משנה מנחות יג ז
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת מנחות · פרק יג · משנה ז | >>
הרי עלי תודה, ושלמים, יביא כבש.
פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי, יביא פר ופרה עגל ועגלהטז.
מן הבהמה ואיני יודע מה פירשתי, יביא פר ופרה עגל ועגלה איל ורחל גדי וגדיה שעיר ושעירה טלה וטליה.
משנה מנוקדת
הֲרֵי עָלַי תּוֹדָה וּשְׁלָמִים,
- יָבִיא כֶּבֶשׂ.
- פֵּרַשְׁתִּי מִן הַבָּקָר,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- יָבִיא פָּר וּפָרָה,
- עֵגֶל וְעֶגְלָה.
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- מִן הַבְּהֵמָה,
- וְאֵינִי יוֹדֵעַ מַה פֵּרַשְׁתִּי,
- יָבִיא פָּר וּפָרָה, עֵגֶל וְעֶגְלָה,
- אַיִל וְרָחֵל, גְּדִי וּגְדִיָּה,
- שָׂעִיר וּשְׂעִירָה, טָלֶה וְטַלְיָה:
נוסח הרמב"ם
"הרי עלי תודה, או שלמים" - יביא כבש.
- "פירשתי מן הבקר, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר ופרה, עגל ועגלה.
- "מן הבהמה, ואיני יודע מה פירשתי" - יביא פר ופרה, עגל ועגלה, איל ורחל, גדי וגדיה, שעיר ושעירה, טלה וטלה.
פירוש הרמב"ם
זה לפי שהשלמים נקרבים מן הזכרים והנקבות, והוא גם כן דעת רבי.
אבל דעת חכמים שאם אמר מן הבהמה ואיני יודע מה שפירשתי, מקריב פר ואיל ופרה ורחל שעיר ושעירה.
והלכה כחכמים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
תודה ושלמים - תודה או שלמים:
יביא כבש - פחות שבתודה ושלמים:
יביא פר ופרה - דתודה ושלמים איכא לספוקי בזכרים ונקבות:
ורחל - נקבה בת שתי שנים יז:
גדי - בן שנה מן העזים:
שעיר - עז בן שתי שנים:
טלה - כבש בן שנתו:
פירוש תוספות יום טוב
יביא פר ופרה. עגל ועגלה. ג"כ דעת ר'. הרמב"ם:
איל ורחל. פי' הר"ב. רחל נקבה בת שתי שנים. וה"ל לפרש איל בן שתי שנים כדתנן במ"ג פ"ק דפרה:
גדי וגדיה שעיר ושעירה טלה וטליה. וכן גי' הר"ב אבל במשנה שבגמ' גרסינן שעיר ושעירה קודם גדי וגדיה. וכדתנן לעיל וכך נראה דשונה אותם כסדר גדלם:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(טז) (על המשנה) עגל כו'. גם כן דעת רבי. הר"מ:
(יז) (על הברטנורא) והוה לי לפרש איל בן שתי שנים, כדתנן במשנה ג' פרק קמא דפרה:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
תורה ושלמים: גרסינן ול"ג תודה או שלמים תוס' ז"ל:
יביא כבש: נלע"ד דלאו דוקא כבש אלא ה"ה דאם הביא כבשה יצא אלא דנקט כבש אגב רישא דקתני הרי עלי עולה יביא כבש ועוד דכבשה בכלל כבש הכא גבי תודה ושלמים עוד נלע"ד דמיירי שזכור דלאחד מהם כיון או לכבש או לכבשה דאי לא תימא הכי אלא שהוא מסופק אם כבש או כבשה אמאי לא קתני דיביא כבש וכבשה דומיא דסיפא דפירשתי מן הבקר דאפילו לרבנן צריך להביא לכל הפחות פר ופרה. וביד שם פי"ו סימן י' לא הביא האי רישא נראה דטעמא הוי משום שהיא פשוטה ומתבארת מן הסיפא וכמו שכתבנו אלא דתנא נקטא אגב סיפא א"נ אגב רישא ולהודיעך דאע"ג דברישא גבי עולה איכא פלוגתא הכא לא שייכא פלוגתא:
איל ורחל שעיר ושעירה גדי וגדיה טלה וטלייה: כך נראה שצ"ל וכן הוא בתלמוד וזה פי' תוספת יום טוב איל ורחל פי' הר"ב ז"ל רחל נקבה בת שתי שנים וה"ל לפ' איל בן שתי שנים כדתנן במשנה ג' פ"ק דפרה. הגה"ה ואיני יודע מה הוקשה להרב בעל תוספת יום טוב שרבינו עובדיה ז"ל העתיק מפי' רש"י ז"ל ורבותא אשמועינן השתא דאכתי לא שמעינן לה בשום משנה:
תפארת ישראל
יכין
הרי עלי תודה ושלמים: ר"ל או שאמר הרי עלי שלמים:
יביא כבש: מיום ל"א משנולד עד סוף שנתו נקרא כבש. והוא היותר קטן שאפשר בתודה או בשלמים:
פירשתי מן הבקר ואיני יודע מה פירשתי: ששכח איזה מין בקר נדר לתודה. או ששכח איזה מין בקר נדר לשלמים:
יביא פר ופרה עגל ועגלה: דתודה ושלמים באין זכרים או נקיבות. ולרבנן לעיל סגי בפר ובפרה:
איל ורחל: מיום ל"א משנה שנייה עד סוף שנת ב' נקרא הזכר איל והנקיבה רחל. והא דלא יביא נמי עוף דהרי גם עוף נכלל במלת בהמה כדאמרינן [חולין ט"ז ב'] צואר בהמה למטה. ומוקמינן לה בעופי דקליל. י"ל לשון חכמים לחוד ולשון בנ"א כהנודר לחוד. ובל"ז גם בלשון תורה אין עוף בכלל בהמה כדאמרינן [ב"ק נ"ד ב'] אם לרבות עופות. ועי' עוד [תמורה פ"א מ"ו] וע"כ צ"ל דלשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד [כחולין קל"ז ב']:
גדי וגדיה: עז מיום ל"א משנולד עד סוף שנתו נקרא הזכר גדי והנקבה גדיה:
שעיר ושעירה: עז מיום ל"א משנה שניי' עד סוף שנת ב' שלהן נקרא הזכר שעיר ונקיבה שעירה. ובש"ס גרסינן שעיר ושעירה קודם גדי וגדיה. וכן הנכון:
טלה וטליה: בכבש מיום ל"א משנולד עד יום אחרון משנתו. נקרא הזכר טלה ונקיבה טליה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת