משנה בכורות ט רמבם

נוסח הרמב"ם

(א) מעשר בהמה נוהג -

בארץ ובחוצה לארץ,

בפני הבית ושלא בפני הבית,

בחולין - אבל לא במוקדשין.

נוהג בבקר ובצאן - ואינן מתעשרין מזה על זה.

בכבשים ובעזים - ומתעשרין מזה על זה.

בחדש ובישן - ואינן מתעשרין מזה על זה.

שהיה בדין -

ומה אם החדש והישן שאינן כלאים זה בזה - אינן מתעשרין מזה על זה,

כבשים ועיזים שהן כלאים זה בזה - אינו דין שלא יתעשרו מזה על זה?

תלמוד לומר: "וצאן" (ויקרא כז לב) - כל משמע צאן אחד.

(ב) מעשר בהמה מצטרף - כמלוא רגל בהמה רועה.

וכמה היא רגל בהמה רועה? - שישה עשר מיל.

היה בין אלו לאלו שלשים ושנים מיל - אינן מצטרפין.

היה לו באמצע - מביא, ומעשרן באמצע.

רבי מאיר אומר: הירדן מפסיק למעשר בהמה.

(ג) הלוקח, ושניתן לו מתנה - פטור ממעשר בהמה.

האחים, והשותפין -

שחייבין בקולבון - פטורין ממעשר בהמה,

ושחייבין במעשר בהמה - פטורין מן הקולבון.

קנו בתפוסת הבית - חייבין,

אם לאו - פטורין.

חלקו, וחזרו ונשתתפו -

חייבין בקולבון - ופטורין ממעשר בהמה.

(ד) הכל נכנס לדיר להתעשר,

חוץ מן הכלאים, והטריפה,

ויוצא דופן, ומחוסר זמן, ויתום.

איזה הוא יתום? - כל שמתה אימו, או ששחטה.

רבי יהושע אומר: אפילו נשחטה אימו, והשלח קיים - אין זה יתום.

(ה) שלש גרנות למעשר בהמה -

בפרוס הפסח, בפרוס העצרת, ובפרוס החג - דברי רבי עקיבה.

בן עזאי אומר: בעשרים ותשעה באדר, ובאחד בסיוון, ובעשרים ותשעה באב.

רבי אלעזר, ורבי שמעון אומרין: באחד בניסן, ובאחד בסיוון, ובעשרים ותשעה באלול.

ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול, ולא אמרו באחד בתשרי?

מפני שהוא יום טוב - ואי אפשר לעשר ביום טוב,

לפיכך, הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול.

רבי מאיר אומר:

באחד באלול - ראש השנה למעשר בהמה.

בן עזאי אומר: האלוליין - מתעשרין בפני עצמן.

(ו) כל הנולדין -

מאחד בתשרי, עד עשרים ותשעה באלול - הרי אלו מצטרפין.

חמישה לפני ראש השנה, וחמישה לאחר ראש השנה - אינן מצטרפין.

חמישה לפני הגורן, וחמישה לאחר הגורן - הרי אלו מצטרפין.

אם כן, למה נאמר שלש גרנות למעשר בהמה?

שעד שלא הגיע הגורן - מותר למכור, ולשחוט,

הגיע הגורן - לא ישחוט

ואם שחט - פטור.

(ז) כיצד מעשרן?

כונסן לדיר,

ועושה להן פתח קטן - כדי שלא יהו שנים יכולין לצאת כאחת,

ומונן בשבט - אחד, שנים, שלשה, ארבעה, חמישה, שישה, שבעה, שמונה, תשעה, עשרה,

היוצא עשירי - סוקרו בסקרה, ואומר: "הרי זה מעשר".

לא סקרן בסקרה, ולא מניין בשבט,

או שמנין רבוצין או עומדין - הרי אלו מעושרין.

היה לו מאה - ונטל עשרה,

עשרה ונטל אחד - אין זה מעשר.

רבי יוסי ברבי יהודה אומר: הרי זה מעשר.

קפץ מן המנויין לתוכן - כולן פטורין.

מן המעושרין לתוכן - כלון ירעו עד שיסתאבו, ויאכלו במומן לבעלים.

(ח) יצאו שנים כאחת - מונה אותן שנים, שנים.

מנאן אחד, אחד - התשיעי והעשירי מקולקלין.

יצאו התשיעי והעשירי כאחת - התשיעי והעשירי מקולקלין.

קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי תשיעי, ולאחד עשר עשירי - שלשתן מקודשין,

התשיעי - נאכל במומו,

והעשירי - מעשר,

ואחד עשר - קרב שלמים.

ועושה תמורה - דברי רבי מאיר.

אמר רבי יהודה: וכי יש תמורה עושה תמורה?

אמרו משום רבי מאיר: אילו היה תמורה - לא היה קרב.

קרא לתשיעי עשירי, ולעשירי ולאחד עשר עשירי - אין אחד עשר מקודש.

זה הכלל -

כל שלא נעקר שם עשירי ממנו - אין אחד עשר מקודש.

הדף הראשי של משנה בכורות ט

משנה בכורות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב