משנה יבמות יא ד
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק יא · משנה ד | >>
האשה שנתערב ולדה בוולד כלתה, הגדילו התערובות, ונשאו נשים, ומתו, בני הכלה חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ספק אשת אחי אביו.
ובני הזקנה, או חולצין או מייבמיןי, שהוא ספק אשת אחיו ואשת בן אחיו.
מתו הכשרים, בני התערובות לבני הזקנה חולצין ולא מייבמין, שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו.
ובני הכלה, אחד חולץ ואחד מייבם.
הָאִשָּׁה שֶׁנִּתְעָרֵב וַלְדָהּ בִּוְלַד כַּלָּתָהּ,
- הִגְדִּילוּ הַתַּעֲרוֹבוֹת, וְנָשְׂאוּ נָשִׁים, וּמֵתוּ,
- בְּנֵי הַכַּלָּה חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין;
- שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו,
- סְפֵק אֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו.
- וּבְנֵי הַזְּקֵנָה, אוֹ חוֹלְצִין אוֹ מְיַבְּמִין,
- שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו וְאֵשֶׁת בֶּן אָחִיו.
- מֵתוּ הַכְּשֵׁרִים,
- בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת לִבְנֵי הַזְּקֵנָה – חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין,
- שֶׁהוּא סְפֵק אֵשֶׁת אָחִיו,
- וְאֵשֶׁת אֲחִי אָבִיו;
- וּבְנֵי הַכַּלָּה,
- אֶחָד חוֹלֵץ וְאֶחָד מְיַבֵּם:
- בְּנֵי הַתַּעֲרוֹבוֹת לִבְנֵי הַזְּקֵנָה – חוֹלְצִין וְלֹא מְיַבְּמִין,
האישה, שנתערב ולדה - בוולד כלתה,
- הגדילו התערובות, ונשאו נשים - ומתו,
- בני הכלה - חולצין, ולא מייבמין,
- שהוא ספק אשת אחיו, ואשת אחי אביו.
- בני הזקנה - או חולצין, או מייבמין,
- שהוא ספק אשת אחיו, ואשת בן אחיו.
- בני הכלה - חולצין, ולא מייבמין,
- מתו הכשרים,
- בני התערובת -
- לבני הזקנה - חולצין, ולא מייבמין,
- שהוא ספק אשת אחיו, ואשת אחי אביו.
- ולבני הכלה - אחד חולץ, ואחד מייבם.
אמרו הכשרים - רוצה לומר הודאין.
ואמרו אחד חולץ ואחד מיבם - מבואר, לפי שאם הוא זה שחלץ בן הכלה וחלץ אשת אחיו, הרי השני הוא בן הזקנה מותר לישא אשת בן אחיו אחר החליצה. ואם היה מי שחלץ בן הזקנה ואשת בן אחיו חלץ, הרי לא הוסיף לה החליצה כלום ואינה חליצה, והשני שהוא בן הכלה ייבם אשת אחיו.
והתנאי בכאן כמו כן להקדים החליצה:
מתו כשרים - הודאין:
אחד חולץ - תחלה, והדר מיבם אי. דך, ממה נפשך, אי האי דחלץ הוא בן הכלה וחלץ לאשת אחיו, הא אשתריא לה בהך חליצה ושפיר נסיב לה אידך שהוא בן הזקנה, דאשת בן אחיו מותרת לו. ואי האי דחלץ הוא בן הזקנה ואשת בן אחיו חלץ, הויא לה כחולצת מן הנכרי, ובן הכלה כי מיבם לה שפיר קמיבם:
ובני הזקנה או חולצין או מייבמין. פירוש אחר שבני הכלה חלצו תחלה כ"כ הרמב"ם פרק ח' מה"י וטור סימן קע"ו ופשוט [הוא]:
(י) (על המשנה) או מיבמין. פירוש אחר שבני הכלה חלצו תחלה. הר"מ:
ובני הזקנה: פי' אחרי חליצת בני הכלה חולצין או מיבמין שאם היא אשת אחיו הרי היא יבמה ואם היא אשת בן הכלה הרי היא אשת בן אחיו ומותרת לו שכבר נחלצו. וז"ל ה"ר יהוסף ז"ל פי' כשלא יש לכלה בנים אחרים או אפי' יש לה בנים לכלה מייבמין כשכבר חלצו בני הכלה תחלה אבל כל זמן שלא חלצו בני הכלה אסורין בני הזקנה לייבם משום חשש שומרת יבם וכן יש לקמן על משנת מי שלא שהתה וכו' והם א' חולץ ואחד מיבם ע"כ:
מתו הכשרים: פי' הודאים דאי לא תימא הכי אינך משום דאעירוב הוו פסולין בתמיה: ולבני הכלה כצ"ל וה"פ ולנשי בני הכלה הודאין שמתי הספקות הללו אחד מהם חולץ לה תחלה והשני מייבם ממה נפשך: ובירוש' אמר ר' יוחנן כיני מתני' לנשי בני הכלה לנשי בני הזקנה: וכתבו תוס' ז"ל ספק אשת אחיו ואשת בן אחיו אומר בירושלמי זאת אומרת מותר לאדם לישא אשת בן אחיו פי' אע"פ שיכול לבוא לידי בטול מצות יבמים אם ימות ותפול לפני האחים אפ"ה מותר מכאן יכול להיות ראיה לפי' ריב"ן שפי' בהבא על יבמתו והנושא בת אחותו דוקא בת אחותו אבל בת אחיו אינו עושה כ"כ מצוה דמבטל מצות יבמים ע"כ: ושם בפ' הבע"י סוף דף ס"ב כתבו פי' רשב"ם ז"ל דה"ה בת אחיו אבל אחותו נקט לפי שמשדלתו בדברים ושכיח שנושא בתה ור"ת אומר דדוקא דנקט בת אח תו לפי שהיא בת מזלו כדאמרי' רוב בנים דומין לאחי האם ע"כ: אכן מצאתי בהגהת ה"ר יהוסף ז"ל הכלה ס"א בני פירוש וחוזר על מתו כשרים דלעיל כלומר מתו בני הכלה ע"כ:
יכין
בני הכלה: הוודאין:
ובני הזקנה או חולצין או מיבמין: אחר חליצת בני הכלה:
מתו הכשרים: ר"ל הוודאין:
שהוא ספק אשת אחיו ואשת אחי אביו ובני הכלה: ולבני הכלה כצ"ל:
אחד חולץ ואחד מיבם: לאחר שחלץ האחד מייבם האחר ממ"נ, אי אשת אחיו היא שפיר, ואם לא, אשת בן אחיו היא, וכבר נחלצה:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת