משנה יבמות יא ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יא · משנה ג | >>
חמש נשים שנתערבו ולדותיהן, הגדילו התערובות ונשאו נשים ומתו, ארבעה חולצין לאחת, ואחד מייבם אותה.
הוא ושלשה חולצין לאחרת, ואחד מייבם.
נמצאו ארבע חליצות וייבום לכל אחת ואחת.
משנה מנוקדת
חָמֵשׁ נָשִׁים שֶׁנִּתְעָרְבוּ וְלָדוֹתֵיהֶן,
- הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת וְנָשְׂאוּ נָשִׁים וּמֵתוּ,
- אַרְבָּעָה חוֹלְצִין לְאַחַת, וְאֶחָד מְיַבֵּם אוֹתָהּ;
- הוּא וּשְׁלשָׁה חוֹלְצִין לָאַחֶרֶת, וְאֶחָד מְיַבֵּם.
- נִמְצְאוּ אַרְבַּע חֲלִיצוֹת וְיִבּוּם לְכָל אַחַת וְאַחַת:
- אַרְבָּעָה חוֹלְצִין לְאַחַת, וְאֶחָד מְיַבֵּם אוֹתָהּ;
נוסח הרמב"ם
חמש נשים - שנתערבו ולדותיהן,
- הגדילו התערובות, ונשאו נשים - ומתו,
- ארבעה - חולצין לאחת,
- ואחד - מייבם.
- הוא, ושלשה - חולצים לאחת,
- ואחד - מייבם.
- נמצאו ארבע חליצות, וייבום - לכל אחת ואחת.
- ארבעה - חולצין לאחת,
פירוש הרמב"ם
עיקר זאת המשנה שיהיה לכל אחת מאלו הנשים בן ידוע, ואחר כן הולידו חמשה בנים אחרים, ונתערבו ומתו התערובות, ונשארו החמשה הידועים, דינם כמו שאגיד, וזה כל זמן שיחלצו ארבעה לאחת מהם ישאנה החמישי.
והוא מותר ממה נפשך, אם היתה זאת אשת אחיו עליו ליבם אותה, ואם היא אשת ממי שאינו אחיו כבר חלץ לה אחי בעלה, לפי שכבר חלץ כל אחד מארבעה.
וכל אחת מהן יחלוץ לה ארבעה אחים תחילה, ואחר ישאנה החמישי אחר השלמת חליצות הארבעה, ואחר יחזור זה שנשא ויהיה מכלל הארבעה שחולצין לשניה, וייבם אותה אחר מי שחלצו לראשונה, ועל דרך זה עד שתהיינה החמש נשים אצל החמשה אחים. וזה לפי שיהיה כל אחד מן האחים מקיים מצות יבום וזה רשות.
ואם חלצו כולם לכל אחת מהן, אין צריך לומר שהן הותרו להנשא לאחרים:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
שנתערבו ולדותיהן - ויש לכל אחת מהן בן ודאי, שלא נתערב:
ארבעה חולצין לאחת - בן ודאי של כל אחת מן הארבעה חולץ לאחת מהן, דכל אחת מספק לה לאשת אח. ובן החמישית ישאנה ממה נפשך, אם אשת אחיו היא הרי מיבם לה, ואם לאו הרי חלץ לה יבמה:
הוא ושלשה - זה שיבם חולץ לאחרת ושלשה עמו. והחמישי מיבם ממה נפשך. וחוזרין השנים הללו וחולצין לשלישית ושנים עמהם והחמישי מיבם, וכן כולם:
ד' חליצות - תחלה, לפי שאין אחד מהם רשאי ליבם עד שיחלצו לה הארבעה, כי היכי דלא לפגע ביבמה לשוק. והוא הדין דמצו הארבעה למחלץ לכולהו והאחד כונס את כולן, אלא דהכי שפיר טפי, דלמא לכל חד וחד מתרמי דיליה ט ומתקיימא מצות יבום:
פירוש תוספות יום טוב
חמש נשים. בפרק ב' דקדושין משנה ז' מעשה בחמש נשים ומעשה שהיה כך היה ומסרך תנא דהכא למתני נמי חמש נשים וכהאי גוונא בפרק ט"ו משנה ז':
ויבום לכל אחת ואחת. כתב הר"ב והוא הדין דאחד כונם לכולן אלא כו' דילמא לכל חד וחד מתרמי דיליה כו' בגמרא דאי משום דלא מתרמי לכל חד עונה בחדש כדלעיל משנה י"א פרק ד'. הא לא הוה אלא עצה טובה והוא הדין דטפי נמי כמפורש התם. וכתב המגיד סוף הלכות יבום ופשוט הוא אם רצו כולן לחלוץ לכל אחת הרשות בידן אבל לפי שמצות יבום קודמת פרשו במשנה דרך [עצה] ליבם כל אחד אחת. ע"כ. וזה כמשנה ראשונה דסוף פרק קמא דבכורות ועיין משנה י"ב פרק י"ג מה שכתב בשם התוספות וכדברי הר"ב בבכורות כן הלכה דלעולם מצות יבום קודמת [ואפילו יבמה לשם נוי ולשם ממון הואיל ופקע איסור אשת אח מינה כשמת אחיו בלא בנים הותרה לו לגמרי]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ט) (על הברטנורא) דאי משום דלא מתרמיא לכל חד עונה בחודש כדלעיל הא לא הוי אלא עצה טובה והוא הדין דטפי נמי:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
חמש נשים וכו': עד סוף סי' ד' פ"א דהלכית יבום סי' ד' י' י"א ובטור א"ה סי' קע"ו. וכתב שם ביד הרב המגיד בסימן י' ופשוט הוא שאם רצו כולן לחלוץ לכל אחת הרשות בידן אבל לפי שמצות יבום קודמת פי' במשנה דרך ליבם כל אחד אחת ע"כ: וצריך לדקדק אמאי נקט תנא המשל בחמש ולא ביותר או בפחות וכן קשה נמי לקמן פט"ו דקתני קידש אחת מחמש נשים וגזל אחד מחמשה וכו' וגם שם ביד נקט כלשון משנתנו. ואפשר לומר מפני שהוא מספר הנראה לעינים כמספר אצבעות היד: ירושלמי בכל אתר את אמר אין חליצה אחר חליצה והכא את אמר הכין כאן בודאי כאן בספק. בכל אתר את אמר שבכל מקום שאין אומרים ייבם אין אומרים חלוץ והכא את אמר הכין כאן בודאי כאן בספק:
תפארת ישראל
יכין
חמש נשים שנתערבו ולדותיהן: ולכל אחת בן שלא נתערב. ונקט חמש, דכך היה מעשה שנתחבאו מהריגה ונתערבו ילדיהן:
ונשאו נשים ומתו: מן הוודאין:
ד' חולצין לאחת ואחד מיבם אותה: ממ"נ אם יבמתו היא, שפיר. ואם לאו, הרי כבר נחלצה מיבמה:
הוא: זה שייבם:
וג' חולצים לאחרת ואחד מיבם: וה"ה שג' הראשונים שחלצו לראשונה יחלצו לכל הד' והד' ייבם לכל הד', רק בגוונא דמתניתין עדיף טפי כדי שיקיים כל א' מצות יבום:
נמצאו ארבעה חליצות ויבום לכל אחת ואחת: מיהו החליצות קודמות לייבום שלא יפגעו ביבמה לשוק. וה"ה דא' יכול ליבם ב' או כלן בכה"ג. רק דהכי שפיר טפי, דלמא מתרמי ליה יבמה דידיה לקיים מצות יבום וה"ה במתו הוודאין ד' מעורבין חולצין ואחד מיבם:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת