עיקר תוי"ט על בכורות ט
משנה בכורות, פרק ט':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב
(א) (על הברטנורא) דבשב ולא תעשה מצי למיעקר דבר תורה כמו שמצינו בריש פרק י' דיבמות. ועוד, דאין איסור אכילה קודם עישור אלא חכמים קבעו זמן כדלקמן משנה ו'. ועתוי"ט:
(ב) (על הברטנורא) ששניהם נקראים שה. הר"מ. וכמו שכתב הרב בפרק קמא משנה ד':
(ג) (על הברטנורא) כלומר, אע"פ שיש אמצעי, כגון הרועה עצמו או כליו של רועה, אין מצרפן, שאין מצרף אלא עדר כו'. ומיהו מה שכתב הר"ב אותן האמצעיות, לאו דוקא שיהיו דוקא הרבה באמצע. דאפילו אחד באמצע ותשעה מכאן ותשעה מכאן מצטרפות. כיון שהאמצעי עם כל אחד מהצדדין ראוי למנין עשרה כדאיתא בגמרא:
(ד) (על המשנה) הירדן כו'. יליף ליה מקרא בגמרא:
(ה) (על הברטנורא) כתבו התוס', תימה, דבריש פרק ד' דרשינן ליה להני קראי לענין בכור. וי"ל, דהא דדרשינן ליה בבכור, משום דכתיב בבכור, אבל מאחר דאפקיה רחמנא בלשון עשייה דרשינן ליה למעשר, משום דבבכור לא שייך עשיית קדושה. ועתוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) וז"ל רש"י, האחים שהן שותפין, כשהן חייבין בקלבון כדמפרש לקמן שחלקו בנכסי אביהם ואח"כ נשתתפו:
(ז) (על הברטנורא) דאיפכא ליכא למימר לפטור בכור משותפות מדכתיב יהיה לך, ולחייב מעשר בשותפות מדכתיב בקרכם כו' ואם אינו, ענין כו', דכיון דהני קראי תרווייהו בבכור כתיבי, אין לנו לקיים בו הכתוב המיקל וליתן הכתוב המחמיר באם אינו ענין בו'. ועוד, דהא בכור חמור ממעשר דקדיש מרחם וכולו לכהן:
(ח) (על הברטנורא) ויאכלו במומן לבעלים. רש"י. ובגמרא, דכתיב כי משתתם בהם מום בם וגו'. ותני דבי ר' ישמעאל, כל מקום שנאמר בו השחתה אינו אלא ערוה ועבודה זרה כו', וכל שאין המום פוסל בו אין דבר ערוה ועבודה זרה פוסלין כו', ומחיר אתקיש לאתנן, וטומטום ואנדרוגינוס ספיקא הוא הלכך טטה נפשך מיעשרו. וקשה דבסוף פרק ו' פסק הר"ב [דאנדרוגינוס] בריה בפ"ע הוא. ואפשר דאין הכי נמי דלהלכה אינו נכנס לדיר. ואין למדין מן הכללות אפילו במקום שנאמר בהן חוץ. ועתוי"ט:
(ט) (על הברטנורא) ובכל מקום דחשיב במשנה כלאים רגיל לדלג נדמה, כאלו הוא בכלל כלאים. תוספ':
(י) (על המשנה) ויתום. תימה, דכיון דמקדשים ילפינן, אמאי לא תנן ליה בשום דוכתא כו'. ובכ"מ בשם הר"י קורקוס תירץ, דבכלל יוצא דופן הוא. דבגמרא אוקמינן לה, בזה פירש למיתה וזה לחיים, וקיי"ל דאי אפשר לצמצם. א"כ אם נולד לאחר מיתה אין זה ילוד. ולכך השמיטו הר"מ ע"כ. והתנא נקטיה בחד דוכתא משום דהא איתיה על כל פנים. ועתוי"ט:
(יא) (על הברטנורא) כך הגהתי. דבברייתא תני את החיה, ופירש"י, זהו הולד. ומסיים דכיון דעור מהני לולד דומה כמו שאמו קיימת:
(יב) (על הברטנורא) וכתבו התוס', ותיפוק ליה דאין מקדישין ביו"ט. ומסקי, כיון דעשירי קדוש אפילו לא קרא עשירי כדלקמן בסוף פרקין, לא מתסר הקדשו ביו"ט:
(יג) (על המשנה) באחד באלול. וטעמיה כתב הר"ב בריש פרק קמא דר"ה. ויראה דלדידיה נמי בכ"ט באב מעשרין, דהא בעינן הכירא. דמשום הכי אמרינן בגמרא דחדא ועוד קאמר כו'. ועתוי"ט:
.אין פירוש למשנה זו
(יד) (על המשנה) לא כו'. דת"ר, תחת השבט, מצוה למנותן בשבט. לא מנאן בשבט או שמנאן רבוצין או עומדין מנין, ת"ל עשירי קודש מ"מ:
(טו) (על הברטנורא) ולית ליה להאי תנא המרבה במעשרות מעשרותיו מקולקלין. ועתוי"ט:
(טז) (על הברטנורא) וקשה, דא"כ הו"ל למילף כפשוטו מה מעשר דגן ניטל אחד מעשרה בלא העברת שבט. וי"ל, דמסתמא אין דרך להיות כולם שוים ואינו דומה למעשר דגן כל כך. תוס'. ועתוי"ט:
(יז) (על הברטנורא) מדברי הר"ב נראה דגרס כולן פטורין. והויא דומיא דסיפא כולן ירעו:
(יח) (על הברטנורא) ותימה, דלהקל לא הוה ליה למימר דלא בטלי ברובא. תוס':
(יט) (על הברטנורא) עשירי ודאי אמר רחמנא, ולא עשירי ספק. גמרא. ועתוי"ט:
(כ) (על המשנה) מקולקלין. דא"א לצמצם, כיון דאין יכול להכיר איזה קדם משהו לחברו ונתבוין לקרות שניהם עשירי ובבת אחת קראם, לא דמי לקרא עשירי עשירי ואח"כ האחד עשר עשירי. תוס':
(כא) (על המשנה) שלמים. יליף ליה בגמרא מקרא:
(כב) (על הברטנורא) דתמורת בכור קריבה. כדתנן בסוף פרק ג' דתמורה. ולפיכך האחד עשר עצמו הוא תטורה ואינו עושה תמורה:
(כג) (על המשנה) אחד עשר כו'. אבל תשיעי נאכל במומו, דאכתי לא איברר ליה עשירי. גמרא. וע"ע:
(כד) (על המשנה) הכלל. לאתויי יצא עשירי ולא דבר, דעשירי מאליו קודש. גמרא: