משנה פסחים ז ו

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ז · משנה ו | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

נטמא הקהל או רובו, או שהיו הכהנים טמאים טז והקהל טהורים, יעשה בטומאה.

נטמא מיעוט הקהל, הטהורין עושין את הראשון, והטמאין עושין את השני.

משנה מנוקדת

נִטְמָא הַקָּהָל אוֹ רֻבּוֹ, אוֹ שֶׁהָיוּ הַכֹּהֲנִים טְמֵאִים וְהַקָּהָל טְהוֹרִים, יֵעָשֶׂה בְטֻמְאָה. נִטְמָא מִעוּט הַקָּהָל, הַטְהוֹרִין עוֹשִׂין אֶת הָרִאשׁוֹן, וְהַטְמֵאִין עוֹשִׂין אֶת הַשֵּׁנִי:

נוסח הרמב"ם

נטמא קהל, או רובו,

או שהיו הכהנים טמאים - והקהל טהור,
ייעשה בטומאה.
נטמא מיעוט הקהל -
הטהורים - עושין את הראשון.
והטמאים - את השני.

פירוש הרמב"ם

דע זה העיקר וזכרהו והבינהו, כי טומאת מת בלבד היא שתדחה בצבור ויקריבו בטומאה, וכשהוא יחיד ידחה לפסח שני כמו שאמר הכתוב ואפילו היה יום שביעי שלו יום ארבעה עשר ידחו תמימים.

וזאת היתה השאלה ששאלו עליה למשה רבינו, לפי שבא שביעי שלהם יום ארבעה עשר, אמרו הפסח אינו נאכל אלא בלילה ואנו נהיה טהורים בלילה וראוין לאכילה, יזרק הדם עלינו היום ולאיזה דבר נמנע, והוא אמרם "למה נגרע"(במדבר ט, ז) כי הטעם ברור לפי שהיו טמאים, והכתוב רמז לזה באומרו "ולא יכלו לעשות הפסח ביום ההוא"(במדבר ט, ו), באותו היום בלבד היו נמנעים.

וזה הדין הוא בטומאת מת בלבד כמו שנתננו העיקר, אבל טומאת שרץ לא אלא שמקריב טמא שרץ אפילו יחיד, ולערב כשיטהר יאכל פסחו בטהרה. ונתבאר זה העיקר בפרק השני מתלמוד מסכת זבחים:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

נטמא הקהל - בטומאת מת, שאין פסח נדחה מפני הטומאה אלא מטומאת מת טו:

יעשו בטומאה - ואפילו טמאים יחידים, דהא [פסח] דטהורים גופייהו בטומאה אתו משום כהנים, שאין קרבן צבור הבא בטומאה חלוק, מאחר שקרבן רובם בא בטומאה אף היחידים עושים בטומאה:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(טו) (על הברטנורא) עיין מ"ה פ"ח, ופ"ט מ"ד. ולשון הר"מ כי טומאת מת בלבד היא שתדחה בצבור:

(טז) (על המשנה) הכהנים טמאים. דהיינו צבור טמאים. דמה לי אם האוכלין טמאים או אם המקריבים טמאים שא"א בלא כהנים יכתבו התוספ' אע"פ שיכולין ליזהר שלא יגעו בבשר כיון דאשתראי טומאת אימורים אישתראי נמי טומאת בשר:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

נטמא הקהל או רובו וכו':    פ"ד דהלכות ביאת מקדש סי' ז' י"ב וברפ"ז דהלכות ק"פ. ירוש' מאן תנא רוב ר"מ דתניא ר"מ אומר היא מחצית כל השבטים היא מחצית כל שבט ושבט ובלבד רוב ר' יהודה אומר חצי כל שבט ושבט ובלבד רוב שבטים (צ"ע לע"ד) שלימין שבט אחד גורר כל השבטים ר"מ כל השבטים קרויין קהל ר' יהודה אומר כל שבט ושבט קרוי קהל מה נפיק ביניהון גרירה ר"מ אומר אין שבט א' גורר כל השבטים ר' יהודה אומר שבט א' גורר כל השבטים ע"כ:

או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים יעשה בטומאה:    אע"פ שיכולין ליזהר שלא ליגע בבשר כיון דאשתראי טומאת אימורים אשתראי נמי טומאת בשר דאמרי' במי שהיה טמא כל היכא דאשתראי טומאת בשר אשתראי טומאת אימורים משמע שהן שוין תוס' ז"ל. ובגמ' בברייתא קתני או שהיו כלי שרת טמאים ואפשר דמתני' לא איצטריך ליה למתנייה דכיון דתנא או שהיו הכהנים טמאים ממילא משתמע נמי כלי שרת שאם הכהן הוא טמא מת הרי הוא מטמא לכלי שרת וכן נמי אם הכלי שרת נטמא אפי' בטמא מת הוי הכלי אב הטומאה דחרב הרי הוא כחלל:

יעשה בטומאה:    ואפילו טמאים יחידים דהא טהורים וכו' לשון ר"ע ז"ל. אמר המלקט הוא לשון רש"י ז"ל ורוצה לומר מאחר שהכהנים כולם טמאים והקהל כולן טהורים אפי' ימצא בקהל קצת יחידים שהן טמאים לא אמרי' יותר טוב שידחו אלו היחידים לפסח שני ויעשוהו בטהרה משיעשו אותו עכשיו בטומאה מפני שאין קרבן צבור חלוק שהרי רוב הקהל שהן טהורים פסחן בא בטומאה מחמת הכהנים שכולן טמאים וא"כ יותר טוב ראוי לעשותו גם היחידים הישראלים עתה ברוב עם ולא להדחות לפסח שני כדי לעשותו בטהרה ועיין במ"ש לקמן פ' מי שהיה טמא סי' ג' פלוגתא דתנאי אם פסח שני נעשה בטומאה אם לא יכול לעשותו בטהרה:

ולשון ר"ע ז"ל שיעורו כך ואפי' טמאים יחידים דהא פסח דטהורים גופייהו וכו':

ניטמא מיעוט הקהל וכו':    גמ' אתמר הרי שהיו ישראל מחצה טהורים ומחצה טמאים רב אמר מחצה על מחצה כרוב ורב כהנא אמר אינו כרוב רב אמר כרוב הללו עושין כעצמן והללו עושין לעצמן טהורין לא עבדי בטומאה דהוו כרוב ורוב טהורים לא עבדי בטומאה וטמאים לשני לא מידחו משום דהוו נמי רובא ורובא לשני לא מידחו ורב כהנא אמר אינו כרוב טהורים עושין את הראשון בטהרה וטמאים עושין את השני דכיון דאינם כרוב נידונין כמיעוט ונדחין לשני איכא דאמרי מחצה על מחצה אינו כרוב טהורים עושין את הראשון בטהרה וטמאים אינם עושין לא את הראשון ולא את השני בראשון לא עבדי דלא הוו רובא בשני לא עבדי דלא היו מיעוטא ומתני' כל חד וחד מתרץ לטעמיה ותניא כותיה דרב ותניא כותיה דרב כהנא בתרי לישני. ועיין במ"ש לקמן פ' מי שהיה טמא סי' ד'. עוד גרסי' בגמ' ר"ש אומר אפי' שבט אחד טמא ושאר כל השבטים טהורים הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן מ"ט דר"ש קסבר שבט אחד איקרי קהל דהא קאמר ליה רחמנא ליעקב גוי וקהל גוים יהיה ממך וכבר נולדו כל השבטים חוץ מבנימין ר' יהודה אומר אפי' שבט אחד טמא ושאר כל השבטים טהורים יעשה בטומאה שאץ קרבן צבור חלוק דר' יהודה ס"ל שבט אחד איקרי קהל והוו להו פלגא ופלגא ואין קרבן צבור חלוק ועבדי כולהו בטומאה. ונלע"ד דמתני' שפיר מיתוקמא אפי' כר"ש ומאי יעשו בטומאה דקתני הללו עושין לעצמן והללו עושין לעצמן ומאי קהל דקתני שבט אחד וכ"ש דאתיא שפיר טפי ג"כ כר' יהודה ויעשו בטומאה יחד טמאין וטהורין שאין קרבן צבור חלוק ואפשר דבזה ידוקדק גירסא דיש בקצת ספרים דברישא קתני נטמא קהל ולא קתני הקהל דאי הוה קתני הקהל הוה משתמע הקהל הידוע דהיינו כל קהל עדת ישראל יחד אבל השתא דקתני קהל משמע אפי' קהל אחד דהיינו שבט אחד אבל סיפא קתני בגרסת נוסחת כל הספרים או שהיו הכהנים טמאים והקהל טהורים בהא הידיעה לאשמועי' רבותא דלהני תנאי ר' יהודה ור' שמעון אפי' שכל השבטים טהורים כיון שהכהנים או כלי שרת טמאים יעשו בטומאה לר"ש כדאית ליה ולר' יהודה כדאית ליה ומ"מ כפשטה דמתני' אתיא כהלכתא דקהל סתמא הוו כל ישראל:

תפארת ישראל

יכין

יעשה בטומאה:    ואין הפסח דוחה טומאה בצבור, רק בטומאת מת:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים