משנה בכורות ט ח

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ט · משנה ח | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

יצאו שנים כאחד, מונה אותן שנים שנים.

מנאן אחד, תשיעי ועשירי מקולקלין.

יצאו תשיעי ועשירי כאחת, תשיעי ועשירי מקולקליןכ.

קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, שלשתן מקודשין.

התשיעי נאכל במומו, והעשירי מעשר, ואחד עשר קרב שלמים כא ועושה תמורה, דברי רבי מאיר.

אמר רבי יהודה, וכי יש תמורה עושה תמורה.

אמרו משום רבי מאיר, אולו היה תמורה, לא היה קרב.

קרא לתשיעי עשירי ולעשירי עשירי ולאחד עשר עשירי, אין אחד עשר כג מקודש.

זה הכללכד, כל שלא נעקר שם עשירי ממנו, אין אחד עשר מקודש.

נוסח הרמב"ם

יצאו שנים כאחת מונה אותן שנים שנים מנאן אחד אחד התשיעי והעשירי מקולקלין יצאו התשיעי והעשירי כאחת התשיעי והעשירי מקולקלין קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי שלשתן מקודשין התשיעי נאכל במומו והעשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים ועושה תמורה דברי רבי מאיר אמר רבי יהודה וכי יש תמורה עושה תמורה אמרו משום רבי מאיר אילו היה תמורה לא היה קרב קרא לתשיעי עשירי ולעשירי ולאחד עשר עשירי אין אחד עשר מקודש זה הכלל כל שלא נעקר שם עשירי ממנו אין אחד עשר מקודש.

פירוש הרמב"ם

יצאו שנים כאחת מונה אותן שנים שנים מנאן כו': אמר שאם יצאו שנים ראשונים מן הדיר מונה אותן כולן ב' ב' ויהיה הזוג העשירי מעשר וכן אפילו מנאן ג' ג' או ד' ד' יהא הכלל העשירי מעשר ואם לא מנאן ב' ב' אלא השנים שיצאו ראשונה מנאן לאחד ויוצא השלישי ואמר עליו שנים לפי שהוא יוצא בפעם השניה הרי הוא הולך ומונה כן יהיה תשיעי ועשירי במניינו מקולקלים לפי שמי שאמר עליו תשיעי הוא עשירי על האמת לפי ששנים יצאו ראשונה ומה שאמר עליו עשירי הוא י"א וכבר ביאר שאם אמר על הי"א י' שקדושה חלה עליו וכן אם יצא תשיעי ועשירי כאחד ואמר עליהן עשירי הרי שניהן מקולקלין: וענין מקולקלין אינן קרבין ואינן נאכלין אלא עומדים עד שיפול בהן מום ויאכלו במומן לבעלים. ודע שאם יצא תשיעי ועשירי יחד ואמר עליהם תשיעי או אמר עליהן עשירי או אם יצא העשירי והאחד עשר ואמר על שניהם ביחד עשירי או אמר עליהן י"א הרי הן בכל הדרכים האלו שניהן מקודשים ויאכלו במומן לבעלים לפי מה שאמר בהלכה הזאת לעשירי ולי"א עשירי אין י"א מקודש אינו אלא בזה אחר זה לפי שמאחר שקרא העשירי על האמת עשירי בפני עצמו אח"כ יצא הי"א וקראו עשירי אינו מקודש י"א מפני שלא נעקר שם עשירי ממנו אבל אם יצאו שניהן בבת אחת שניהם מקודשים: ומה שאמר זה הכלל כל שלא נעקר שם עשירי ממנו לאתויי יצא עשירי לבדו לפי שמאחר שיצא לבדו אע"פ שלא קראו עשירי וחזר וקרא האחד עשר עשירי לא נתקדש הי"א לפי שהעשירי מאליו נתקדש אע"פ שלא קראו ומפשט המשנה יתבאר לך שאינו מתקדש בטעות במעשר אלא הסמוך לעשירי לפניו ולאחריו כמו שנתן דמיון לפי שכן בא בקבלה אבל אם קרא השמיני ומה שלפניו או הי"ב ומה שלאחריו קודש אינו קדוש ר' יהודה אומר שטעות מעשר דינו ודין החמורה אחד ומחמת התמורה מתקדש ולפיכך חלק ואמר וכי יש תמורה עושה תמורה לפי שהכל מודים שאין תמורה עושה תמורה כמו שיתבאר בתמורה ודעת ר"מ שתמורת מעשר מתה ולפיכך אמר לפי דעתו אילו היה תמורה לא היה קרב וכל זה אם היה הטועה הזה בעל הנכסים אבל אם עשה אדם שליח להפריש לו מעשר בהמה וטעה בשום דבר מהדברים האלו אינו מתקדש אותו שטעה בו לפי שהוא אומר לשלוחו לא איבעי לך למיטעי והלכה כר' יהודה במה שאמר אינו עושה תמורה:

‬סליק פירוש המשניות להרמב"ם ממסכת בכורות


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הכי גרסינן יצאו שנים כאחד מונה אותן שנים שנים - מנאן אחד, תשיעי ועשירי מקולקלין. יצאו שנים כאחד זה אצל זה ברוחב הפתח ומנה אותן זוג אחד, מונה כולן שנים שנים זוג זוג, והזוג העשירי קדוש בקדושת מעשר. וה"ה אם מנאן שלשה או ארבעה:

מנאן אחד - לשנים הראשונים שיצאו מנה אחד, ולשלישי שני ולרביעי שלישי:

תשיעי ועשירי מקולקלים - לפי שהתשיעי בחשבונו הוא עשירי באמת, ועשירי בחשבונו הוא אחד עשר, ומשום הכי הוו מקולקלים וירעו עד שיסתאבו. ולא דמו לקרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי, דעשירי מעשר ואחד עשר קרב שלמים, דהתם נפק אחד אחד וכי מטי עשירי וקרייה תשיעי ולאחד עשר קרא עשירי מבריר לכולי עלמא שהתשיעי לחשבונו הוא עשירי לבהמות, והעשירי אחד עשר, ואיהו הוא דשינה וטעה, הלכך העשירי מעשר גמור, והאחד עשר קרב שלמים מגזירת מלך, כדמפרש לקמן. אבל הכא דיצאו שנים בתחלה ביחד ולא מבריר עשירי שהוא קורא תשיעי דלהוי עשירי, לאו מעשר גמור הוא מאליו, וכדאמר איהו נמי לא הוי, הלכך מקולקלים:

שלשתן מקודשים - דכתיב (ויקרא כז) וכל מעשר בקר, לרבות תשיעי ואחד עשר. יכול שאני מרבה אף שמיני ושביעי, אמרת, הואיל והוא קדוש וטעותו מקודשת, מה הוא אינו קדוש אלא בסמוך לו, כלומר העשירי עצמו הסמוך אצל גופו, אף טעותו אינה מקודשת אלא בסמוך לעשירי דהיינו תשיעי מלפניו ואחד עשר מאחריו:

וכי יש תמורה עושה תמורה - סבר ר' יהודה דהאי אחד עשר הוי תמורה, דהאי דקרייה עשירי כמאן דאמר תהא תחת העשירי דמי, ואין תמורה עושה תמורה דכתיב (שם) והיה הוא ותמורתו יהיה קודש, ולא תמורת תמורתו:

אמרו משום רבי מאיר - אינה תמורה. אין האחד עשר תמורת העשירי. שאם היה תמורה לא היה קרב, דתמורת מעשר אינה קריבה, דכתיב (במדבר יח) לא תפדה קודש הם, הם קריבין ולא תמורתן, ובבכור כתיב, וילפינן מעשר מיניה. והלכה שאין האחד עשר עושה תמורה כב:

כל שלא נעקר שם עשירי ממנו - דכל היכא. דקרא לעשירי עשירי, תו לא מקדיש אחד עשר במאי דקרי ליה עשירי:

פירוש תוספות יום טוב

יצאו תשיעי ועשירי כאחת תשיעי ועשירי מקולקלין. אע"ג דא"א לצמצם [כמ"ו פ"ב] כיון דאין יכול להכיר איזה קדם משהו לחברו ונתכוין לקרות שניהן עשירי ובבת אחת קראם לא דמי לקרא עשירי עשירי ואח"כ י"א עשירי. תוס' פ"ב דף י"ח:

ואחד עשר קרב שלמים. דתניא אם מן הבקר [ואם זבח שלמים קרבנו מן הבקר] (ויקרא ג') לרבות אחד עשר לשלמים יכול שאני מרבה אף התשיעי אמרת וכי הקדש. לפניו [קודם שהוא עצמו קדוש] מקדש. או לאחריו מקדש הוי אומר לאחריו מקדש. גמ':

אילו היה תמורה לא היה קרב. פי' הר"ב דתמורת מעשר אינה קריבה. דכתיב לא תפדה כו' ובבכור כתיב בפ' קרח. וילפינן מעשר מיניה. לשון רש"י בתמורה ילפינן מעשר העברה העברה מבכור בפ"ק דתמורה דף ה'. ופירש"י בבכור כתיב (שמות י"ג) והעברת כל פטר רחם ובמעשר כתיב (ויקרא כ"ז) מכל אשר יעבור. ומ"ש הר"ב והלכה שאין האחד עשר עושה תמורה דתמורת בכור קריבה כדתנן ספ"ג דתמורה ולפיכך הי"א עצמו היא תמורה ואינה עושה תמורה:

אין אחד עשר מקודש. אבל תשיעי נאכל במומו דאחד עשר שהוא עושה קדושה ליקרב [שלמים] אי נעקר שם עשירי הימנו אין אי לא לא. תשיעי שאינו עושה קדושה ליקרב [הואיל וקדושתו קלה] אע"ג דלא נעקר שם עשירי ממנו. א"נ י"א דאיברר ליה עשירי [שכבר יצא העשירי קודם שיצא הי"א ונברר מעצמו שהוא מעשר] אי נעקר שם עשירי הימנו אין אי לא לא. תשיעי דאכתי לא אברר ליה עשירי. אע"ג דלא נעקר שם עשירי הימנו. גמ' דף נ"ט.

זה הכלל כו'. לאתויי יצא עשירי ולא דבר. דעשירי מאליו קדש. גמרא:

סליקא לה מסכת בכורות

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כ) (על המשנה) מקולקלין. דא"א לצמצם, כיון דאין יכול להכיר איזה קדם משהו לחברו ונתבוין לקרות שניהם עשירי ובבת אחת קראם, לא דמי לקרא עשירי עשירי ואח"כ האחד עשר עשירי. תוס':

(כא) (על המשנה) שלמים. יליף ליה בגמרא מקרא:

(כב) (על הברטנורא) דתמורת בכור קריבה. כדתנן בסוף פרק ג' דתמורה. ולפיכך האחד עשר עצמו הוא תטורה ואינו עושה תמורה:

(כג) (על המשנה) אחד עשר כו'. אבל תשיעי נאכל במומו, דאכתי לא איברר ליה עשירי. גמרא. וע"ע:

(כד) (על המשנה) הכלל. לאתויי יצא עשירי ולא דבר, דעשירי מאליו קודש. גמרא:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

יצאו וכו':    פי' הרמב"ם ז"ל אמר שאם יצאו שנים ראשונים מן הדיר מונה אותם כולם שנים שנים ויהיה הזוג העשירי מעשר וכן אפילו מנאן שלשה שלשה או ד' ד' יהא הכלל העשירי מעשר ואם לא מנאן שנים שנים אלא השנים שיצאו ראשונה אחד ויצא השלישי ואמר עליו שנים לפי שהוא יוצא בפעם השניה והרי הוא הולך ומונה כן יהיה התשיעי ועשירי במנינו מקולקלים לפי שמי שאמר עליו תשיעי הוא עשירי על האמת לפי ששנים יצאו ראשונה ומה שאמר עליו עשירי הוא י"א עכ"ל ז"ל. משמע מתוך פירושו ז"ל דגרסי במתני' כאשר הוא בדפוס מונה אותם שנים שנים. אבל רש"י ז"ל משמע דגריס מונה אותם שנים שכתב מונה אותם בשנים כאילו יצאו זה אחר זה ע"כ וכל פירושו למשנתנו שבכתיבת יד הוא הפירוש שהעתיק רעז"ל גבי מקולקלים והוא קרוב לפירוש המפרש שבדפוס. וגם הרגמ"ה ז"ל משמע נמי דגריס הכי וז"ל מנאם אחד לאותם שנים:

התשיעי והעשירי מקולקלים:    דתשיעי הוי עשירי ועשירי הוי אחד עשר ושלמים ומעשר מעורבים זה בזה ואין נאכלין במומן דשלמים אית מיניהו חזה ושוק לכהנים ומעשר אין ממנו חזה ושוק לכהנים אלא אימורים למזבח ואי יהיב מיניה חזה ושוק לכהנים קא מייתי קדשים לבית הפסול דשמא כהנים לא היו מצויין לאכלו מפני שיש להם קדשים אחרים ומשיירין אותן חוץ לזמנו ונמצאו באין לבית הפסול דהא חזה ושוק דמעשר ודאי חזי לישראל הלכך לית בהו תקנה אלא שניהם ירעו עד שיסתאבו ויפדה האחד של שלמים במעות ואח"כ נאכלים כולם לישראל עכ"ל ז"ל. ורעז"ל משמע קצת שנפל טעות סופר או טעות דפוס בדבריו דאי לא תימא הכי לא רישיה סיפיה ולא סיפיה רישיה. ותוס' ז"ל ג"כ משמע נמי דגרסי כגרסת רש"י ז"ל מונה אותם שנים וז"ל פי' רש"י ז"ל יצאו שנים כאחד מונה אותם שנים ואם מנאם אחד תשיעי ועשירי מקולקלין כגון שיצאו שנים כשהגיע לששה או לשבעה ומנאם אחד ועל ידי כך קרא העשירי למנין בהמות תשיעי והאחד עשר עשירי תשיעי ועשירי מקולקלים ואע"ג דבסמוך אמרינן קרא לעשירי תשיעי ולאחד עשר עשירי עשירי מעשר וי"א שלמים הכא מקולקלים משום דמנה אחד השנים שיצאו כאחד דמספקא לן אם נעשין כאחד ע"י שמנאם אחד או לא ואפילו למ"ד בגמרא עשירי למנין בהמות קדוש דמה דיצאו כאחד שנים ומנאם אחד משוי ליה ספיקא ואותו הקרוי תשיעי הוי ספק תשיעי ספק עשירי והקרוי עשירי הוי ספק עשירי ספק אחד עשר והוו מקולקלין וירעו עד שיסתאבו ויביא בדמי היפה שבהן שלמים ויאכלו במומי לבעלים ובקונטריס כי בענין אחר עכ"ל ז"ל. וכתב הר"ר יהוסף ז"ל הכא קאמר מקולקלין כי אי אפשר להקריב שום אחד מהם כיון שאין ידוע איזהו עשירי שנזרוק דמו מתנה אחת אבל לקמן קאמר שלשתן מקודשין כי הרי אפשר להקריבן ע"כ:

יצאו תשיעי ועשירי כאחת תשיעי ועשרי מקולקלים:    אפילו בתלמוד המוגה ע"י הר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל לא מצאתי זו הבבא וכן רש"י ז"ל לא הביאה בפי' משנתנו אבל הרמב"ם ז"ל נראה דגריס לה וז"ל וכן אם יצא תשיעי ועשירי כאחת ואמר עליהם עשירי הרי שניהם מקולקלים וכו'. ובגמרא גרסינן תני חדא יצאו שנים בעשירי ירעו ותניא אידך יקרבו ותניא אידך ימותו לא קשיא הא דתני ירעו רבנן הוא דאמרי אין מביאין קדשים לבית הפסול והא דתני יקרבו ר"ש היא דס"ל מביאין קדשים לבית הפסול והא דתני ימותו ר' יהודה דמתני' היא דאמר טעות מעשר תמורה היא וקסבר ר' יהודה תמורת מעשר מתה והתנן אמרו משום ר"מ אילו היה תמורה לא היה קרב מכלל דר' יהודה סבר קרב וכי תימא וכו' ועוד תניא וכו' ובמסקנא תריץ לה להא דקתני ימותו דבמעשר בזמן הזה עסקינן ומשום תקלה דדילמא אתי בהו לידי גיזה ועבודה או לשוחטם ולאכלם בלא מום הלכך כונסן לכיפה וימותו שם מאליהם. והרא"ש ז"ל בתוספותיו גריס במתני' יצאו שנים בתשיעי תשיעי ועשירי מקולקלין וז*ל יצאו שנים בתשיעי תשיעי ועשירי מקולקלין ומפרש רבא בגמרא מאי קלקולן דאם קראם תשיעי עשירי וחולין מעורבין זה בזה ואם קראם עשירי עשירי ותשיעי מעורבין זה בזה. ונ"ל דגרסינן נמי במתני' יצאו שנים בעשירי עשירי ואחד עשר מקולקלין והא נמי מפרש רבא בגמרא ובכל הספרים כתוב מתני' יצאו שנים בעשירי תני חדא ירעו ותני חדא יקרבו ותניא אידך ימותו והני ברייתות אמתני' קיימא ואין לומר דשבוש הוא דגרסינן מתני' אלא אמר מר יש לגרוס ועל דברי רבא קאי דלא הוה אמר תני חדא על דברי אמורא אלא ודאי אמתני' הוא ופירשה רבא והא דקבע תלמודא מילתיה דרבא בתר מתני' דקרא לתשיעי עשירי משום דבעי לפרושי ברישא בין תשיעי וי"א עכ"ל ז"ל בתוספותיו הנוגע לענין משנתנו. ופי' רש"י ז"ל עשירי וחולין מעורבין זה בזה הלכך ירעו והגוזז והעובד בהן אינו לוקה דאימור בשל חולין עבד. עשירי ותשיעי מעורבין זה ביה ושניהם ירעו והגוזז והעובד בהן לוקה דשניהם קדושים ע"כ:

קרא לתשיעי עשירי ולעשירי תשיעי ולי"א עשירי וכו':    פ' מי שהוציאוהו (עירובין ד' נ') ובפ' האיש מקדש (קידושין ד' נ"א) ובירושלמי פ' ב"ש דנזיר:

שלשתן מקודשין:    ולא קמיירי בנתערבו ומתני' דלא כר"א בר"ש דאמר לעולם אין אחד עשר מקודש עד שישתוק בתשיעי שאילו קראו עשירי לא להוי אחד עשר קדוש משום דשני טעיות של מעשר אינם קדושים דבעינן טעותו מיוחדת כעשירי עצמו שהוא מיוחד וכשקורא לעשירי תשיעי ולי"א עשירי ליכא אלא טעות אחד די"א דעשירי תשיעי לא הוי טעות משום דעשירי מאליו קדוש וס"ל כר' יהודה דמתני' דטעות מעשר תמורה הויא וס"ל נמי כאבוה דאמר בפ"ק דתמורה דאין מימר וחוזר ומימר כלומר כיון שהמיר על הבהמה פעם אחת שוב אינה תופסת עוד תמורה פעם אחרת והכא נמי אין שתי טעיות למעשר. בפי' רעז"ל שלשתן מקודשין דכתיב וכל מעשר בקר לרבות תשיעי וי"א יכול שאני מרבה אף שמיני ושביעי. אמר המלקט לשון הברייתא בגמרא אף שמיני ושנים עשר:

אמרו משום ר"מ וכו':    גרסינן בסוף גמרא דהוריות מתני ליה רבי לר"ש בריה אחרים אומרים אילו היה תמורה לא היה קרב אמר לו מי הם הללו שמימיהם אנו שותים ושמותם אין אנו מזכירין א"ל בני אדם שבקשו לעקור כבודך וכבוד אביך א"ל גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה א"ל האויב תמו חרבות לנצח דמשמע אע"פ שכבר מתו חרבות לנצח ואין יפה להזכירם א"ל ה"מ היכא דאהנו מעשייהו רבנן לא אהנו מעשייהו הדר אתני ליה אמרו משום ר"מ אילו היה תמורה לא היה קרב. ואמר רבא אפילו רבי דענוותנא הוא הכא לא נהג ענוותנותא יתירה דהא לא רצה לומר אמר ר' מאיר אלא אמרו משום ר"מ ע"כ:

לא היה קרב:    פי' אלא מתה כן פי' הרמב"ם ז"ל דעת ר"מ אבל בתמורה ספ"ג תנן דתמורת מעשר אינה קריבה אלא נאכלת במומה לבעלים ועיין הכא בגמרא. והלכה כר' יהודה:

זה הכלל כל שלא נעקר וכו':    מפרש בגמרא זה הכלל לאתויי יצא עשירי ולא דבר וקרא לאחד עשר עשירי דודאי לא קדוש הואיל ולא נעקר שם עשירי ובת אחת נמי לא הוי דנימא מגו דחייל אחד חייל נמי אאידך פי' כגון שקרא שם עשירי לעשירי ולאחד עשר בבת אאת ור"ש בן יהודה משום ר"ש אומר אף התשיעי אינו קדוש לענין שלא ליאכל אלא במומו אלא א"כ בעקר שם עשירי ממנו כגון שקרא לעשירי תשיעי. וביד ראש פרק שמיני דהלכות בכורות עד סוף סי' ו':

סליק פירקא וסליקא לה מסכת בכורות

שבח לאל יוצר המאורות


פירושים נוספים