משנה זבחים ד ב
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת זבחים · פרק ד · משנה ב | >>
כל הניתנין על מזבח הפנימי, שאם א חיסר אחת מן המתנות, לא כיפר.
לפיכך, אם נתן כולן כתקנן ואחת שלא כתקנה, פסול ואין בו כרת.
כָּל הַנִּתָּנִין עַל מִזְבֵּחַ הַפְּנִימִי,
- שֶׁאִם חִסֵּר אַחַת מִן הַמַּתָּנוֹת,
- לֹא כִּפֵּר.
- לְפִיכָךְ,
- אִם נָתַן כֻּלָּן כְּתִקְנָן,
- וְאַחַת שֶׁלֹּא כְּתִקְנָהּ,
- פָּסוּל, וְאֵין בּוֹ כָּרֵת:
כל הניתנין על מזבח הפנימי, שאם חסר אחת מכל המתנות - לא כיפר.
- לפיכך -
- אם נתנן כולן כתקנן, ואחת שלא כתקנה - פסול, ואין בו כרת.
אמר רחמנא בפר החטאת הקרב ביום הכפורים "ולפני הכפורת יזה שבע פעמים"(ויקרא טז, יד), ואמר בשעיר החטאת שחבירו שעיר המשתלח "ועשה את דמו, כאשר עשה לדם הפר"(ויקרא טז, טו), רוצה לומר שיזה שבע פעמים. ומורה שהזיות שבפנים מעכבות זו את זו, לפי שהכתוב מבאר מספרם.
ולפי שכולן צריכות להן אין הקרבן פיגול עד שיפסיד את המחשבה, רוצה לומר מחשבת הזמן בכולן, כפי העיקר שבארנו בפרק השני [הלכה ג] "כהרצאת כשר כך הרצאת פסול". ולכך צריך שתהא המחשבה פוסלת ההזיות ההכרחיות כולן, אם היה ההפסד בהזאה, ומזה יהיה פיגול.
וכבר אמרנו שמתנות שבפנים כולן הכרחיות בכפרה, ולפיכך אם הפסיד המחשבה בקצת המתנות, והוא מה שאמר אחת שלא כתקנן, בין שאיחר אותה או הקדימה, הקרבן ההוא פסול, והאוכל ממנו אינו חייב כרת:
אם חסר אחת מכל המתנות לא כפר. דבפר העלם דבר כתיב (ויקרא ד) ועשה לפר כאשר עשה לפר החטאת כן יעשה לו, ומקרא שאין צריך הוא, שהרי כל עבודותיו נתפרשו בו ב, אלא לכפול באזהרת הזאות שבו הוא דאתא. והכי משמע, ועשה לו כאשר כתבתי לך עשיותיו, ושנה עליהם לעכב שאם חסר אחת מן המתנות לא כפר:
לפיכך (אם נתנן כולן כתקנן). הואיל וכולן מתירות, אין זו מתרת בלא זו ואין זו מפגלת בלא זו:
ואחת שלא כתקנה. במחשבת חוץ לזמנו:
פסול. שלא הותר בראשונות:
ואין בו כרת. שאין מפגלים בחצי מתיר:
כל הנתנין על מזבח הפנימי. דלא כר"ש דמתניתין ד':
שאם חסר אחת כו' לא כפר. פי' הר"ב דבפר העלם דבר כתיב ועשה לפר וגומר ומקרא שא"צ הוא. שהרי כל עבודותיו נתפרשו בו חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן משוח האמור למעלה הימנו. והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מלתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה וכפר עליהם וגו'. ואימורין לא מעכבי כפרה אלא כולי' לדרשא כו' רש"י. ובברייתא [ועשה] לפר זה פר יה"כ. כאשר עשה לפר זה פר כהן משוח. החטאת אלו שעירי עבודה זרה שמכפרין על עבירות מצוה ידועה וכתיב לו למעוטי שעירי רגלים ושעירי ר"ח שאין מכפרין על עבירות מצוה ידועה אלא על טומאת מקדש וקדשיו שאין בה ידיעה לא בתחלה ולא בסוף כדאיתא בפ"א דשבועות מ"ד ועיין בפירוש משנה א"ב דפרק דלקמן:
שאם. הר"ב העתיק אם. והיא גירסא נכונה:
ואין בו כרת. פירוש הר"ב שאין מפגלים בחצי מתיר עיין בראש וסוף פ"ב דמנחות:
(א) (על המשנה) שאם. הר"ב העתיק אם והיא גירסה נכונה:
(ב) (על הברטנורא) חוץ מיותרת הכבד ושתי הכליות שהוא צריך ללמוד מפר כהן משיח האמור למעלה הימנו. והא ליכא למימר דלהכי הדר ואקשינהו להא מלתא דהאי קרא כתיב ביה כפרה וכפר עליהם וגו'. ואימורין לא מעכבא כפרה אלא כולה לדרשא [וסרסהו]. רש"י. ועתוי"ט:
שאם חסר: נ"א שחסר נ"א אם חסר:
לפיכך אם נתנם כולם כתקנם ואחת שלא כתקנה: בגמרא דייק ר"ל הא אחת שלא כתקנה וכולם כתקנם פגול ומני אילימא רבנן הא אמרי בפ' שני דמנחות אין מפגלין בחצי מתיר אלא ר"מ ואי טעמא דר"מ התם משום דמפגלין בחצי מתיר אפילו כדקתני נמי אלא לאו ש"מ טעמא דר"מ התם משום דקסבר כל העושה על דעת ראשונה הוא עושה אמר רב שמואל בר רב יצחק לעולם רבנן היא ומאי כתקנן כתקנן לפגול פי' הראשונות עשאם במחשבת דחוץ לזמנו ואשמועינן דלא אמרינן על דעת הראשונה עשה ושלא כתקנה ר"ל במחשבת חוץ למקומו המוציאה מידי פגול או במחשבת שלא לשמו דהא חטאת היא ומחשבת שלא לשמו פוסלת בה ומוציאה מידי פגול והה"נ דאם נתן בשתיקה לא פיגל דלא אמרינן על דעת ראשונה הוא עושה והאי דנקט שלא כתקנה איידי דנקט תנא ברישא בחיצונות נתן את הראשונה חוץ לזמנה ואת השניה חוץ למקומה פגול וחייבין עליו כרת דדוקא נקט חוץ למקומו לאשמועינן רבותא דלא אתיא מחשבת חוץ למקומו דשניה ומפקא ליה מידי פגול משום דהוקבע פגול בראשונה שמתנה אחת מתרת ומפגלת בהם תנא נמי סיפא בפנימיות דכה"ג אתיא מחשבה שניה ומפקא ליה מידו פגול. אע"ג דלא צריך למיתנייה דהא בלאו הכי נמי לא הוה מיקבע:
יכין
כל הנתנין על מזבח הפנימי: דהיינו פר ושעיר יו"כ ופרים ושעירים הנשרפין [כפרק ד לקמן]:
פסול ואין בו כרת: דמדכולן מעכבין, עבודה אחת הן, וצריכים שיהיו כולן כדינו. מיהו פיגול לא הוה, דאין מפגלין בחצי מתיר:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת