עיקר תוי"ט על יבמות ט

(א)

(א) (על המשנה) חלל כו'. כן גירסת רש"י ז"ל והחלל מותר בה והיא מותרת בו מ"מ כיון שבא עליה נתחללה לכהונה. והר"מ גרס כגירסת הירושלמי ופשט מינה דהוזהרה כשרה להנשא לפסולים. ולפי גמרא דידן א"א לגרוס כן דדייקינן דלא הוזהרו. נ"י:

(ב)

(ב) (על המשנה) שקידש. כאן שנה רבי שדין יבום מן האירוסין:

(ג) (על המשנה) ושאר כו'. לאו דוקא דהא איכא פצוע דכא וחמש עשרה עריות שמותרות לבעליהן ואסורות ליבמיהן (וכן ברישא תנא ושייר. גמרא) נ"י:

(ג)

(ד) (על הברטנורא) רש"י ונקטו קמייתא דמתני בברייתא דמשכחת טפי ואפילו בתולות דמותרות לבעל ואסורות ליבם:

(ה) (על הברטנורא) דמתנה בעלמא יהיב לה משום חיבת ביאה. רש"י:

(ו) (על הברטנורא) כ"כ רש"י והקשו בתוספות דמאי קמ"ל בפירות דהא קרן גופיה אם אכלו אין לה כדתנן ולא בלאות אלא אין לה פירות שליקט והם עדיין בעין כו'. ולי נראה דמכל מקום נקטה התנא בהדיא משום סיפא דאלמנה לכה"ג דהוי רבותא דאפילו פירות שאכל יש לה (ועיין רש"י סוף פרק י"א דכתובות):

(ז) (על הברטנורא) ומש"ה ה"ה לכל תנאי כתובה אלא דפירות איצטריך דסד"א דמשום פורקנה וכן מזונות איצטריך דסד"א דא"א לה בלא מזונות ולחייב בה ומ"מ קשה דלא תני לאידך דיני דריש פ"י. ונ"י הביא לא זכאין במציאתה כו' בשם תוספתא:

(ח) (על הברטנורא) ותימא דהא בכי הא אפילו אלמנה לכהן גדול לית לה כדפירש הר"ב בסמוך כו' והתוספות מפרש דלאחר מיתה איירינן:

(ט) (על הברטנורא) ודין נכסי צאן ברזל פירש בסוף פי"א דכתובות:

(י) (על המשנה) כשר. ואפילו מזוהם לכהונה לא הוי מדאמרינן בגמ' שהיא מרגילתו אלמא לא פסיל לה ולא לזרעה כלל. נ"י:

(יא) (על המשנה) וכופין כו'. אף על פי שיש לה בנים ואיכא לעז עליהם ביציאתה הכא לא היישינן. נ"י:

(יב) (על הברטנורא) עתוי"ט שהר"ב סותר דבריו. דבהדיא אמרינן בגמרא דהכא ודפ"ב דחליצה דרבנן אלא דאסמכוה אקרא והכא טעמא כדמסיק בגמרא זה הוא מרגילה וזו היא מרגילתו:

(ד)

.אין פירוש למשנה זו

(ה)

(יג) (על הברטנורא) ואע"ג דקרא וזרע אין לה ושבה בבת כהן כתיב מרבינן מיניה לקמן בת ישראל האוכלת בשביל בנה כהן וניסת לזר. רש"י:

(יד) (על המשנה) תאכל. דהדרא אכלה ילפינן מובת כהן וגו' דכולא ובת יתירא: