משנה זבחים יב ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק יב · משנה ב | >>
כל שלא זכה המזבח בבשרה, לא זכו הכהנים בעורה, שנאמר (שם), עולת איש, עולה שעלתה לאיש.
עולה שנשחטה שלא לשמה, אף על פי שלא עלתה לבעלים, עורה לכהניםיא.
אחד עולת האיש ואחד עולת האשה, עורותיהן לכהנים.
כָּל שֶׁלֹּא זָכָה הַמִּזְבֵּחַ בִּבְשָׂרָהּ,
- לֹא זָכוּ הַכֹּהֲנִים בְּעוֹרָהּ,
- שֶׁנֶּאֱמַר (ויקרא ז, ח): "עוֹלַת אִישׁ",
- עוֹלָה שֶׁעָלְתָה לָאִישׁ.
- עוֹלָה שֶׁנִּשְׁחֲטָה שֶׁלֹּא לִשְׁמָהּ,
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים,
- עוֹרָהּ לַכֹּהֲנִים;
- אַף עַל פִּי שֶׁלֹּא עָלְתָה לַבְּעָלִים,
- אֶחָד עוֹלַת הָאִישׁ וְאֶחָד עוֹלַת הָאִשָּׁה,
- עוֹרוֹתֵיהֶן לַכֹּהֲנִים:
כל שאין לו בבשר - אין לו בעורות,
- שנאמר: "עור העולה אשר הקריב לכוהן, לו יהיה" (ויקרא ז ח).
- כל שלא זכה המזבח בבשרה - לא זכו הכהנים בעורה,
- שנאמר: "עולת איש" (שם),
- עולה - שעלת לאיש.
- עולה שנשחטה שלא לשמה -
- אף על פי שלא עלת לבעלים - עורה לכהנים.
- אחד עולת האיש, ואחד עולת האישה - עורותיהן לכהנים.
דבר תורה "והכהן המקריב את עולת איש"(ויקרא ז, ח) וגו', ואמרו חז"ל "אין הפרש בין האיש והאשה בזה העניין", ומה שאמר "איש" פרט לעולת הקדש, רוצה לומר שאם התפיס עולתו לבדק הבית שהעור קדש.
ואתה יודע ממה שזכרנו שעולה שנשחטה שלא לשמה כשרה אף על פי שלא עלתה לבעלים משום חובה, הואיל וזכה המזבח בבשרה, וכן הכהנים בעורה.
ומה שאמר עולה שעלתה לאיש - אינו רוצה לומר עלתה משום חובה, אבל רוצה לומר עלתה לגבי המזבח:
כל שלא זכה המזבח בבשרה. כגון שאירע בה פסול קודם זריקה י, דלא היתה לה שעת היתר למזבח: עורה לכהנים. הואיל וזכה המזבח בבשרה שהרי כשרה היא: ואחד עולת אשה. דכתיב והכהן המקריב את עולת איש, אין לי אלא עולת איש, עולת נשים ועבדים יב מנין, ת"ל עור העולה, ריבה. אם כן למה נאמר עולת איש, פרט למתפיס עולתו לבדק הבית שהעור קדוש יג:
כל שלא זכה המזבח בבשרה. פירש הר"ב כגון שאירע בה פסול קודם זריקה ואע"ג דבמ"ד תנן לאחר הפשטן עורותיהן לכהן. מתניתין בהווה דאין הפשט קודם זריקה. פירש"י מפני שאסור לשהות הדם כל כך. ומתניתין דלקמן אי אתרמי דאפשיט קודם זריקה ונפסל הבשר וזרק הדם עורותיהם לכהנים שהדם מרצה על העור בפני עצמו. אוקימתא דאביי בגמרא. ופסק הרמב"ם בסוף [פי"ט] הלכות פסולי המוקדשין.
עורה לכהנים. ומה שאמר עולה שעלתה לאיש אינו ר"ל עלתה משום חובה אבל ר"ל עלתה לגבי המזבח. הרמב"ם:
ואחד עולת אשה. כתב הר"ב דעור העולה ריבה עולת נשים ועבדים הכי. תניא [בגמרא]. וכתבו התוספות דמחד קרא ממעטינן. דהא ילפינן מהדדי בג"ש דלה לה [כמ"ש בפ"ג דברכות [פ"ג]] ועיין מ"ש במ"ח פ"ק דר"ה. ומ"ש הר"ב דאיש פרט למתפיס עולתו לבדק הבית כלומר דמקרי עולת הקדש ולא עולת איש ולא אתמר בגמרא מה ראית לרבות נשים ועבדים ולהוציא עולת הקדש ונ"ל דמדחזינן שברוב דיני התורה הושוו אשה לאיש כמ"ש בספ"ק דקדושין [מ"ו]:
(י) (על הברטנורא) ואע"ג דבמשנה ד' תנן לאחר הפשטן עורותיהן לכהן, מתניתין בהווה דאין הפשט קודם זריקה. פירש"י משום שאסור לשהות הדם כל כך. ומתניתין דלקמן אי אתרמי דאפשיט קודם זריקה ונפסל הבשר וזרק הדם, עורותיהם לכהנים, שהדם מרצה על העור בפני עצמו. גמרא:
(יא) (על המשנה) לכהנים. ומה שאמר עולה שעלתה לאיש, אינו ר"ל עלתה משום חובה, אבל ר"ל עלתה לגבי המזבח. הר"מ:
(יב) (על הברטנורא) דמחד קרא ממעטינן דהא ילפינן מהדדי בג"ש דלה לה. תוספ':
(יג) (על הברטנורא) כלומר דמקרי עולת הקדש ולא עולת איש. עתוי"ט:
כתב ה"ר יהוסף ז"ל ס"א גרסינן הכא בראש משנה זו כל שאין לו בבשר אין לו בעורות שנאמר עור העולה אשר הקריב לכהן לו יהיה כל שלא זכה וכו':
כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה וכו': עדי סוף סימן ד' פ"ה דהלכות מעשה הקרבנות סימן י"ט כ' כ"א:
שנאמר עולת איש עולה שעלתה לאשים: הוה משמע דדריש איש לשון אשה ריח ניחוח ועיין במ"ש סוף סימן ד' דפ' איזהו מקומן בשם אבודרהם ז"ל אמנם בגמרא בברייתא משמע דגרסינן שעלתה לאיש דהיינו בעלים דקאמר פרט לשנשחטה חוץ לזמנה וחוץ למקומה וכן הוא ג"כ בת"כ פ' צו רפ"ט וגם שם ביד וכן ג"כ הגיה החכם הר"ר סולימאן ז"ל וכן ג"כ הגיה החכם הר"ר יהוסף אשכנזי ז"ל וכתב שכן מצא בכל הספרים לאיש. אכן לשונו של הרמב"ם ז"ל בפירושו אסיפא דקתני אע"פ שלא עלתה לבעלים עורה לכהנים כתב ומה שאמר עולה שעלתם לאיש אינו רוצה לומר עלתה משום חובה אבל ר"ל עלתה לגבי מזבח ע"כ משמע דאע"ג דגריס במשנה לאיש הפי' הוא ר"ל כמו אשה ריח ניחוח. ומה שפירש ר"ע ז"ל דעור העולה שנשחטה שלא לשמה הוי לכהנים הואיל וזכה המזבח בבשרה הוא פירש הרמב"ם אבל רש"י ז"ל פירש דמרבוייא אתיא וכדאיתא בברייתא בגמרא. ובגמרא דייק מדלא מפליג בין שהופשט קודם הפסול בין לא הופשט אלמא אע"ג דאפשטיה לעור קודם זריקה ונפסל הבשר ואח"כ זרק קאמר דלא זכו בעורה מני ר"א בר"ש היא דאמר אין הדם מרצה על עור חלקו בפני עצמו בלא בשר כגון אם נפסל הבשר ואין הדם מרצה עליו אף העור לא יצא מידי מעילה להיות ניתר לכהנים אימא סיפא כל הקדשים שאירע בהן פסול קודם הפשטן אין עורותיהן לכהנים אחר הפשטן עורותיהן לכהנים אתאן לרבי דפליג עליה דר' אלעזר בברייתא ואמר הדם מרצה על עור חלוץ בפני עצמו להיות ניתר העור לכהנים רישא ר"א בר"ש וסיפא רבי ושני אביי מדסיפא רבי היא רישא נמי רבי היא ומודה רבי שאין הפשט קודם זריקה ואע"ג דאמר הדם מרצה על העור בפני עצמו היכא דאתרמי דאפשיט קודם זריקה מודה הוא שאין הכהנים רגילין בכך ואסור לשהות הדם כ"כ הלכך מתניתין נמי דקתני כל שלא זכה המזבח בבשרה לא זכו הכהנים בעורה טעמא משום דפסול דק דם זריקה קודם הפשט הוא מיהו היכא דאתרמי דהפשיט קודם זריקה ונפסל אחר הפשט אע"פ שלא זכה המזבח בבשרה זכו הכהנים בעורה ומשנתינו דברה בהווה ורבא אמר מדרישא ר"א בר"ש סיפא נמי ר"א בר"ש ומאי קודם הפשט ומאי אחר הפשט קודם שיראו להפשט אחר שיראו להפשט קודם שיראו להפשט דהיינו קודם זריקה אין עורותיהן לכהנים ואפילו הופשט ואח"כ נפסל וכ"ש כשהוא עם הבשר דאין דם מרצה על עור בלא בשר. לאחר שיראו להפשט דהיינו לאחר זריקה עורותיהן לכהנים ואפילו עודו העור עם הבשר כשנפסל כדקאמר ר"א בר"ש בהדיא בברייתא כיון שנזרק הדם והורצה בשר שעה אחת יפשיטנו ועורו לכהנים:
יכין
כל שלא זכה המזבח בבשרה: שנפסל הבשר קודם זריקה:
עולת איש עולה שעלתה לאיש: מתני' מיירי בעשה כדינו, דלכתחילה אין להשהות הזריקה עד אחר הפשט, אבל בהופשט קודם זריקה אפי' נפסל קודם זריקה. העור דכהנים [כ(רמב"ם פי"ט מהל' פסוה"מ)]:
עורה לכהנים: דהרי כשרה היא, ושעלתה לאיש דמרבה קרא אינו ר"ל שעלתה לשם חובה, רק ר"ל שעלתה למזבח שהקריב בעד איש. [ואילה"ק נדרוש לחומרא דדוקא בעלתה לשם חובה, די"ל מדאיכא רבויי, דהא עור העולה לרבות אפילו לא עלתה לשם חובה כדאמרינן בת"כ]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת