מלאכת שלמה על זבחים ד
<< · מלאכת שלמה · על זבחים · ד · >>
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
משנה א עריכה
בש"א כל הניתנין וכו': תוס' פ' אלו עוברין (פסחים דף מ"ז) ובגמ' דפסחים פ' האשה דף פ"ט ובפ"ק דסנהדרין דף ד' ובת"כ פרשה ז' שהיא ח' דפרשת אחרי מות מפיק לה מקרא דכתיב ואני נתתיו שאם נתנם מתנה אחת כפר. וכולה מתניתין עד סוף סימן ב' ר"פ שני דהלכות פסולי המוקדשין. ועיין בספר קרבן אהרן פרשת ויקרא פי"א דדבורא דחטאות:
שאם נתנם: נ"א אם נתנם. נ"א שנתנם. בפירש ר"ע ז"ל שנתנם מתנה אחת בדיעבד דכתיב ודם זבחיך ישפך ע"כ אמר המלקט ודלא כההוא תנא דמפיק ליה לקרא ללמד על כל הדמים שטעונים מתן דם ליסוד וכן נמי דלא כאידך תנא דמפיק ליה לקרא לאשמועינן דניתנין בזריקה שנתנם בשפיכה יצא וכן נמי דלא כאידך תנא דר' ישמעאל דמפיק ליה להאי קרא ללמד על המעשר ופסח שטעונין מתן דמים ואמורים לגבי מזבח כבכור וההיא דרשא דמתן דם ליסוד נפקא ליה לתנא דידן מקרא דוהנשאר בדם ימצא כרבי ובניתנין בזריקה שנתנן בשפיכה סבר לה כר' עקיבא דאמר בשלהי פסחים לא זריקה בכלל שפיכה ולא שפיכה בכלל זריקה ומקרא דאך בכור שור או בכור כשב או בכור עז וכולי' יליף תנא דידן דבכור ומעשר ופסח טעונין מתן דמים ואימורין לגבי מזבח מדכתיב דמם חלבם ולא כתיב דמו חלבו והכי יליף לה בברייתא ר' יוסי הגלילי והנהו תלתא תנאי דמפקי לקרא דודם זבחיך ישפך להנהו דרשות ס"ל כב"ה דחטאת שנתנה מתנה אחת כפר כדילפי לה מאהבי מקרא ואהני מסורת והדר ילפי כולהו מחטאת. עוד גרסינן בגמרא תניא ראב"י אומר בש"א שתי מתנות שבחטאת ואחת שבכל הזבחים מתירות את האימורים להקטרה ואת הבשר לאכילה ומפגלות שאם חשב בשתי המתנות מחשבת פיגול הוי פיגול אבל באחת לא סגי דאין מפגלין בחצי מתיר ובה"א אחת שבחטאת ואחת שבכל הזבחים מתרת ומפגלת ומתקיף עלה רב אושעיא א"כ ליתנייה להא פלוגתא בעדויות גבי קולי ב"ש וחומרי ב"ה והא נמי קולי ב"ש היא דלב"ש לא פיגל אא"כ חשב בשתיהן ולב"ה פיגל באחת מהן ומשני ליה רבא כי אתשיל מתנה אחת בבית המדרש תחלה ונחלקו עליה ב"ש וב"ה לענין היתר הבשר והאימורים נשאלה שעמד השואל ושאל נתן מתנה א' בחטאת ונשפך הדם הותרו הבשר והאימורים או לא הותרו עמדו ב"ש ופסלו עמדו ב"ה והכשירו דהוו להו ב"ש לחומרא ומיהו מינה גמרינן דכיון דאינה מתרת לבדה אינה מפגלת. וכתבו תוס' ז"ל הר' יצחק מצא בתוספתא בהדיא א"ר אליעזר בן יעקב דבר זה מקולי ב"ש ומחומרי ב"ה שתי מתנות שבחטאת מכשירות ומפגלות כיצד אחת שלא בזמנה ונשפך הדם פסול ואין בו כרת דברי ב"ש ובה"א פגול ויש בו כרת ע"כ ועיין עוד שם:
משנה ב עריכה
שאם חסר: נ"א שחסר נ"א אם חסר:
לפיכך אם נתנם כולם כתקנם ואחת שלא כתקנה: בגמרא דייק ר"ל הא אחת שלא כתקנה וכולם כתקנם פגול ומני אילימא רבנן הא אמרי בפ' שני דמנחות אין מפגלין בחצי מתיר אלא ר"מ ואי טעמא דר"מ התם משום דמפגלין בחצי מתיר אפילו כדקתני נמי אלא לאו ש"מ טעמא דר"מ התם משום דקסבר כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה אמר רב שמואל בר רב יצחק לעולם רבנן היא ומאי כתקנן כתקנן לפגול פי' הראשונות עשאם במחשבת דחוץ לזמנו ואשמועינן דלא אמרינן על דעת הראשונה עשה ושלא כתקנה ר"ל במחשבת חוץ למקומו המוציאה מידי פגול או במחשבת שלא לשמו דהא חטאת היא ומחשבת שלא לשמו פוסלת בה ומוציאה מידי פגול והה"נ דאם נתן בשתיקה לא פיגל דלא אמרינן על דעת ראשונה הוא עושה והאי דנקט שלא כתקנה איידי דנקט תנא ברישא בחיצונות נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומה פגול וחייבין עליו כרת דדוקא נקט חוץ למקומו לאשמועינן רבותא דלא אתיא מחשבת חוץ למקומו דשניה ומפקא ליה מידי פגול משום דהוקבע פגול בראשונה שמתנה אחת מתרת ומפגלת בהם תנא נמי סיפא בפנימיות דכה"ג אתיא מחשבה שניה ומפקא ליה מידו פגול. אע"ג דלא צריך למיתנייה דהא בלאו הכי נמי לא הוה מיקבע:
משנה ג עריכה
אלו דברים וכו': פ' הקומץ זוטא דף י"ד והקשה שם רש"י ז"ל למה לי בקומץ טעמא דאין לו מתירין אלא הוא עצמו מתיר אחרים תיפוק לי דבלאו הכי נמי פשיטא דקומץ לא מחייב עליה משום פגול דהא אי אכיל מיניה פקע פגולו ממנו שהרי לא קרבו המתיר כמצותו ותירץ דהכא מיירו כגון שהוצת האור ברובו דחשיב כמאן דקריב המתיר כמצותו כדאמרינן בהקומץ רבה קומץ מאימתי מתיר שירים באכילה משהוצת האור ברובן והקשו תוס' ז"ל לפירושו דאי הוצת האור ברובו א"כ פקע פגולו ממנו כדאמר עולא הכא בגמרא דאם ירדו נמי יעלו והה"נ אפילו מאכילה כדמשמע בכרתות פ' אמרו לו ומפרש ר"ת דטעמא דקומץ לאו משום דהוא מתיר אלא משום דלא שייך בו הרצאה דאי אכלו ולא העלהו א"כ לא קרבו מתירין ואי העלה חציו פקע פגולו מכולו אפילו מההוא דארעא והא דקאמר בגמרא ומוציא אני את הקומץ בהדי הנהו דאין לו מתירין ל"ג ליה וברוב ספרים ליתיה א"נ כדי נסבה ע"כ ועוד האריכו הכא בגמרא ע"ש. ועיין בספר קרבן אהרן פ' צו פי"ג. וכולה מתניתין עד סוף סימן ד' פי"ח דהלכות פסולי המוקדשין סי' ז' ח'. ותוס' פ' הוציאו לו (יומא דף מ"ח):
והלבונה: וא"ת והרי לבונה הקומץ מתירה ואע"פ שיכול להקטירה קודם הקומץ כדאמרינן בהקומץ זוטא מ"מ קודם הקמיצה ודאי נראה דאין להקטירה וי"ל דמ"מ לא הוי לבונה דומיא דשלמים דלבונה היא גופה מתיר שמתרת שיריים לאכילה ועיקר פגול משלמים ואע"ג דשייך פגול באימורים ואע"ג דמתיר הבשר דכל כמה דלא מקטרי אימורים כהנים לא מצי אכלי בשר מ"מ לא חשיבי מתיר כיון דאם נטמאו או אבדו שרי בשר באכילה ועוד י"ל דלבונה אין לה מתיר בעבודת המזבח ולא הויא דומיא דשלמים שעבודת המזבח מתירתם כגון זריקת הדם וא"ת אמאי לא חשיב הכא עצים כי היכי דחשיב לבונה אע"ג דלא חזיא לאכילה דאי הוה להו מתירין היה חייב עליהם משום פגול כמו שחייבים עליהם משום טומאה אבל אין להם מתירין והם עצמן מתירין וי"ל דלא שייך למיתני עצים וכו' והעלו דשמא דאע"ג דחייבין על העצים משום טומאה אין חייבין עליהם משום פגול דלאו קרבן גמור הן לרבנן דפליגי עליה דרבי בפ' הקומץ רבה דלא בעו מליחה דמכשירי קרבן הם ולא קרבן ע"כ והקשו תוס' ז"ל בפרק הוציאו לו (יומא דף מ"ח) וז"ל וא"ת דהכא מסקינן דמחשבה פסלא בקטרת ובזבחים פ' ב"ש תנן אלו דברים שאין חייבין עליהם משום פגול הקטרת וי"ל דאיו חייבים דקתני התם היינו להתחייב כרת האוכלן מיהו מפסיל ע"י מחשבת פגול דלהכי אהני ג"ש דמלא מלא ממנחת חוטא וכה"ג אמרינן בספ"ק דזבחים ר"ש אומר כל שאינו על מזבח החיצון כשלמים אין חייבין עליו משום פגול ואפ"ה קאמר מודה ר"ש ליפסל מק"ו דשלא לשמן עכ"ל ז"ל. ומנחת נסכים לא גרסינן עכ"ל ר"ע ז"ל. אמר המלקט כן כתב רש"י ז"ל אבל תוס' ז"ל ישבו הגרסא בדוחק והרמב"ם ז"ל נמי גריס לה ותוס' חיצוניות לא גרסי לה. ועיין ג"כ במתניתין דבסמוך. וביד פי"ג דהלכות פסולי המוקדשין סימן ב':
וכל שיש לו מתירין: פ' הוציאו לו (יומא דף ס'):
משנה ד עריכה
רש"א כל שאינו וכו': מילתיה דר"ש ות"ק דידיה שם בת"כ פ' צו פי"ג ומייתי למילתיה דר"ש בפ"ק דשבועות דף ז' ובפ"ק דמכילתין דף י"ד וכתבו שם תוס' ז"ל דר' יוסי כר"ש ס"ל בר"פ הקומץ זוטא דאין פגול אלא בדבר הנעשה על מזבח החיצון. ואיתה נמי בתוס' פ' הניזקין (גיטין דף נ"ד) ובפ' קבלה דף כ"ג ושם בת"כ פ' צו ס"פ י"ג פליג ר' אלעזר משום ר' יוסי על ת"ק ועל ר"ש ואמר שיש עבודות ומחשבות בפרים הנשרפין ושעירים הנישרפין שבהן פיגל ויש עבודות ומחשבות שבהן לא פיגל והכא בגמרא מפרש טעמיה:
משנה ה עריכה
קדשי גוים: תוס' ר"פ קבלה:
אין חייבין עליהם משום פגול: בסוף לשון ר"ע ז"ל ואין הלכה כר"מ אמר המלקט נראה דר"ע ז"ל גריס ר"מ אבל אני מצאתי אפילו בתלמוד המוגה מספרי כתיבת יד על ידי הרב בצלאל אשכנזי ז"ל כתוב ר' שמעון. וכן מוכח דגריס מהרי"ק ז"ל מפירושו ספי"ח דהלכות פסולי המוקדשין וכן מוכח בירושלמי דתרומות ספ"ג דף מ"ב גם בירושלמי כתיבת יד וכמו שכתבתי שם:
ר' יוסי מחייב: תוס' פ' פרת חטאת (זבחים דף קי"ו) ובגמרא בפירקין וגם ברפ"ק דתמורה מוכח מברייתא דהתם דר' יוסי קאי נמי אאין חייבין עליהם משום פגול נותר וטמא ואיהו מחייב נמי משום פגול נותר וטמא וכדמפרש התם בגמרא והתם נמי ת"ק דידיה הוא ר"ש אלא דבברייתא דהכא בפירקין כתב הרב בצלאל אשכנזי ז"ל דבספרי [כתב] יד לא גרסינן דברי ר"ש אלא סתמא ושכן נראה מן התוס' ז"ל ודלא כרש"י ז"ל אבל בריש תמורה איתא בכל הספרים בההיא ברייתא דברי ר"ש עכ"ל ז"ל בקיצור:
דברים שאין חייבין עליהם משום פגול חייבין עליהם משום נותר ומשום טמא: מדכתיב גבי טומאה וינזרו מקדשי בני ישראל ומדכתיב וינזרו ולא יחללו ולא כתיב ולא יחלו ש"מ בשני חלולים הכתוב מדבר אחד פסול טומאה ואחד פסול נותר דאשכחן ביה חלול דכתיב כי את קדש ה' חלל ואתרויהו קאי אשר הם מקדישים דמרבינן מיניה כל המוקדשים אפילו שאין להם מתירין לא לאדם ולא למזבח. ואיתא בתוס' פ' השוחט והמעלה (זבחים דף ק"ט):
