פתיחת התפריט הראשי

משנה יבמות ט ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נשים · מסכת יבמות · פרק ט · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

בת ישראל שניסת לכהן, תאכל בתרומה.

מת, ולה הימנו בן, תאכל בתרומה.

ניסת ללוי, תאכל במעשר.

מת, ולה הימנו בן, תאכל במעשר.

ניסת לישראל, לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.

מת, ולה הימנו בן, לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.

מת בנה מישראל, תאכל יד במעשר.

מת בנה מלוי, תאכל בתרומה.

מת בנה מכהן, לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר.

נוסח הרמב"ם


פירוש הרמב"ם

בת ישראל שניסת לכהן תאכל בתרומה כו': כל זמן שיהיה לישראלית זרע מכהן כפי מה שפרשתי בפ"ז (ה"ז) תאכל בתרומה וחזה ושוק וכן פירשו היא בתרומת הקדשים תאכל [*) *)כאן שגו המעתיקים והשתבשו הכתוב (ויקרא כ"ב) לקשרו עם כוונת הענין וראוי להשיב הפסוק על כנו למשנה הנמשכת לזו בבת כהן שנשאת לאיש זר וצ"ל שם ואינה חוזרת לחזה ושוק וכן פירשו היא בתרומת הקדשים לא תאכל וכו' שגם בחבורו תרומות פ"ו הלכה ו' ט' הביא שני לימודים ע"ש וצע"ג: ] במורם מן הקדשים תאכל:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

מת ולה ממנו בן תאכל בתרומה - דכתיב (ויקרא כב) ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו, קרי ביה יאכילו. וכל זמן שבנה קיים מאכילה בתרומה:

נשאת ללוי - אחר שילדה מכהן:

אוכלת במעשר - ולא בתרומה, ואף על גב דיש לה בן מכהן, דהדרא הויא לה זרה:

מת ולה ממנו בן אוכלת במעשר - בשביל בנה מלוי, אבל לא בתרומה בשביל בנה מכהן, שהרי יש לה זרע מן הזר יג:

פירוש תוספות יום טוב

מת ולה ממנו בן תאכל במעשר. פי' הר'"ב ולא בתרומה שהרי יש לה זרע מן הזר ואע"ג דקרא וזרע אין לה ושבה בבת כהן כתיב. מרבינן מיניה לקמן בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר כו'. רש"י:

מת בנה מישראל תאכל במעשר. דהדרא אכלה ילפינן מובת כהן וגו' דכולי ובת יתירא הוא וכמו שכתבתי במשנה ד' פרק ז' לענין ההוא דרשא דהתם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יג) (על הברטנורא) ואע"ג דקרא וזרע אין לה ושבה בבת כהן כתיב מרבינן מיניה לקמן בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר. רש"י:

(יד) (על המשנה) תאכל. דהדרא אכלה ילפינן מובת כהן וגו' דכולא ובת יתירא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בת ישראל שנשאת לכהן וכו':    עד סוף הפרק ביד פ"ו דהלכות תרומות סימן י"ז י"ח י"ט ובטור יו"ד סי' של"א:

מת ולה הימנו בן תאכל בתרומה:    דכתיב ויליד ביתו עכ"ל ר"ע ז"ל אמר המלקט האי דרשא לא מייתי לה בגמ' אלא בתורת כהנים:

מת ולה ממנו בן לא תאכל לא בתרומה ולא במעשר:    כתב הר' יהוסף ז"ל ברוב הספרים ל"ג זה: סימן הויו הכתוב בפי' ר"ע ז"ל קודם לשון המתחיל נשאת ללוי צריך למחוק אותו:

מת בנה מלוי תאכל כו':    דהדרא אכלה משום בנה מכהן ומפקי' לה מדכתי' ובת כהן כי תהיה אלמנה ובת קרא יתירא הוא דה"מ למיכתב וכי תהיה דהא לעיל מיניה כתיב ובת כהן כי תהיה לאיש זר אלא ודאי לדרשא אתא לאשמועינן דבת ישראל אוכלת בשביל בנה הכהן ואם בת כהן היא שנשאת לזר ומת בלא בנים חוזרת ואוכלת וכשהיא חוזרת לבית אביה חוזרת לתרומה ואינה חוזרת לחזה ושוק דכתי' מלחם ולא כל לחם פרט לחזה ושוק ודוקא אם חוזרת לבית אביה הכהן אבל בת ישראל החוזרת לאכול בתרומה בשביל בנה הכהן כדאמרן במתני' חוזרת לכל דליכא מיעוטי והכא תניא בתוספתא וכ"ה שם ביד פ"ו סי' ז' ח':

בת כהן שנשאת לישראל:    פ"ו דה' תרומות סי' י"ח:


פירושים נוספים