משנה פסחים ו דפוסים
משנה פסחים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
אלו דברים בפסח דוחין את השבת: שחיטתו וזריקת דמו ומיחוי קרביו והקטר חלביו, אבל צלייתו והדחת קרביו אינן דוחין את השבת.
הרכבתו והבאתו מחוץ לתחום, וחתיכת יבלתו, אין דוחין את השבת.
רבי אליעזר אומר, דוחין.
אמר רבי אליעזר: והלא דין הוא, מה אם שחיטה, שהיא משום מלאכה, דוחה את השבת; אלו, שהן משום שבות, לא ידחו את השבת?
אמר לו רבי יהושע: יום טוב יוכיח, שהתירו בו משום מלאכה, ואסרו בו משום שבות.
אמר לו רבי אליעזר: מה זה, יהושע? מה ראיה רשות למצוה?
השיב רבי עקיבא ואמר: הזאה תוכיח, שהיא מצוה, והיא משום שבות, ואינה דוחה את השבת;
אף אתה אל תתמה על אלו, שאף על פי שהן מצוה והן משום שבות, לא ידחו את השבת.
אמר לו רבי אליעזר: ועליה אני דן! ומה אם שחיטה, שהיא משום מלאכה, דוחה את השבת;
הזאה, שהיא משום שבות, אינו דין שדוחה את השבת?
אמר לו רבי עקיבא: או חילוף! מה אם הזאה, שהיא משום שבות, אינה דוחה את השבת;
שחיטה, שהיא משום מלאכה, אינו דין שלא תדחה את השבת?
אמר לו רבי אליעזר: עקיבא, עקרת מה שכתוב בתורה, (בין הערבים), "במועדו" (במדבר ט) בין בחול בין בשבת.
אמר לו: רבי! הבא לי מועד לאלו כמועד לשחיטה.
כלל אמר רבי עקיבא: כל מלאכה שאפשר לעשותה מערב שבת, אינה דוחה את השבת;
שחיטה, שאי אפשר לעשותה מערב שבת, דוחה את השבת.
אימתי מביא חגיגה עמו? בזמן שהוא בא בחול בטהרה ובמועט.
ובזמן שהוא בא בשבת במרובה ובטומאה, אין מביאין עמו חגיגה.
חגיגה היתה באה מן הצאן, מן הבקר, מן הכבשים ומן העזים, מן הזכרים ומן הנקבות.
ונאכלת לשני ימים ולילה אחד.
הפסח ששחטו שלא לשמו בשבת, חייב עליו חטאת.
ושאר כל הזבחים ששחטן לשם פסח, אם אינן ראויין, חייב.
ואם ראויין הן, רבי אליעזר מחייב חטאת, ורבי יהושע פוטר.
אמר רבי אליעזר: מה אם הפסח, שהוא מותר לשמו, כששנה את שמו, חייב;
זבחים שהן אסורין לשמן, כששינה את שמן, אינו דין שיהא חייב?
אמר לו רבי יהושע: לא! אם אמרת בפסח ששינהו לדבר אסור, תאמר בזבחים ששינן לדבר המותר?
אמר לו רבי אליעזר: אימורי ציבור יוכיחו, שהן מותרין לשמן, והשוחט לשמן, חייב.
אמר לו רבי יהושע: לא! אם אמרת באימורי ציבור שיש להן קצבה, תאמר בפסח שאין לו קצבה?
רבי מאיר אומר: אף השוחט לשם אימורי ציבור, פטור.
שחטו שלא לאוכליו ושלא למנוייו, לערלין ולטמאין, חייב.
לאוכליו ושלא לאוכליו, למנוייו ושלא למנוייו, למולין ולערלין, לטהורים ולטמאים, פטור.
שחטו ונמצא בעל מום, חייב.
שחטו ונמצא טריפה בסתר, פטור.
שחטו ונודע שמשכו הבעלים את ידם, או שמתו או שנטמאו, פטור, מפני ששחט ברשות.
משנה פסחים, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב