משנה פסחים ז ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ז · משנה ח | >>

נטמא שלם או רובו, שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה^יט.

נטמא מיעוטו, והנותר, שורפין אותו בחצרותיהן או על גגותיהן מעצי עצמן.

הצייקנין שורפין אותו לפני הבירה בשביל ליהנות מעצי המערכה.

משנה מנוקדת

נִטְמָא שָׁלֵם אוֹ רֻבּוֹ, שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה מֵעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה. נִטְמָא מִעוּטוֹ, וְהַנּוֹתָר, שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ בְחַצְרוֹתֵיהֶן אוֹ עַל גַּגּוֹתֵיהֶן מֵעֲצֵי עַצְמָן. הַצַּיְקָנִין שׂוֹרְפִין אוֹתוֹ לִפְנֵי הַבִּירָה בִּשְׁבִיל לֵהָנוֹת מִעֲצֵי הַמַּעֲרָכָה:

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

נטמא שלם, או רובו -

שורפין אותו לפני הבירה - מעצי המערכה.

נטמא מיעוטו, והנותר -

שורפין אותו בחצרותיהם, על גגותיהם - מעצי עצמם.

הציקנים -

שורפין אותו לפני הבירה,

בשביל ליהנות מעצי המערכה.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

המחלוקת הוא שישרפו אותו בפני המקדש כדי לביישן כדי שישמרו להבא ולא יבואו לידי טומאה.

וצוו אותם לשורפם מעצי המערכה כדי שלא לבייש מי שאין לו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

לפני הבירה - כל המקדש כולו קרוי בירה. ושורפים אותו שם כדי לביישן, שיזהרו שלא יבואו עוד לידי טומאה:

מעצי המערכה - שלא לבייש את מי שאין לו עצים ^כ:

נטמא מיעוטו - וכן נותר של פסח טהור:

הציקנין - העצרנין. צרי עין, שורפין אותו מיעוט שנטמא, והנותר מפסח טהור, לפני הבירה:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(יט) (על המשנה) מעצי המערכה הטעם מפני שלב ב"ד מתנה עליהם לפי שהזקיקוהו לשורפו לפני הבירה כדי לביישו. לא הטריחוהו להביא עצים משלו ויכול להנות משל הקדש וכן בציקנין התנו כמו כן דמתוך ציקנותן היו נמנעים מלשרפו ואתו לידי עבירה:

(כ) (על הברטנורא) בגמרא שאם בא לשורפו מעצי עצמו אין שומעין לו:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

נטמא שלם או רובו וכו': עד סוף סי' ט' פ"ד דהל' ק"פ סי' ג':

שורפין אותו לפני הבירה מעצי המערכה כו': ודוקא בצייקנין או באכסנאי כדאמרי' בגמ' דעשאוהו כצייקנין אבל אדם אחר לא ואפי למאן דלית ליה בפ"ק דשבועות לב ב"ד מתנה עליהם ה"מ בקרבנות דקדישי קדושת הגוף אבל בקדושת דמים כ"ע מודו תוס' ז"ל:

נטמא מיעוטו וכו' בחצרותיהן או על גגותיהן: במשנתו של החכם הר"ר יהוסף אשכזי ז"ל נמחקה מלת או ואיני יודע טעם למה דגם בירוש' איתה. ולשון הרמב"ם ז"ל בפ"ד דהלכות ק"פ בחצרותיהם ואין שם מלת גגותיהם ולשונו בפי"ט מהלכו' פסולי המוקדשין נותר של קדשים קלים שורפין אותו בעליו בבתיהם ע"כ משמע דלאו דוקא חצר או גג. ואפשר שההגהה היא ועל גגותיהן בויו דהוי כמו או דכן הוא בקצת ספרים. והקשה החכם הר"ר אליעזר ארחא נר"ו כיון דקיימא לן דפסולי קדשים במקום אכילתן שם שריפתן מקרא דכתי' בקדש באש תשרף כדאיתא בפ' כל שעה (פסחים דף כ"ד) ואפי' קדשים קלים שאכילתן בכל העיר שם שריפת פסוליהם כמו שפי' שם רש"י ז"ל א"כ הפסח שאין אכילתו בגגין דהא גגין לא נתקדשו וכדאיתא בגמ' לקמן בסוף פירקין א"כ היכי מצי לשרוף הפסח שנפסל שם בגג וחפשתי בדברי הרמב"ם ז"ל ולא מצאתי יותר ממה שכתבתי אלא שלא הזכיר מלת גגותיהן לא בהלכות ק"פ ולא בהלכות פסולי המוקדשין באופן שנסתפקנו שמא הרמב"ם ז"ל לא גריס במתני' מלת גגותיהן. ובגמ' ורמינהי דתנן לעיל ספ"ג וכן מי שיצא מירושלם ונזכר שיש בידו בשר קדש אם עבר הצופים שורפו במקומו ואם לאו חוזר ושורפו לפני הבירה מעצי המערכה אלמא מיעוטו נמי שנפסל מעצי המערכה נמי שרפינן א"ר חמא בר עוקבא לא קשיא כאן באכסנאי שאין לו עצים שורפו מעצי המערכה ומתני' בבעל הבית רב פפא אמר הא והא באכסנאי ולא קשיא כאן בשהחזיק בדרך לא הטריחוהו לחזר על עצים כדקתני וכן מי שיצא מירושלם אלמא בהחזיק עסקינן ומתניתין בשלא החזיק בדרך רב זביד אמ' לעולם כדאמרי' מעיקרא כאן באכסנאי כאן בבעל הבית דרב זביד כרב חמא מוקי לה ופליג עליה דרב פפא ויהיב טעמא למילתיה דרב חמא כיון דלית ליה עצים שם עשאוהו כצייקנין והחזיק בדרך דמתני' לאשמועינן חזרה נקט לה ולא משום עצים דה"ה לא החזיק זו היא שיטת רש"י ז"ל וביד פ"ט דהל' פסולי המוקדשין סי' ז' ח':

הצייקנין וכו': [וכ"ה הגירתא בערוך ערך צקן.]. ירוש' אמר הריני שורפו על גגי מעצי עצמי אין שומעין לו להודיע לבא אתריו שהוא צייקן תדע לך בכל אחר לא צווח ליה צייקן וכא צווח ליה צייקן ע"כ. ובגמ' ארישא דמתני' ת"ר באו לשרפו בחצרותיהן ומעצי המערכה אין שומעין להם דילמא פיישין מינייהו ואתו בהו לידי תקלה ואם רצו לשרפן לפני הבירה מעצי עצמן ג"כ אין שומעין להן כדי שלא לבייש את מי שאין לו או מפני החשד שהרואהו אחר שריפתם מחזיר מותר העצים לתוך ביתו חושדו בגונב עצי המערכה אם הם מהעצים הראויין למערכה:

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

שורפין אותו לפני הבירה: בעזרה כדי לביישן שלא נזהרו מהטומאה:

מעצי המערכה: שלא לבייש העני שאין לו עצים, א"נ להכי לא יביא עצים משלו לעזרה שמא יחזיר הנותר, ויחשדוהו שגנב עצים מהקדש. ואי"ל עכ"פ הרי נהנה מהקדש, י"ל לב ב"ד מתנה כשהקדישו העצים שיהיה מותר להם להנות כך:

והנותר: ר"ל או הנותר מפסח טהור:

או על גגותיהן מעצי עצמן: והא דתנן [סוף פ"ג] דאפי' כביצה שורפה לפני הבירה, התם באורח, והכא בבעה"ב:

הציקנין: הקמצנין:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
מהדורת ויקיטקסט המבוארת

מפרשי הגמרא

פרק זה בתלמוד הבבלי