• לדף התרגום על כל הפרק •

חבקוק א ד : "עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה, וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט; כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק, עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל"

"- אם יתגשמו החזונות הנוראיים שאני רואה, אני חושש ש על כן תפוג (תתבטל) התורה, ולנצח לא יצא משפט צדק; כי אני רואה עם רשע מכתיר (מקיף מכל כיוון) את העם הצדיק ממנו; אם העם הרשע יצליח וישתלט על האיזור, על כן יצא מכאן והלאה רק משפט מעוקל (עקום)."

בפסוקים הקודמים תיאר חבקוק חזונות נוראיים שהוא רואה: עם חזק ואכזר (הכשדים) עומד לכבוש את כל האיזור. בפסוקנו הוא מתאר את ההרס שיגרום הכיבוש הכשדי למערכת התורה והמשפט. הפסוק מעורר כמה שאלות:

• על כן תפוג תורה - מה זה תפוג? ומדוע התורה תפוג?
• ולא יצא לנצח משפט - למה הנביא קובע, שהמצב הרע שהוא מתאר - יהיו מה שיהיו הגורמים למצב הזה - יימשך לנצח? האם הוא לגמרי איבד כל תקוה?!
• כי רשע מכתיר את הצדיק - לכאורה הכוונה שהרשע מניח כתר-מלכות על ראשו של הצדיק. מה רע בזה?
• על כן יצא משפט מעוקל - בתחילת הפסוק כתוב שהמשפט לא יצא, וכאן כתוב שהוא כן יצא?!

• תפוג = תתבטל, כמו דבר ש פג תוקפו. כשבני-ישראל יראו את הצלחת הרשע (מלך בבל), הם יעזבו את התורה: " "על זה שישראל רואין הצלחתו שלו, תפיג ותעבור תורה מהם, וישמעו לו, וישתחוו לצורה בבקעת דורא (דניאל ג)" " ( רש"י ) .
• ולא יצא לנצח משפט = לעולם לא יהיה עוד משפט-צדק. הביטוי ממחיש את תחושתו הקשה של הנביא, המרגיש שאין מוצא והמצב לעולם לא ישתפר, גם אם הוא יודע בשכלו שלכל מצב יש מוצא. התחושה הזאת נבעה מכך שהוא זעק אל ה' פעמים רבות, שוב ושוב, ולא קיבל תשובה (ראו פסוק ב).
• מכתיר = מקיף מכל כיוון, כמו כתר המקיף את הראש ( רש"י , מצודות ) . כמו שופטים כ מג : "כִּתְּרוּ אֶת בִּנְיָמִן, הִרְדִיפֻהוּ...", תהלים כב יג : "סְבָבוּנִי פָּרִים רַבִּים, אַבִּירֵי בָשָׁן כִּתְּרוּנִי". או בשיכול אותיות: מכרית, כורת והורס (ע"פ דעת מקרא) . הרשעים מקיפים את הצדיקים מכל כיוון, אין לאן לברוח; הצדק לעולם לא יוכל לצאת לאור.
• לא יצא משפט צדק, אבל כן יצא משפט מעוקל (עקום ומעוות).

• תפוג = תיחלש, כמו תהלים לח ט : "נְפוּגוֹתִי וְנִדְכֵּיתִי עַד מְאֹד" ( מצודות ) . גם כשלומדים תורה, אין כוח להתמיד לאורך זמן.
• ולא יצא לנצח משפט = פסק-הדין יוצא לאור, אבל הוא מתמוטט ואינו מחזיק מעמד. הסיבה קשורה לאמור בסוף הפסוק הקודם, חבקוק א ג : "וַיְהִי רִיב וּמָדוֹן יִשָּׂא". כאשר נעשה משפט צדק - שני הצדדים מבינים, בסופו של דבר, שהמשפט הוא צודק, וגם אם בהתחלה הצד המפסיד מתמרמר על כך שהפסיד - בסופו של דבר הוא משלים עם זה ושמח שנעשה צדק, כך שהמשפט שנעשה נשאר לנצח - לתמיד. אבל כשהמשפט לא צודק - שני הצדדים מבינים שלא נעשה כאן צדק, וממשיכים לריב ולהתדיין. גם הצד המנצח מרגיש שהצדק לא אתו, ולכן עושה עוולות נוספות כדי למנוע מהצד השני לתקן את המצב. כך או כך, המשפט שנעשה אינו נשאר לנצח.
• מכתיר = קובע מי יקבל את הכתר. הרשע שולט בארץ, הוא מחליט מי ימלוך, הוא מחליט את מי להכתיר. הוא ממנה "שליטי בובה" שיהיו נאמנים לו. כך קרה כמה פעמים בסוף ימי ממלכת יהודה, מלכים ב כג לד : "וַיַּמְלֵךְ פַּרְעֹה נְכֹה אֶת אֶלְיָקִים בֶּן יֹאשִׁיָּהוּ",  מלכים ב כד יז : "וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דֹדוֹ תַּחְתָּיו". גם הצדיק הגדול ביותר - אם הוא הוכתר ע"י רשע - יהיה חייב להישמע להוראותיו ולשפוט שלא בצדק. "גם הצדיק שרוצה לעשות משפט לא יוכל לעשותו, כי הרשע הוא המכתיר את הצדיק, ר"ל שהוא המלביש אותו כתר ועטרה שהצדיק השופט הוא קבוע לשפוט מאת המלך הרשע שהוא נתן עטרת הנשיאות בראשו, וצריך הוא להתנהג כפי חוקי הרשע ומשפטיו שהם עוות ועקול הדין" ( מלבי"ם ) .
• לכן יצא משפט מעוקל, ולכן - כאמור למעלה - המשפט אינו יציב ואינו מחזיק מעמד לנצח.

באופן כללי, למילה משפט ישנם לפחות ארבעה מובנים: א. חוק בין אדם לחברו; ב. תהליך שמטרתו לברר מי צודק; ג. מנהג קבוע; ד. ביצוע גזר הדין .

אם הרשע מכתיר את הצדיק אז הצדיק יהיה עבד לרשע

אם הטייקון מכתיר את ראש הממשלה אז ראש הממשלה חייב להיות משועבד לו

ואוי ואבוי אם עמלק היה שם כתר בראשו של דוד להכתירו למלך

ספר שמואל ב פרק א כתוב:

(א) וַיְהִי אַחֲרֵי מוֹת שָׁאוּל וְדָוִד שָׁב מֵהַכּוֹת אֶת הָעֲמָלֵק וַיֵּשֶׁב דָּוִד בְּצִקְלָג יָמִים שְׁנָיִם:

(ב) וַיְהִי בַּיוֹם הַשְּׁלִישִׁי וְהִנֵּה אִישׁ בָּא מִן הַמַּחֲנֶה מֵעִם שָׁאוּל וּבְגָדָיו קְרֻעִים וַאֲדָמָה עַל רֹאשׁוֹ וַיְהִי בְּבֹאוֹ אֶל דָּוִד וַיִּפֹּל אַרְצָה וַיִּשְׁתָּחוּ:

(ג) וַיֹּאמֶר לוֹ דָּוִד אֵי מִזֶּה תָּבוֹא וַיֹּאמֶר אֵלָיו מִמַּחֲנֵה יִשְׂרָאֵל נִמְלָטְתִּי:

(ד) וַיֹּאמֶר אֵלָיו דָּוִד מֶה הָיָה הַדָּבָר הַגֶּד נָא לִי וַיֹּאמֶר אֲשֶׁר נָס הָעָם מִן הַמִּלְחָמָה וְגַם הַרְבֵּה נָפַל מִן הָעָם וַיָּמֻתוּ וְגַם שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ מֵתוּ:

(ה) וַיֹּאמֶר דָּוִד אֶל הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ אֵיךְ יָדַעְתָּ כִּי מֵת שָׁאוּל וִיהוֹנָתָן בְּנוֹ:

(ו) וַיֹּאמֶר הַנַּעַר הַמַּגִּיד לוֹ נִקְרֹא נִקְרֵיתִי בְּהַר הַגִּלְבֹּעַ וְהִנֵּה שָׁאוּל נִשְׁעָן עַל חֲנִיתוֹ וְהִנֵּה הָרֶכֶב וּבַעֲלֵי הַפָּרָשִׁים הִדְבִּקֻהוּ:

(ז) וַיִּפֶן אַחֲרָיו וַיִּרְאֵנִי וַיִּקְרָא אֵלָי וָאֹמַר הִנֵּנִי:

(ח) וַיֹּאמֶר לִי מִי אָתָּה וָיּאֹמַר {וָאֹמַר} אֵלָיו עֲמָלֵקִי אָנֹכִי:

(ט) וַיֹּאמֶר אֵלַי עֲמָד נָא עָלַי וּמֹתְתֵנִי כִּי אֲחָזַנִי הַשָּׁבָץ כִּי כָל עוֹד נַפְשִׁי בִּי:

(י) וָאֶעֱמֹד עָלָיו וַאֲמֹתְתֵהוּ כִּי יָדַעְתִּי כִּי לֹא יִחְיֶה אַחֲרֵי נִפְלוֹ וָאֶקַּח הַנֵּזֶר אֲשֶׁר עַל רֹאשׁוֹ וְאֶצְעָדָה אֲשֶׁר עַל זְרֹעוֹ וָאֲבִיאֵם אֶל אֲדֹנִי הֵנָּה:

חבקוק א ד: "עַל כֵּן תָּפוּג תּוֹרָה וְלֹא יֵצֵא לָנֶצַח מִשְׁפָּט כִּי רָשָׁע מַכְתִּיר אֶת הַצַּדִּיק עַל כֵּן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל"

לכן בפסוק הבא כתוב...

(יא) וַיַּחֲזֵק דָּוִד בִּבְגָדָו {בִּבְגָדָיו} וַיִּקְרָעֵם וְגַם כָּל הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר אִתּוֹ:

דוד קרע את בגדיו כי הבין שהעמלקי על פי דבריו לקח משאול את נזר הקודש והמלוכה הביא לדוד

לכן דוד הרג את העמלקי כי לא חפץ לקחת את נזר הקודש ממנו כי לא רצה שרשע יכתיר את הצדיק

וכי רק משמואל הנביא אשר משח אותו ברוח אלהים קדושים

תהלים קמב ח: "הוֹצִיאָה מִמַּסְגֵּר נַפְשִׁי לְהוֹדוֹת אֶת שְׁמֶךָ בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים כִּי תִגְמֹל עָלָי"

כה אמר דוד המלך "בִּי יַכְתִּרוּ צַדִּיקִים" ולא חלילה רשעים יַכְתִּרוּ פן יֵצֵא מִשְׁפָּט מְעֻקָּל

-- DAIAN SHEM, 2022-03-18 23:53:26