פתיחת התפריט הראשי

משנה בכורות ט ה

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ט · משנה ה | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

שלש גרנות למעשר בהמה: בפרוס הפסח, בפרוס העצרת, בפרוס החג, דברי רבי עקיבא.

בן עזאי אומר, בעשרים ותשעה באדר, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באב.

רבי אליעזר ורבי שמעון אומרים, באחד בניסן, באחד בסיון, בעשרים ותשעה באלול.

ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי, מפני שהוא יום טוב, ואי אפשר לעשר ביום טוב, לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול.

רבי מאיר אומר, באחד באלול יג ראש השנה למעשר בהמה.

בן עזאי אומר, האלוליין מתעשרין בפני עצמן.

נוסח הרמב"ם

שלש גרנות למעשר בהמה בפרוס הפסח בפרוס העצרת ובפרוס החג דברי רבי עקיבה בן עזאי אומר בעשרים ותשעה באדר ובאחד בסיוון ובעשרים ותשעה באב רבי אלעזר ורבי שמעון אומרין באחד בניסן ובאחד בסיוון ובעשרים ותשעה באלול ולמה אמרו בעשרים ותשעה באלול ולא אמרו באחד בתשרי מפני שהוא יום טוב ואי אפשר לעשר ביום טוב לפיכך הקדימוהו בעשרים ותשעה באלול רבי מאיר אומר באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה בן עזאי אומר האלוליין מתעשרין בפני עצמן.

פירוש הרמב"ם

שלש גרנות למעשר בהמה בפרס הפסח כו': מה שהוא קורא לפרקים האלו גרנות הוא דרך דומיא לפי שהבהמה הנולדה בשנה זו שהיא דומה לדבר הצומח בשנה זו הואיל והגיע לפרק הזה הרי היא כתבואה שהגיע לגורן שנטבלה למעשר ואין אוכלים ממנה עד שיוציאו המעשרות ג"כ אם הגיע זמן זה אינו מותר לאכול הבהמה ולא למוכרה עד שתתעשר: ופרס הוא הפרק וזמנו ט"ו יום בכל פרק מהג' פרקים וייחדו הזמנים האלה במעשר בהמה כדי שתהא בהמה מצויה לעולי רגלים שאין נכון לבני אדם למכור קודם שיוציא המעשר אע"פ שהוא מותר ואינו אסור אלא בהגיע הפרק מדרבנן כמו שזכרנו ג"כ: ולפי ששמע בן עזאי דברי התנאים ומחלוקתם אחד בחודש אלול אם הוא מסוף הגורן. והב' כמו שאמר ר' אלעזר ור"ש ט"ו מן אלול. השלישי כמו שמגיד ר"מ. אומר דרך ההצלה שיוציא מעשר מכל הנולדים באלול בפני עצמן [מפני עולי רגלים] והלכה כר"ע:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

שלש גרנות למעשר בהמה - בשלשה פרקים בשנה הבהמות מתעשרות. ולשון גרנות, כתבואת גורן שהיא טבולה למעשר ואין אוכלים ממנו עד שיעשרו, כך בשלשה פרקים הללו אין אוכלים מן הבהמות ולא מוכרים מהן עד שיעשרו אותן:

פרוס הפסח - ט"ו יום קודם הפסח דהיינו יום אחרון של אדר. ולשון פרוס, פלגא, חצי הזמן ששואלין בהלכות הפסח, דתניא שואלין בהלכות הפסח קודם לפסח ל' יום. וכן פרוס עצרת ט"ו יום קודם. וכן פרוס החג דהיינו יום אחרון של אלול. וקבעו ה. נך תלתא זמני שיהיו קובעות למעשר בהמה, כדי שיהיו בהמות מצויות לעולי רגלים, דאע"ג דתנן במתניתין שעד שלא הגיע זמן הגורן מותר למכור ולשחוט, דגורן הוא הקובע למעשר, אפילו הכי לא שחטי להו אינשי עד שמעשרין, דניחא ליה לאינש לקיומי מצוה בממוניה בדבר שאין חסר בו כלום, כגון מעשר בהמה שהוא עצמו מקריב מעשר ואוכלו שלמים, ואם לא היו מעשרים בשלשה פרקים הללו היו הרבה נמנעים למכור לפי שלא עישרו, ולא היו בהמות מצויות לעולי רגלים:

בן עזאי אומר בתשעה ועשרים באדר - דהיינו ט"ו ימים קודם הפסח. אלא דר"ע סבר אדר הסמוך לניסן פעמים חסר פעמים מלא, וט"ו יום קודם הפסח פעמים מתחילים בתשעה ועשרים באדר פעמים בשלשים באדר, הלכך לא קבע ליה זמן. ובן עזאי סבר אדר הסמוך לניסן לעולם חסר, ותחלת פרוס הפסח הוי לעולם בכ"ט באדר:

באחד בסיון - מתוך שמיעוט בהמות יולדות מניסן ועד. עצרת, אי מקדים ומעשר להו ט"ו יום קודם עצרת כולן יהיו נאכלין קודם עצרת ולא תהא בהמה מצויה לעולי רגלים:

בעשרים ותשעה באב - בן עזאי לטעמיה, דאמר לקמן האלוליין מתעשרין בפני עצמן ואין מצטרפין עם אותן שנולדו קודם אלול, דשמא באחד באלול ראש השנה למעשר בהמה והוו להו חדש וישן ומספקא ליה אימת הוי ראש השנה, או אלול או תשרי, הלכך לא קבע זמן גרנן של קייטי בכ"ט באלול דלא ליתי לצרופי הנולדים באלול בהדייהו:

באחד בניסן - סברי כרשב"ג דאמר שואלים בהלכות הפסח קודם לפסח ב' שבתות, והיינו נמי בהלכות הפסח דמעשרינן לבהמות כי היכי דליתחזו ברגל:

באחד בסיון - כדאמרן טעמא דבן עזאי, לפי שמיעוט בהמות יולדות מניסן ועד עצרת:

ולא אמרו באחד בתשרי - ואע"ג דהוא יום שתי שבתות:

מפני שהוא יום טוב - חדא ועוד קאמר, חדא משום דבעי הכירא בחדש וישן, דאחד בתשרי הוא ראש השנה למעשר, ואע"ג דלא אתי לצרופי דתשרי בהדייהו דהא אכתי לא נולד שום טלה היום, ואי נולד מחוסר זמן הוא, אפ"ה לא מעשרינן ההוא יומא משום דבעינן למעבד הכירא בין חדש לישן דלידעו אינשי דלא ליצטרפו החדש עם הישן. ועוד, מפני שהוא יום טוב, משום סקרתא צבע אדום שצובע בו העשירי כדי שיהא ניכר, ואסור לצבוע ביום טוב יב:

האלוליין מתעשרין בפני עצמן - כדפרישנא לעיל דמספקא ליה אי הוי ראש השנה למעשר בהמה אחד באלול או אחד בתשרי, הלכך אין מתעשרין האלוליין עם הנולדים מתשרי ואילך, משום דלא לצטרפו ישן בחדש:

פירוש תוספות יום טוב

שלש גרנות למעשר בהמה כו'. שנויה ג"כ ברפ"ג דשקלים ועמ"ש שם בס"ד. והא דקרי לסוכות חג טפי מאינך כתבתי במשנה ב' פ"ק דר"ה:

ולא אמרו בא' בתשרי. כתב הר"ב דהוא ר"ה למעשר בהמה. וטעמא כתב הר"ב ברפ"ק דר"ה:

ואי אפשר לעשר בי"ט. פי' הר"ב משום סקרתא וכו'. כתבו התו' ותיפוק ליה דאין מקדישין בי"ט [כדתנן במשנה ב' פ"ה דביצה] ומסקינן כיון דעשירי קדוש. אפי' לא קרא עשירי [כדלקמן בסוף פרקין] לא מתסר [משום] הקדש בי"ט:

רמ"א בא' באלול. וטעמיה כתב הר"ב ברפ"ק דר"ה ויראה דלדידיה נמי בכ"ט באב מעשרין דהא בעינן היכרא כדכתב הר"ב בדברי ר' אלעזר ור"ש. וזו סברא קיימת היא דמש"ה אמרינן בגמ' דחדא ועוד קאמר והא דמפרש בבן עזאי דטעמיה דבכ"ט מעשרין משום דמספקא ליה. האמת מפרש מדאמר האלוליין מתעשרין בפני עצמן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(יב) (על הברטנורא) וכתבו התוס', ותיפוק ליה דאין מקדישין ביו"ט. ומסקי, כיון דעשירי קדוש אפילו לא קרא עשירי כדלקמן בסוף פרקין, לא מתסר הקדשו ביו"ט:

(יג) (על המשנה) באחד באלול. וטעמיה כתב הר"ב בריש פרק קמא דר"ה. ויראה דלדידיה נמי בכ"ט באב מעשרין, דהא בעינן הכירא. דמשום הכי אמרינן בגמרא דחדא ועוד קאמר כו'. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

שלש גרנות וכו':    עד ובפרס החג והן גרנות של מעשר בהמה דברי ר' עקיבא. אמר המלקט נראה דלא גרסינן הכא והן גרנות וכו' דלא שייך למתניה אלא ברפ"ג דשקלים אכן בתלמוד אפי' המוגה ע"י הר"ר בצלאל אשכנזי ז"ל כתוב הוא וגם המפרש שבדפוס חזר ותפס ופירש והן גרנות של מעשר בהמה דטבולין הבהמות מדרבנן ע"כ ושמא לישנא דקתני התם בשקלים נקט הכא באשגרתא דלישנא אע"ג דלא שייך ודוחק אבל בכל הפירושים של רש"י ז"ל שבכתיבת יד אין שם זה הלשון. ובגמרא בעי מ"ש תלת ומשני אמר רבא בר שילא לקבל חרפי ואפלי וקייטי פי' רש"י ז"ל שבכתיבת יד כנגד שלשה זמנים שהבהמות יולדות אותם הממהרות לילד קרי חרפי ויולדות בתחלת החורף ומתעשרות בניסן והאפילות בעצרת ואותן היולדות בקיץ ולדותיהן מתעשרות בפרס החג ע"כ. בפי' רעז"ל בלשון המתחיל בן עזאי אומר שכתב שם באותו לשון שלש פעמים בתשעה עשר בשלשתן צריך להות בתשעה ועשרים. עוד בפירושו ז"ל בדבור המתחיל בתשעה עשר גם שם צריך להיות בתשעה ועשרים באב וכו'. שם באותו דבור והוו להו חדש וישן. אמר המלקט ולא עם אותם הנולדים אחר אלול דשמא באחד בתשרי הוי ר"ה והוו להו חדש וישן ומדמספקא ליה אימת הוי ר"ה אי אלול או תשרי מתעשרין האלוליים לעצמן הלכך לא קבע ומן גרנן וכו'. ובגמרא פריך וליעשרינהו ביום שלשים באב ומ"ט נקט יום כ"ט ומשני משום דזימנין דמחסרי לאב והוי ר"ח אלול ביום שלשים ולא מעשרינן בהו ואע"ג דודאי לא אתי לצרופי דאלול בהדייהו דהא אכתי לא נולד שום טלה היום דאם נולד מחוסר זמן הוא אפ"ה לא מעשרינהו לקייטי ההוא יומא משום דבעינן למעבד הכירא בין חדש לישן דלידעו אינשי דאלול לא שייך כלל בהני קייטי ולא ליצטרפו לעולם דאלול בהדי הנך:

ר' אלעזר ור"ש:    פשוט הוא דאלעזר בלי יו"ד צ"ל:

בעשרים ותשעה באלול:    ר"א ור"ש לטעמייהו דאמרי באחד בתשרי ר"ה למעשר בהמה הלכך מקדמי ליום כ"ט באלול ולא באחד בתשרי אע"ג דהוא יום שתי שבתות קודם משום דבעי' הכירא בחדש וישן וטעמייהו מפורש ברפ"ק דר"ה גם טעמו של ר"מ שהוא ת"ק דהתם:

ולא אמרו באחד בתשרי:    ואע"ג דהוא יום שתי שבתות עכ"ל רעז"ל. אמר המלקט נראה שצ"ל ואע"ג דהוא יום שתי שבתות קודם וכמו שהעתקתי בסמוך מפי' רש"י ז"ל שבכתיבת יד על הגמרא. וז"ל רש"י שבכתיבת יד אמתני' באחד בניסן י"ד יום קודם לפסח. ולמה אמרו בכ"ט באלול דהוו ט"ו יום ולא אמרו באחד בתשרי דהוי י"ד כמו שאמרו באחד בניסן ע"כ. בפי' רעז"ל ועוד מפני שהוא יום טוב משום סקרתא שהיה השבט צבוע בצבע אדום וכו' כצ"ל. וכתב רש"י ז"ל והא דקבעי בכ"ט באלול ולא קבעי ביום שלשים משום דרוב אלול חסרים והוי יום שלשים ר"ה ע"כ:

ר"מ אומר באחד באלול וכו':    ירושלמי פ"ג דשקלים ודפ"ק דר"ה ד' נ"ו וביד פכ"ג דהלכות שבת סי' י"ד ובפ"ז דהלכות בכורות סי' ח':

בן עזאי אומר האלוליין וכו':    גמרא תניא אמר בן עזאי הואיל והללו אומרים כך והללו אומרים כך פי' דר"מ אומר באחד באלול ור"א ור"ש אומרים באחד בתשרי אני איני יודע הלכה כמי הלכך האלוליים מתעשרין לעצמן ופריך וליחזי טעמא דמאן מסתבר וכי תימא דלא מצי למיקם אטעמייהו והתניא בן עזאי אומר כל חכמי ישראל לפני כקלפת השום חוץ מן הקרח הזה ומשני א"ר יוחנן מפי השמועה אמרוה מפי חגי זכריה ומלאכי בין ר"מ בין ר"א ור"ש דהלכתא גמירי לה וליכא למיקם עליה דמילהא ע"י טעם ולדעת דברי איזה מהם עיקר. ובירושלמי דשקלים ר"פ בשלשה פרקים וגם בפ"ק דר"ה פריך הכי ובן עזאי מכריע על דברי תלמידיו ומשני שכן ג"כ נחלקו עליה אבות העולם דהיינו ר' ישמעאל ור' עקיבא דקאמר התם זאת אומרת בן עזאי חבר ותלמיד הוה דר' עקיבא אין תימר רביה אית בר נש אמר לרביה הואיל והללו אומרים כך והללו אומרים כך ע"כ והכי שמעינן לה נמי ממתני' דבס"פ מי שמת כמו שכתבתי שם:


פירושים נוספים