משנה זבחים יד דפוסים
משנה זבחים, פרק י"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
פרת חטאת ששרפה חוץ מגיתה, וכן שעיר המשתלח שהקריבו בחוץ, פטור, שנאמר (ויקרא יז), ואל פתח אהל מועד לא הביאו; כל שאינו ראוי לבוא אל פתח אהל מועד, אין חייבין עליו.
הרובע, והנרבע, והמוקצה, והנעבד, והאתנן, והמחיר, והכלאים, והטריפה, ויוצא דופן, שהקריבן בחוץ, פטור, שנאמר (ויקרא יז), לפני משכן ה'; כל שאינו ראוי לבוא לפני משכן ה', אין חייבין עליו.
בעלי מומין, בין בעלי מומין קבועים, בין בעלי מומין עוברים, שהקריבן בחוץ, פטור.
רבי שמעון אומר, בעלי מומין קבועים, פטור.
ובעלי מומין עוברין, עוברין בלא תעשה.
תורים שלא הגיע זמנן ובני יונה שעבר זמנן שהקריבן בחוץ, פטור.
רבי שמעון אומר, בני יונה שעבר זמנן, פטור.
ותורים שלא הגיע זמנן, בלא תעשה.
אותו ואת בנו ומחוסר זמן, פטור.
רבי שמעון אומר, הרי זה בלא תעשה.
שהיה רבי שמעון אומר: כל שהוא ראוי לבוא לאחר זמן, הרי זה בלא תעשה ואין בו כרת.
וחכמים אומרים: כל שאין בו כרת, אין בו בלא תעשה.
מחוסר זמן, בין בגופו בין בבעליו.
איזה הוא מחוסר זמן בבעליו? הזב, והזבה, ויולדת, ומצורע, שהקריבו חטאתם ואשמם בחוץ, פטורין.
עולותיהן ושלמיהן בחוץ, חייבין.
המעלה מבשר חטאת, מבשר אשם, מבשר קדשי קדשים, מבשר קדשים קלים, ומותר העומר, ושתי הלחם, ולחם הפנים, ושיירי מנחות, היוצק, הבולל, הפותת, המולח, המניף, המגיש, המסדר את השלחן, והמיטיב את הנרות, והקומץ, והמקבל דמים בחוץ, פטור.
אין חייבין עליו לא משום זרות, ולא משום טומאה, ולא משום מחוסר בגדים, ולא משום רחוץ ידיים ורגליים.
עד שלא הוקם המשכן, היו הבמות מותרות, ועבודה בבכורות.
משהוקם המשכן, נאסרו הבמות, ועבודה בכהנים.
קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדשים קלים, בכל מחנה ישראל.
באו לגלגל, והותרו הבמות.
קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדשים קלים, בכל מקום.
באו לשילה, נאסרו הבמות.
לא היה שם תקרה, אלא בית של אבנים מלמטן ויריעות מלמעלן, והיא היתה מנוחה.
קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדשים קלים ומעשר שני, בכל הרואה.
באו לנוב ולגבעון, הותרו הבמות.
קדשי קדשים נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדשים קלים, בכל ערי ישראל.
באו לירושלים, נאסרו הבמות, ולא היה להם עוד היתר, והיא היתה נחלה.
קדשי קדשים, נאכלים לפנים מן הקלעים.
קדשים קלים ומעשר שני, לפנים מן החומה.
כל הקדשים שהקדישן בשעת איסור במות והקריבן בשעת איסור במות בחוץ, הרי אלו בעשה ולא תעשה, וחייבין עליהן כרת.
הקדישן בשעת היתר במות, והקריבן בשעת איסור במות, הרי אלו בעשה ולא תעשה, ואין חייבין עליהן כרת.
הקדישן בשעת איסור במות והקריבן בשעת היתר במות, הרי אלו בעשה, ואין בהם בלא תעשה.
אלו קדשים קרבין במשכן: קדשים שהוקדשו למשכן.
קרבנות הציבור, קרבין במשכן.
וקרבנות היחיד, בבמה.
קרבנות היחיד שהוקדשו למשכן, יקרבו במשכן.
ואם הקריבן בבמה, פטור.
מה בין במת יחיד לבמת ציבור?
סמיכה, ושחיטת צפון, ומתן סביב, ותנופה, והגשה.
רבי יהודה אומר, אין מנחה בבמה, וכיהון, ובגדי שרת, וכלי שרת, וריח ניחוח, ומחיצה בדמים, ורחוץ ידיים ורגליים.
אבל הזמן, והנותר, והטמא, שווין בזה ובזה.
משנה זבחים, פרק י"ד:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב