ"ל הומרה מהכ"ף ב"אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (שיר השירים ז ג), משפטו הַמָּסֶךְ מ"מָסְכָה יֵינָהּ" (משלי ט ב).
ד
עריכההדל"ת הומרה מתי"ו הִתְפַּעֵל ב"הִזְדְּמִנְתּוּן לְמֵאמַר קָדָמַי" (דניאל ב ט), וכבר בארתי זה בספר ההשגה בשער זכה ממנו בזכרי "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ" (ישעיהו א טז) שעקרו הִזְדַּכּוּ, והמירו הדל"ת בזי"ן והבליעוה כאשר בארתי בספר ההשגה והעמדתי המופת עליו, יבקש מה שנאמר בו שמה. ויתכן לומר בדלי"ת ורי"ש "הֲדַר" (בראשית לו לט) ו"הֲדַד" (דה"א א נ), ו"דֹדָנִים" (בראשית י ד) – ו"רוֹדָנִים" (דה"א א ז), ו"חֶמְדָּן" (בראשית לו כו) ו"חַמְרָן" (דה"א א מא), ו"דִיפַת" (דה"א א ו) ו"רִיפַת" (בראשית י ג), ו"דְּעוּאֵל" (במדבר א יד) ו"רְעוּאֵל" (במדבר ב יד), שהאחד מהם תמורת האחר, כאשר קרה ב"הַדָּאָה" ו"הָרָאָה", כי אשר מהם בתורת כהנים (ויקרא יא יד) בדלי"ת ואשר במשנה תורה (דברים יד יג) ברי"ש, שניהם שני שמות לאיש אחד בדברי קצת החכמים (חולין סג א), ואני עתיד לבאר זה באות הרי"ש מספר השרשים.
ה
עריכההה"א המירוה מאל"ף: "וְאֶתְכֶם הוֹצִיא מִתּוֹכָהּ" (יחזקאל יא ז) ר"ל אוֹצִיא; "הוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי יִשְׂרָאֵל" (ש"ב ג יח) ר"ל אוֹשִׁיעַ; וב"הֵתָיוּ לְאָכְלָה" (ירמיהו יב ט) כי הוא מן "אָתָה בֹקֶר" (ישעיהו כא יב) וב"וְהֵיךְ יוּכַל" (דניאל י יז) ו"בְּלַהֲטֵיהֶם" (שמות ז יא) כאשר באר אותו רבי יהודה במאמרו הראשון מספר אותיות הסתר כשאמר "בְּלַהֲטֵיהֶם" שהוא כמו בְּלַאֲטֵיהֶם כי הוא מ"לָאַט אֶת פָּנָיו" (ש"ב יט ה), ודבר הנכונה בזה, אבל חשבו עליו אנשים שרצה בדבר הזה כי בְּלָאטֵיהֶם נמצא במקרא וישימוהו טועה, ולא רצה אלא שעקרו בלאטיהם ושהוא כמוהו בשוה, כי הוא מ"לָאַט אֶת פָּנָיו" והומרה האל"ף בה"א, ואחר כן אמר: ויש שירפו האל"ף הזאת ויאמרו "בְּלָטֵיהֶם" (שמות ז כב). וכבר המירו הה"א פעמים רבות מאחד הכפלים, בכמו זכה וחיה וחרה כאשר בארנו בפעלים שהלמ"ד שלהם מאותיות העלה אשר הביאונום בספר ההשגה, כי "רַחֲצוּ הִזַּכּוּ" (ישעיהו א טז) מענין "זַכּוּ נְזִירֶיהָ מִשֶּׁלֶג" (איכה ד ז) ואע"פ שאיננו מעקרו כאשר בארנו שמה, וכי "וְחָיִיתָ וְרָבִיתָ" (דברים ל טז) מענין "חַיִּים כֻּלְּכֶם הַיּוֹם" (דברים ד ד) ואע"פ שאיננו מעקרו, וכי "כֹּל הַנֶּחֱרִים בָּךְ" (ישעיהו מא יא) "וְחָרָה אַף יְיָ" (דברים ז ד) מענין "וְשָׁכַן חֲרֵרִים" (ירמיהו יז ו) ואם איננו מעקרו. והה"א המירוה עוד מתי"ו ב"מֵאֵין הֲפֻגוֹת" (איכה ג מט), משפטו תְּפוּגוֹת כמו תְּרוּמוֹת, תְּבוּנוֹת, תְּשׁוּבוֹת, והוא נגזר מן "וַיָּפָג לִבּוֹ" (בראשית מה כו), "עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה" (חבקוק א ד), אשר פרושו רפיון וחלישות וספק. והמירוה עוד מהנו"ן ב"לְכָל זֹנוֹת יִתְּנוּ נֵדֶה" (יחזקאל טז לג) משפטו נֵדֶן כי הוא אחד מ"וְאַתְּ נָתַתְּ אֶת נְדָנַיִךְ" (שם). והמירוה מן היו"ד אשר הוא כנוי הנקבה באמרו "קוֹל מַלְאָכֵכֵה" (נחום ב יד), כאלו אמר מַלְאָכֵכִי, בעבור שהה"א גם כן לנקבה, וכאשר המירו עוד מהיו"ד הזאת ת"ו באמרם "וַתָּבֹאת לִקְרָאתִי" (ש"א כה לד) ומשפטו וַתָּבֹאִי.
ו
עריכההוא"ו הומרה מהה"א בכמו "כִּי עָשֹׂה יַעֲשֶׂה לּוֹ כְנָפַיִם" (משלי כג ה), <עמ' 47> "בָּנֹה בָנִיתִי" (מ"א ח יג), כאשר בארנוהו וקרבנוהו בספר הקרוב והישור. ופעמים שיכתבו אותה וא"ו על המבטא. והומרה הוא"ו עוד מהה"א ב"לֹא שָׁלַוְתִּי" (איוב ג כו) וזולתו.
ז
עריכההזי"ן הומרה מהסמ"ך ב"אַל יֶחְסַר הַמָּזֶג" (שיר השירים ז ג) עקרו הַמָּסֶךְ מן "מָסְכָה יֵינָהּ" (משלי ט ב), כלומר לא יעמד מבלי בֹשם. והומרה עוד מהרי"ש ב"כְּמַרְאֵה הַבָּזָק" (יחזקאל א יד). והומרה מהדלי"ת אשר היא תמורת הת"ו של הִתְפַּעֵל ב"רַחֲצוּ הִזַּכּוּ" (ישעיהו א טז).
ט
עריכההטי"ת הומרה מתי"ו התפעל בכמו "וַיֵּלְכוּ וַיִּצְטַיָּרוּ" (יהושע ט ד), "הִצְטַיַּדְנוּ אֹתוֹ" (יהושע ט יב), "וּמַה נִּצְטַדָּק" (בראשית מד טז). וכבר הבאנו המופת הגמור על זה בשער זכה מספר ההשגה.
י
עריכהוהיו"ד הומרה מת"ו ב"אַרְבַּע מַלְכֻיוֹת" (דניאל ח כב), והוא שהיו"ד הזאת היא בעיני תמורת ת"ו מַלְכוּת, ועקר המלה מַלְכוּתוֹת, והיה זה כבד עליהם. וכבר שמשו אנשי המשנה בכמו זה ואמרו בקבוץ פַּרְפֶּרֶת: פַּרְפְּרִיּוֹת (משנה אבות ג יח), ועקרו פַּרְפְּרָתוֹת, והמירו הת"ו ביו"ד, וכבר המירו היו"ד הזאת באל"ף ואמרו פַּרְפְּרָאוֹת (סוכה כז א). ובדבריהם "שלש אוּמָנִיּוֹת עושין מלאכה בערבי פסחים עד חצות" (משנה פסחים ד ו), והוא קבוץ אוּמָנוּת, ועקרו אוּמָנוּתוֹת, והפכו וא"ו אוּמָנוּת ליו"ד והבליעוה ביו"ד המומרת מת"ו אוּמָנוּת ונדגשה בעבור זה, והניעו מה שלפניה בשבר, כי השבר מהיו"ד, ואלו היו משאירים הוא"ו כאשר היא כמו שעשו העבריים ב"מַלְכֻיוֹת" היה נכון. ואפשר שיהיה זה נמצא בקצת הגרסות, אבל גרסתנו כאשר ספרתי לך. ואמרו בקבוץ תַּעֲנִית – תַּעֲנִיּוֹת, המירו הת"ו ביו"ד והבליעו בה יו"ד תענית. וזאת היא הקשתי באמרם "גֻּלֹּת עִלִּיּוֹת" (יהושע טו יט) בקבוץ "אֵת גֻּלֹּת עִלִּית" (שופטים א טו), ועקרו עִלִּיתוֹת, והמירו והבליעו הת"ו ב"עִלִּיּוֹת" על הפנים האלה מומרת מה"א אשר היא למ"ד הפעל. וכמוהו עוד "וְאִבַּדְתֶּם אֵת כָּל מַשְׂכִּיֹּתָם" (במדבר לג נב) בקבוץ "וְאֶבֶן מַשְׂכִּית" (ויקרא כו א), ועקרו מַשְׂכִּיתוֹתָם, והמירו והבליעו. ויש לנו בתַּעֲנִית ועִלִּית ומַשְׂכִּית הקשה אחרת עוד היא יותר ראויה להם, והיא שנאמר כי משפט תַּעֲנִית להיות תַּעֲנִיָּה ע"מ "תַאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה" (ישעיהו כט ב), וקרה לה מה שקרה באמרם שַׁעֲרוּרִיָּה (הושע ו י) ושַׁעֲרֻרִת (ירמיהו יח יג), יְהֻדִיָּה (דה"א ד יח) ויְהוּדִית (נחמיה יג כד), ותַּחְתִּיָּה (תהלים פו יג) ותַּחְתִּית (דברים לב כב), והיא ההקשה בעִלִּיָּה ועִלִּית ומַשְׂכִּיָּה ומַשְׂכִּית. ומשקל עִלִּיָּה – פִּעִּילָה, כמו "בְּצִפִּיָּתֵנוּ צִפִּינוּ" (איכה ד יז), ומשקל מַשְׂכִּיָּה – מַפְעִילָה, על דמיון "אֲנִי מַנְגִּינָתָם" (איכה ג סג), והבליעו יו"ד המשך ביו"ד הנהפכת מהה"א אשר היא למ"ד הפעל. ועל הדרך הזה יהיה "עִלִּיּוֹת" על אפניו, כי הוא קבוץ עִלִּיָּה, והיא ההקשה ב"מַשְׂכִּיֹּתָם" ותַּעֲנִיּוֹת וזולתם. אבל "מַלְכֻיוֹת" היו"ד שלו תמורת ת"ו מַלְכוּת. ואתה דע לך.
<עמ' 48>
כ
עריכההכ"ף הומרה מהבי"ת ב"כִּי כְּאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם פֵּרַשְׂתִּי אֶתְכֶם" (זכריה ב י), משפטו בְּאַרְבַּע בבי"ת, וכמוהו "כְּרוּחַ קָדִים אֲפִיצֵם" (ירמיהו יח יז). והומרה עוד מהבי"ת באמרו "כַּאֲשֶׁר יֵלֵכוּ" (הושע ז יב), משפטו בַּאֲשֶׁר יֵלְכוּ, כלומר באיזה מקום שילכו, ובאמרו עוד "וְכִדְמֵי בָנַיִךְ" (יחזקאל טז לו). ויתכן שיהיה כמוהם "כַּחֲצֹת הַלַּיְלָה אֲנִי יוֹצֵא" (שמות יא ד), והראיה על זה אמרו "וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה" (שמות יב כט). וכבר הומרה מן גימ"ל ב"וְכַנָּה אֲשֶׁר נָטְעָה יְמִינֶךָ" (תהלים פ טז), ומשפטו וְגַנָּה.
ל
עריכההלמ"ד המירוה מן הבי"ת ב"וַיֵּשְׁבוּ אִתּוֹ לָאָרֶץ" (איוב ב יג), "וְנָפְלוּ לִפְנֵיכֶם לֶחָרֶב" (ויקרא כו ז) ובזולתם הרבה, והמשפט בָּאָרֶץ, בֶּחָרֶב. וכבר זכרנו מהדומה לזה כלל מספיק בשער אשר לפני זה. והומרה מן הרי"ש: "הֲתֵדַע עַל מִפְלְשֵׂי עָב" (איוב לז טז), הוא אצלי כמו "אִם יָבִין מִפְרְשֵׂי עָב" (איוב לו כט), ר"ל הברקים המתפרשים ממנו.
מ
עריכהוהמ"ם הומרה מן הנו"ן ב"הַתַּנִּים הַגָּדוֹל" (יחזקאל כט ג) ר"ל הַתַּנִּין. והומרה ממנה עוד ב"מֹף תְּקַבְּרֵם" (הושע ט ו), הוא כמו "נֹף" (ישעיהו יט יג), ו"בֵּית הָרָם" (יהושע יג כז) הוא כמו "הָרָן" (במדבר לב לו), ו"כִּמְהָם" (ש"ב יט לט) הוא "כִמְהָן" (שם פסוק מא), ובאמרו "אָנָה הֵמָּה מוֹלִכוֹת אֶת הָאֵיפָה" (זכריה ה י). והומרה מה"א בכמו אמרם "אֲבִיָּה" (דה"א ג י) ו"אֲבִיָּם" (מ"א יד לא) – שם איש.
נ
עריכההנו"ן הומרה מהמ"ם באמרו "וְהֵנָּה בָּאוּ עַד תּוֹךְ הַבַּיִת" (ש"ב ד ו), המשפט הֵמָּה, וב"מְלָכִין" (משלי לא ג) ו"חַיִּין" (איוב כד כב), "אֶת קוֹל הָרָצִין הָעָם" (מ"ב יא יג), "לְעַשְׁתֹּרֶת אֱלֹהֵי צִדֹנִין" (מ"א יא לג), "קַח לְךָ חִטִּין" (יחזקאל ד ט), "הִנֵּה יְדַעְתִּין" (ישעיהו מח ז), "הֲלָהֵן תְּשַׂבֵּרְנָה… הֲלָהֵן תֵּעָגֵנָה" (רות א יג) וב"שְׁפוּפָם" (במדבר כו לט) "וּשְׁפוּפָן" (דה"א ח ה), "גֵּרְשֹׁם" (דה"א ו א) ו"גֵּרְשׁוֹן" (בראשית מו יא). והומרה מן הלמ"ד ב"לִשְׁכָּה" (נחמיה יג ה) ו"נִשְׁכָּה" (נחמיה יג ז), וב"מַעְיַן גַּנִּים" (שה"ש ד טו), משפטו שיהיה גַּלִּים כמו "גֻּלֹּת מָיִם" (יהושע טו יט), והראיה על זה אמרו "בְּאֵר מַיִם חַיִּים" והענין בהם אחד, אך ספר המעין בגַּלִּים לרוב המים היוצאים ממנו; וכן אומר ב"גַּן נָעוּל" (שיר השירים ד יב) שמשפטו שיהיה גַּל נָעוּל כמו שנאמר "מַעְיָן חָתוּם", הענין אחד ואם המלות חלוקות, וזה יאמר לו במלאכת הצחות 'ההדמות', ר"ל השתנות המלות עם הדמות הענין. וכבר המירוה עוד ב"אֶתְנַן זוֹ נָה" (דברים כג יט) מן ה"א "אֶתְנָה הֵמָּה לִי" (הושע ב יד). וכבר הומרה הנו"ן מאחד הכפלים ב"לַשְׁמִד מָעֻזְנֶיהָ" (ישעיהו כג יא), משפטו מָעֻזֶּיהָ בדגשות קבוץ "עַל רֹאשׁ הַמָּעוֹז" (שופטים ו כו), והמירו הנו"ן מאחד הכפלים, כי מָעוֹז נגזר מ"עִזּוּז וְגִבּוֹר" (תהלים כד ח), "בַּעֲזוֹז עִינוֹת תְּהוֹם" (משלי ח כח). וכן אמרם "חַסְדֵי יְיָ כִּי לֹא תָמְנוּ" (איכה ג כב), ר"ל כי הנו"ן בו תמורת המ"ם והעקר בו תַּמּוּ בדגשות. וכבר המירוה ברי"ש ב"נְחוּם בַּעֲנָה" (נחמיה ז ז, ראה עזרא ב ב) ויש שתוּמר בה"א הנקבה בכמו "חֲנִית מַסָּע וְשִׁרְיָה" (איוב מא יח) – "וַיִּלְבַּשׁ צְדָקָה כַּשִּׁרְיָן" (ישעיהו נט יז); "אֶתְנָה הֵמָּה לִי" (הושע ב יד) מן "אֶתְנַן זוֹ נָה" (דברים כג יט).
ע
עריכההעי"ן הומרה מהחי"ת ב"עוּשׁוּ וָבֹאוּ" (יואל ד יא), רצה חוּשׁוּ.
צ
עריכההצד"י הומרה מזי"ן ב"יַחְפֹּץ זְנָבוֹ כְמוֹ אָרֶז" (איוב מ יז), רצה יַחְפֹּז מ"כִּי לֹא בְחִפָּזוֹן תֵּצֵאוּ" (ישעיהו נב יב), כלומר כי הוא ממהר תנועתו ואם הוא גדול כמו ארז, ואמרו "כְמוֹ אָרֶז" ספור לזנב.
ק
עריכההקו"ף הומרה מהגימ"ל ב"וַיַּצִּקוּ אֶת אֲרוֹן הָאֱלֹהִים" (ש"ב טו כד), משפטו וַיַּצִּיגוּ, וזאת היא דעת התרגום באמרו "וַאֲקִימוּ יַת אֲרוֹנָא".
<עמ' 49>
ש
עריכההשי"ן הומרה מת"ו ההתפעל ב"לָמָּה תִּשּׁוֹמֵם" (קהלת ז טז) כאשר בארנו בהשגה, יבוקש שמה לדעתו.
ת
עריכהוהת"ו הומרה מאל"ף ב"בָּנוּי לְתַלְפִּיּוֹת" (שיר השירים ד ד), כי הוא נגזר מ"פֶּן תֶּאֱלַף אֹרְחֹתָו" (משלי כב כה), ופרושו לִמודים, כלומר שבנה אותו בנין עליון שיהיה למוד לעוברי דרכים, ועקרו אַלְפִּיּוֹת על משקל "תַּחְתִּיּוֹת אָרֶץ" (ישעיהו מד כג). והערב גם כן עשו מה שדומה לזה באמרם 'תראת' מן 'ורת', והמירו הו"ו לת"ו, ובאמרם 'תכמה' ו'תכאה', כי הת"וין האלה מומרות מו"וין. והומרה הת"ו מה"א ב"אָנֹכִי תִרְגַּלְתִּי" (הושע יא ג) כי הוא ממין מה שאומרים רבותינו ז"ל "מִפְּנֵי הֶרְגֵּל עֲבֵרָה" (משנה שבת א ג), כאשר הומרה מכמו הה"א הזאת עוד במלת "וּתְפוֹצוֹתִיכֶם" (ירמיהו כה לד) שעקרו וַהֲפִיצוֹתִיכֶם כאשר אני עתיד לזכרו בשער המלות הזרות (לקמן שער ל). והומרה מה"א הנקבה ב"שִׁפְעַת אֲנִי רֹאֶה" (מ"ב ט יז), "אִם אֶתֵּן שְׁנַת לְעֵינָי" (תהלים קלב ד), "וּשְׁכֻרַת וְלֹא מִיָּיִן" (ישעיהו נא כא), "וְשָׁבַת לַנָּשִׂיא" (יחזקאל מו יז), "כִּי אָזְלַת יָד" (דברים לב לו), ובקְטֹרֶת, כי העקר "יָשִׂימוּ קְטוֹרָה" (דברים לג י), ובתִּפְאֶרֶת, כי הוא כמו "מַקֵּל תִּפְאָרָה" (ירמיהו מח יז), וב"אֵיךְ לֹא עֻזְּבָה עִיר תְּהִלָּת" (ירמיהו מט כה), וב"נֹשְׂאֵת זָהָב וָכֶסֶף" (מ"א י כב), ובמלת "כְּמוֹצְאֵת שָׁלוֹם" (שיר השירים ח י), העקר מוֹצְאָה שָׁלוֹם, נוֹשְׂאָה זָהָב, כמו "הֹלְכָה הִיא" (ירמיהו ג ו) ובזולת זה הרבה. ותוּמר מן ה"א הנקבה עוד בסמוך, והמירו הת"ו מיו"ד כנוי הנקבה באמרם "וַתָּבֹאת לִקְרָאתִי" (ש"א כה לד), המשפט וַתָּבֹאִי, כי הת"ו עוד לנקבה. כבר התבאר ממה שהביאונו תמורת האותיות קצתם בקצתם. אבל מה שהוא כמו "פִּזַּר נָתַן לָאֶבְיוֹנִים" (תהלים קיב ט) ו"בִּזַּר עַמִּים" (תהלים סח לא); וכמו "עָלַץ לִבִּי בַּייָ" (ש"א ב א), "נִתְעַלְּסָה בָּאֳהָבִים" (משלי ז יח), "וְתַעְלֹזְנָה כִלְיוֹתָי" (משלי כג טז); וכמו "מִכַּף מְעַוֵּל וְחוֹמֵץ" (תהלים עא ד), "וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ" (משלי ח לו); וכמו שחק וצחק, צעק וזעק, מִצְעָר ומִזְעָר וכל אשר ימָצא לו שמוש וגזר ממה שדומה לזה; הנכון אצלי לאמר בו שהם לשונות שונות מאשר יושמו מומרים קצתם בקצתם, כי הכל משמש בו ואין מתיחדת אחת משתי המלות בדבר זולת האחרת, כי אין אחת מהנה ראויה שתהיה מומרת בחברתה יותר מן האחרת, ועל כן היה נכון אצלי שיהיו לשונות שונות. והוא הדין במה שיראה בו ההפך, רצוני לומר כאשר נמצא פעל שמשתמשין בו על איזה סדר שיהיה מאותיותיו ומצאנו פועל אחר בענינו משתמשין בו גם כן, ויראה מסדר השני פעלים כי האחד מהם הפוך מהשני, הנכון אצלי שיאמר בהם שהם שתי לשונות שונות, כי אין האחד יותר ראוי שיהיה הפוך מחברו מן האחר. כאשר נאמר ב"רֹגַע הַיָּם וַיֶּהֱמוּ גַּלָּיו" (ישעיהו נא טו), "בְּכֹחוֹ רָגַע הַיָּם" (איוב כו יב), "לְמַעַן הִרְגִּיעַ אֶת הָאָרֶץ" (ירמיהו נ לד), שהיא לשון בפני עצמה, אינה הפוכה מן "גּוֹעֵר בַּיָּם וַיַּבְּשֵׁהוּ" (נחום א ד), "וַיִּגְעַר בְּיַם סוּף וַיֶּחֱרָב" (תהלים קו ט); וכן נאמר עוד בלשון "גּוֹעֵר בַּיָּם" שאינה הפוכה מן "רֹגַע הַיָּם", ואם המלות קרובות אלה לאלה וענינם אחד. ואינני אומר שאני מונע מן ההפך לגמרי, אבל אני בוחר בזה ובדומה לו מה שאמרתי לך. אך שַׂלְמָה ושִׂמְלָה וכֶּבֶשׂ וכֶּשֶׂב וזולתי זה ממה שדומה לו מה שאין לו שמוש, יאמר בו כי אחד מהם הפוך מן האחר. ואם יאמר בכל אשר תראה בו התמורה שהוא מומר קצתו בקצתו ובכל אשר יראה בו ההפך שהוא הפוך קצתו מקצתו, אינו מזיק. ואנשים מאנשי העיון מקפידין שתהיה מלה הפוכה מאחרת ושתהיה אות תמורה מאחרת, <עמ' 50> ומה שבארנוהו ב"תַלְפִּיּוֹת" וב"הֲפֻגוֹת" וזולתם ממה שלא יתכן בו לומר שהוא לשון בפני עצמו, ומה שהראינוהו מתמורות הטי"ת והדל"ת בת"ו התפעל יבטל דבריהם ודוחה טענתם ואין להם טענה, ואתה דע לך.
אמר המחבר, מפני שהשתנות התנועות קצתם בקצתם ממין תמורת האותיות קצתם בקצתם, ראינו לסמוך לשער הזה זכרון קצת ממנו, עד שיהיה חבורנו זה כולל רוב דרכי הלשון בעזרת האל.