ר' שמעון מחייב: נומי ר' שמעון גרסינן וכך שמעתי מבית מדרשו של רבינו יעקב שכך פירשה רבינו משולם בר קלונימוס ז"ל הגאון בשעת מיתתו נומי ר"ש כמו אמר ר"ש ובספרים היה כתוב בהן ונומי רש"י ז"ל. ובס"פ בתרא דמנחות כתבו תוס' ז"ל שלשה דברים הגיה רבינו קלונימוס אביו של רבינו משולם בשעת פטירתו וזה אחד מהם:
בדבר שדרכו להאכל אבל כגון העצים וכו': בגמרא בלשון שני פליגי אמוראי הכי דחד אמר מחלוקת בטומאת הגוף אבל בטומאת בשר דהיינו עצים ולבונה וקטרת דברי הכל לוקה דרבינהו קרא והבשר לרבות עצים ולבונה וחד אמר כמחלוקת בזו כך מחלוקת בזו וקרא דוהבשר לפסולא בעלמא ומעלה דרבנן היא וקרא אסמכתא בעלמא. ור' ישמעאל ס"ל בתורת כהנים פרשת צו ספט"ו כר' שמעון ואפשר ששם נפל טעות דגם שם צריך לגרוס ר' שמעון וע"ש בספר קרבן אהרן. וביד פ' ששי דהלכות איסורי מזבח סי' ח' ובסוף הלכות מעשה הקרבנות ובפי"ח דהלכות פסולי המוקדשין סי' י"ח ושם סוף הפרק פסק כר"ש ואפילו במה שלא פירש ר"ש דבריו שז"ל שם וכן הלבונה והקטרת והעצים אין חייבין עליהן כרת לא משום פגול ולא משום נותר ולא משום טומאת הגוף ע"כ והראב"ד ז"ל השיגו שם וע"ש ג"כ עוד בכ"מ:
משנה ו עריכה
לשם ששה וכו': ריש מכילתין ואיתה בת"כ פ' ויקרא פי"ז וכתבו תוס' ז"ל הזבח נזבח לא שחשב בשעת שחיטה לשם ששה דברים אלא כלומר הזבח נעשה לשם ששה דברים וכל אחת בשעתה ע"כ: בפי' ר"ע ז"ל לשם אשים לאפוקי אם שחטו ע"מ לעשותו חתיכות צלויות בגחלים. אמר המלקט היינו כבבא דאיתא בגמ' והוא פירש רש"י ז"ל וכן פירש ג"כ הרמב"ן ז"ל בפ' ויקרא בפסוק עולה אשה ריח ניחוח וכתב שיש אחרים שפירשו שר"ל שישחטנו ע"מ להעלותו ע"ג אש בוערת במערכה לא להעלות על גבי גחלים אוממות שמתכבות והולכות וכתב שיש שגורסין לאפוקי גבבא בגימל פי' שלא יחשוב להעלותו ע"ג אש של קש ושל גבבא אלא על גבי אש של עצים ע"כ בקיצור:
והחטאת והאשם לשם חטא וכו': בספר ישן כתוב חטאת ואשם לשם חטאת ואשם א"ר יוסי שמעתי שאף וכו':
שאין המחשבה הולכת: נ"א ואין המחשבה והרמב"ם ז"ל פי' שת"ק דמתני' הצריך שתהא כונת בעל הקרבן לאלה הששה דברים מוסף על השוחט ע"כ משמע שהוא גורס שאין המחשבה הולכת בשין והן דברי ר' יוסי וכמו שכתבתי בפ' שני דחולין סימן ז'. ובגמ' מתניתין דקתני ואין המחשבה הולכת אלא אחר העובד דלא כר' אלעזר בר' יוסי דאמר שמעתי שהבעלים מפגלין וטעמיה מדכתיב והקריב המקריב קרבנו לה' אלמא בעלים נמי מקריב קרי להו הלכך הוו להו בכלל המקריב לא יחשב. ור' אלעזר בר' יוסי הא דאמרן ס"ל זה מחשב וזה עובד הויא מחשבה וכן נמי ר' אליעזר דתנן בפ' שרי דמסכת חולין השוחט לנכרי שחיטתו כשרה ור' אליעזר פוסל וכן נמי ר' שמעון בן אלעזר דאמר בשבת פ' כלל גדול כל שאין כשר להצניע ואין מצניעין כמוהו והוכשר לזה והצניעו ובא אחר והוציאו נתחייב זה במחשבתו של זה וכדכתבי' התם. וביד ספ"ד דהלכות מעשה הקרבנות ורפי"ד דהלכות פסולי המוקדשין: