משנה פסחים ז דפוסים
משנה פסחים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
כיצד צולין את הפסח? מביאין שפוד של רימון, תוחבו מתוך פיו עד בית נקובתו, ונותן את כרעיו ואת בני מעיו לתוכו, דברי רבי יוסי הגלילי.
רבי עקיבא אומר: כמין בישול הוא זה, אלא תולין חוצה לו.
אין צולין את הפסח לא על השפוד ולא על האסכלא.
אמר רבי צדוק: מעשה ברבן גמליאל שאמר לטבי עבדו: צא וצלה לנו את הפסח על האסכלא.
נגע בחרסו של תנור, יקלוף את מקומו.
נטף מרוטבו על החרס וחזר עליו, יטול את מקומו.
נטף מרוטבו על הסולת, יקמוץ את מקומו.
סכו בשמן תרומה, אם חבורת כהנים, יאכלו.
אם ישראל, אם חי הוא, ידיחנו.
ואם צלי הוא, יקלוף את החיצון.
סכו בשמן של מעשר שני, לא יעשנו דמים על בני חבורה, שאין פודין מעשר שני בירושלים.
חמישה דברים באין בטומאה ואינן נאכלין בטומאה: העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, וזבחי שלמי ציבור, ושעירי ראשי חדשים.
הפסח שבא בטומאה, נאכל בטומאה, שלא בא מתחילתו אלא לאכילה.
נטמא הבשר והחלב קיים, אינו זורק את הדם.
נטמא החלב והבשר קיים, זורק את הדם.
ובמוקדשין אינו כן, אלא אף על פי שנטמא הבשר והחלב קיים, זורק את הדם.
נטמא הקהל או רובו, או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים, יעשה בטומאה.
נטמא מיעוט הקהל, הטהורין עושין את הראשון, והטמאין עושין את השני.
הפסח שנזרק דמו, ואחר כך נודע שהוא טמא, הציץ מרצה.
נטמא הגוף, אין הציץ מרצה, מפני שאמרו: הנזיר ועושה פסח, הציץ מרצה על טומאת הדם, ואין הציץ מרצה על טומאת הגוף.
נטמא טומאת התהום, הציץ מרצה.
נטמא שלם או רובו, שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה.
נטמא מיעוטו, והנותר, שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן מעצי עצמן.
הצייקנין שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה.
הפסח שיצא או שנטמא, ישרף מיד.
נטמאו הבעלים או שמתו, תעובר צורתו וישרף בששה עשר.
רבי יוחנן בן ברוקה אומר: אף זה ישרף מיד, לפי שאין לו אוכלין.
העצמות, והגידין, והנותר, ישרפו בששה עשר.
חל ששה עשר להיות בשבת, ישרפו בשבעה עשר, לפי שאינן דוחין לא את השבת ולא את יום טוב.
כל הנאכל בשור הגדול, ייאכל בגדי הרך, וראשי כנפים והסחוסים.
השובר את העצם בפסח הטהור, הרי זה לוקה ארבעים.
אבל המותיר בטהור והשובר בטמא, אינו לוקה את הארבעים.
אבר שיצא מקצתו, חותך עד שמגיע לעצם, וקולף עד שמגיע לפרק, וחותך.
ובמוקדשין קוצץ בקופיץ, שאין בו משום שבירת העצם.
מן האגף ולפנים כלפנים, מן האגף ולחוץ כלחוץ.
החלונות, ועובי החומה, כלפנים.
שתי חבורות שהיו אוכלות בבית אחד, אלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין, ואלו הופכין את פניהם הילך ואוכלין, והמיחם באמצע.
וכשהשמש עומד למזוג, קופץ את פיו ומחזיר את פניו עד שמגיע אצל חבורתו ואוכל.
והכלה, הופכת פניה ואוכלת.
משנה פסחים, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב