משנה זבחים יב רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) טבול יום, ומחוסר כיפורים - אינן חולקין בקדשים לאכל לערב.

אונן -

נוגע - ואינו מקריב, ואינו חולק לאכל לערב.

בעלי מומין -

בין בעלי מומין קבועין, בין בעלי מומין עוברין -

חולקין, ואוכלין - אבל לא מקריבין.

וכל שאינו ראוי לעבודה - אינו חולק בבשר.

וכל שאין לו בבשר - אין לו בעורות.

אפילו טמא - בשעת זריקת דמים,

וטהור - בשעת הקטר חלבים -

אינו חולק בבשר,

שנאמר: "המקריב את דם השלמים ואת החלב מבני אהרן, לו תהיה שוק הימין למנה" (ויקרא ז לג).

(ב) כל שאין לו בבשר - אין לו בעורות,

שנאמר: "עור העולה אשר הקריב לכוהן, לו יהיה" (ויקרא ז ח).

כל שלא זכה המזבח בבשרה - לא זכו הכהנים בעורה,

שנאמר: "עולת איש" (שם),

עולה - שעלת לאיש.

עולה שנשחטה שלא לשמה -

אף על פי שלא עלת לבעלים - עורה לכהנים.

אחד עולת האיש, ואחד עולת האישה - עורותיהן לכהנים.

(ג) עורות קדשים קלים - לבעלים.

עורות קודשי קדשים - לכהנים.

קל וחומר -

מה אם עולה, שלא זכו בבשרה - זכו בעורה,

קודשי קדשים, שזכו בבשרן - אינו דין שיזכו בעורן,

אין המזבח מוכיח, שאין לו עור - מכל מקום.

(ד) כל הקדשים, שאירע בהן פסול -

קודם להפשטן - אין עורותיהן לכהנים.

לאחר הפשטן - עורותיהן לכהנים.

אמר רבי חנניה סגן הכהנים:

מימי - לא ראיתי עור יוצא לבית השריפה.

אמר רבי עקיבה:

מדבריו למדנו -

שהמפשיט את הבכור, ונמצא טריפה - שיאותו הכהנים בעורו.

וחכמים אומרין:

אין לא ראיתי - ראיה,

אלא - יצא לבית השריפה.

(ה) פרים הנשרפים, ושעירים הנשרפים -

בזמן שהן נשרפין כמצותן -

נשרפין בבית הדשן,

ומטמאין בגדים.

ואם אינן נשרפין כמצותן -

נשרפין בבית הבירה,

ואין מטמאין בגדים.

(ו) היו סובלין אותם - במוטות.

יצאו הראשונים חוץ לחומת העזרה, והאחרונים לא יצאו -

הראשונים - מטמאין בגדים,

והאחרונים - אינן מטמאין בגדים, עד שיצאו.

יצאו - אלו ואלו מטמאין בגדים.

רבי שמעון אומר:

אלו ואלו אינן מטמאין בגדים - עד שיצת האור ברובן.

ניתך הבשר - אין השורף מטמא בגדים.

הדף הראשי של משנה זבחים יב

משנה זבחים, פרק י"ב:
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב