משנה פסחים ז ג

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת פסחים · פרק ז · משנה ג | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

סכו בשמן תרומה, אם חבורת כהנים, יאכלו.

אם ישראל, אם חי הוא, ידיחנוז.

ואם צלי הוא, יקלוף ח את החיצון.

סכו בשמן של מעשר שני, לא יעשנו דמים על בני חבורה, שאין פודין מעשר שני בירושלים.

משנה מנוקדת

סָכוֹ בְּשֶׁמֶן תְּרוּמָה, אִם חֲבוּרַת כֹּהֲנִים, יֹאכֵלוּ. אִם יִשְׂרָאֵל, אִם חַי הוּא, יְדִיחֶנּוּ. וְאִם צָלִי הוּא, יִקְלֹף אֶת הַחִיצוֹן. סָכוֹ בְּשֶׁמֶן שֶׁל מַעֲשֵׂר שֵׁנִי, לֹא יַעֲשֶׂנּוּ דָּמִים עַל בְּנֵי חֲבוּרָה, שֶׁאֵין פּוֹדִין מַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּירוּשָׁלַיִם:

נוסח הרמב"ם

סכו - בשמן של תרומה,

אם חבורת הכהנים - יאכלו.
ואם של ישראל -
אם חי הוא - ידיחנו.
ואם צלי - יקלוף את החיצון.
סכו - בשמן של מעשר שני,
לא יעשנו דמים - על בני חבורה,
שאין פודין מעשר שני - בירושלים.

פירוש הרמב"ם

כבר קדם לך כי מותר לסוך הפסח במשקין ובמי פירות.

וההלכה כולה מפורשת:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

סכו בשמן תרומה - שמותר לסוך הפסח במי פירות:

אם חי ידיחנו - דלא בלע:

ואם צלי הוא - בעי קליפה משום דבלע:

שאין פודים - מוכרים ט:

מעשר שני בירושלים - ואפילו לאכלו בטהרה, דכתיב (דברים יד) ונתת בכסף וצרת הכסף בידך והלכת אל המקום:

פירוש תוספות יום טוב

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(ז) (על המשנה) ידיחנו. וינגב. הר"מ:

(ח) (על המשנה) יקלוף. וא"ת ומאי שנא מרוטב דלעיל דיטול מקומו ובגמרא שאני סיכה דמשהו בעלמא הוא דעבידי:

(ט) (על הברטנורא) דכתיב ונתת כו' כ"כ רש"י והקשו בתוספ' דהא קרא בפדיון מיירי שמוציאו מקדושתו ומחללו על דבר אחר. אבל הכא אפילו לאכלו בקדושתו כדפירש בקונטרס. ונראה לר"י דבירושלים גזרו מדרבנן מכירה אטו פדייה דאסור מן התורה. ולרשב"א נראה דלא אסרו מכירה אלא משום בזיון מצוה. כדתנן בריש מסכת מעשר שני שאין מוכרין אותו כו' ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

סכו:    ירוש' לא אמרו אלא סכו הא אם טבלו אסור ואיתא בתוס' שם פ' גיד הנשה:

אם חבורת כהנים יֹאכֵלוּ:    הכ"ף בנקודת צירי גרסי לה מפני שהוא בהפסק:

אם חי הוא יְדִיחֶנוּ וינגב: ואם צלי יקלוף את החיצון:    בכל ענין מיירי בין חם בין צונן דמתוך שהוא רך בולע אע"פ שאינו חם דדומיא דחי קתני. תוס' ז"ל. אבל הר"ן ז"ל כתב בפ' כל הבשר דף תשי"ט ע"ב וז"ל ואורחא דתלמודא הכי דקרי לצלי רותח צלי סתמא כדתנן בפ' כיצד צולין סכו בשמן תרומה אם חי הוא ידיחנו ואם צלי יקלוף את החיצון והתם ודאי צלי רותח קאמר שאין סכין את הצלי אלא בעודו רותח כשצולין אותו ע"ג האש עכ"ל ז"ל ומ"מ הוא ז"ל כתב שם למטה מזה דמהכא מן הגמ' משמע דלאחר שסלקו הפסח מעל האור מיירי מתני' ע"ש:

תפארת ישראל

יכין

אם חבורת כהנים יאכלו:    נ"ל דמיירי שסכו אחר שנגמר צלייתו, דאל"כ מי גרע מנטף רוטבו על החרס וחזר אליו, ויש לחלק [ועי' לעיל פ"ב מ"ה]:

אם ישראל אם חי הוא ידיחנו:    וינגבו, דחי לא בלע מהתרומה:

ואם צלי הוא יקלוף את החיצון:    ומותר השאר לזרים, וא"צ נטילה כברוטב לעיל, דסיכה משהו בעלמא הוא:

לא יעשנו דמים על בני חבורה:    ר"ל דאסור לתבוע דמי השמן מהחבורה:

שאין פודין מעשר שני בירושלם:    וגזירה מכירה אטו פדייה בירושלים דאסור מדאורייתא:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים