משנה בכורות ט ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר קדשים · מסכת בכורות · פרק ט · משנה ג | >>
הלקוח או שניתן לו מתנה, פטור ממעשר בהמה.
האחים השותפין שחייבין בקלבון, פטורין ממעשר בהמה.
ושחייבין במעשר בהמה, פטורין מן הקלבון.
קנו מתפוסת הבית, חייבין.
ואם לאו, פטורין.
חלקו וחזרו ונשתתפו, חייבין בקלבון ופטורין ממעשר בהמה.
משנה מנוקדת
הַלָּקוּחַ,
- אוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה,
- פָּטוּר מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה.
- אוֹ שֶׁנִּתַּן לוֹ מַתָּנָה,
- הָאַחִים הַשֻּׁתָּפִין שֶׁחַיָּבִין בַּקַּלְבּוֹן,
- פְּטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה;
- וְשֶׁחַיָּבִין בְּמַעְשַׂר בְּהֵמָה,
- פְּטוּרִין מִן הַקַּלְבּוֹן.
- קָנוּ מִתְּפוּסַת הַבַּיִת, חַיָּבִין;
- וְאִם לָאו, פְּטוּרִין.
- חָלְקוּ וְחָזְרוּ וְנִשְׁתַּתְּפוּ,
- חַיָּבִין בַּקַּלְבּוֹן,
- וּפְטוּרִין מִמַּעְשַׂר בְּהֵמָה:
- חַיָּבִין בַּקַּלְבּוֹן,
נוסח הרמב"ם
הלוקח, ושניתן לו מתנה - פטור ממעשר בהמה.
- האחים, והשותפין -
- שחייבין בקולבון - פטורין ממעשר בהמה,
- ושחייבין במעשר בהמה - פטורין מן הקולבון.
- קנו בתפוסת הבית - חייבין,
- אם לאו - פטורין.
- חלקו, וחזרו ונשתתפו -
- חייבין בקולבון - ופטורין ממעשר בהמה.
פירוש הרמב"ם
דע לך שהדינין האלו הנזכרים בכאן במעשר סמכו אותן לפסוקים שנאמרו בבכור, ואמרו אם אינו עניין לבכור תנהו עניין למעשר, וכולן מפי הקבלה כגון שהבהמות הנקנות אין מוציאין מהן עצמן מעשר. וכן אם נשתתפו שני שותפין בבהמות, כגון שיהיו לזה עשרה ולזה עשרה, ומשתתפין יחד לפטמם ולהתעסק בהם לרעותם והכל ביניהן בשווה, הרי אלו העשרים עצמן אינם חייבין במעשר. אבל לכשילדו ברשותן, אף על פי שהולדות משותפין ביניהן גם כן, הרי אותן הולדות מוציאין מהן מעשר.
וכן אם לקחו שני השותפים מממון השותפות בהמה מה שתלד אותה בהמה חייב במעשר, והוא עניין מה שאמר קנו מתפוסת הבית חייבים, רוצה לומר חייבים במעשר בהמה. ו"תפוסת הבית" נקרא הממון המשותף בין האחים קודם שיחלקו ירושת אביהן.
ומה שאמר ואם לאו פטורים - רוצה לומר שלא נולדו הבהמות האלו אחר השיתוף, רק נשתתפו בבהמות כמו שאמרנו או ירשו מאביהם בהמה והיא משותפת ביניהם, פטורים. והפך זה הדין הוא בקולבון, לפי שהממון שנשתתפו בו שני השותפים כשיטול זה דינרים וזה דינרים וחזרו שניהם ועירבו אותן, לכשיתנו מהכל חצי שקל, על כל אחד ואחד חייבין בקולבון הואיל והממון עומד בעין. אבל אם נשאו ונתנו בהן ומכרו ולקחו עד שיהא הממון שבידם כאילו הוא דבר נולד אחר השותפות, ונתנו ממנו חצי שקל, אז יהיו פטורים מן הקולבון. וכן מה שירשו בעצמן לפי שאין שום אחד מהן מכיר חלקו הרי הם פטורים בו מן הקולבון, הפך מה שחייב במעשר בהמה.
ועל פי העיקרים האלו אמר, אילו חזרו ונשתתפו, חייבין בקולבון, ופטורים ממעשר בהמה - עניין המאמר הזה שהאחים או השותפים שאמרנו שהן חייבין במעשר בהמה על מה שנולד ברשותן, כשמחלקים הממון והבהמות וחזרו ונשתתפו בו כמו שהיו, הרי הן בשעת חזרתן קודם שישתנה הממון חייבים בקולבון ופטורים ממעשר בהמה על אותן הבהמות, עד שילדו בשיתופן ואז יהיו חייבים על הנולד ברשותם.
והוא פירוש ההלכה הזאת בדיוק וגמר העניין. וכבר פירשנו אותה בתחילת שקלים ותחילת חולין כפי הצריך למקום ההוא, ובכאן השלמנו עניינם כראוי למקום הזה גם כן:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
הלקוח או שניתן לו מתנה פטור ממעשר בהמה - בגמרא ילפינן ליה מדכתיב (שמות כב) בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך לצאנך, מה בניך אינם בלקוח ומתנה, דלא שייך בהו לקיחה ומתנה אלא אצלו נולדו, אף צאנך ובקרך אינן בלקוח ומתנה. ואע"ג דהאי קרא בבכור הוא דכתיב ואנן ילפינן מעשר מיניה, היינו משום דכתיב כן תעשה לשורך, ועשייה ודאי לא מצית מוקמת בבכור ה דהא מרחם קדוש ולא בעי עשייה שיקדישנו האיש, אם אינו ענין לבכור תנהו ענין למעשר בהמה:
האחים השותפין - האחין שחלקו בירושת אביהן ואח"כ נשתתפו ו:
כשחייבין בקלבון - כשמביאין שקליהן מביאין שני חצאי שקלים ונותנים שני קלבונות. והקלבון הוא לשון הכרע שחייבין להכריע שקליהן. ואם נתנו בין שניהם שקל שלם נותנים שני קלבונות, שהיה להם לשקול לחצאין:
ופטורים ממעשר בהמה - מכל הנולדים להם כל ימי השותפות. שהשותפות פוטר ממעשר בהמה, דכתיב אשר יהיה לך, ולא של שותפות. ואע"ג דהאי קרא בבכור הוא דכתיב, אם אינו ענין לבכור דהא שמעינן דאיתיה בשותפות דכתיב (דברים יב) ובכורות בקרכם וצאנכם ז, תנהו ענין למעשר בהמה:
וכשחייבין במעשר בהמה - כגון אם לא חלקו מעולם, שתפוסת הבית קיימת, דהיינו שירושת אביהן עומדת, חייבין במעשר בהמה לעשר הנולדים להם כל ימי שותפותם. דהכי אמרינן בברייתא, יכול אפילו קנו בתפוסת הבית, תלמוד לומר יהיה, דמשמע מכל מקום:
פטורים מן הקלבון - לגמרי, ששוקלין בין שניהם שקל שלם. שממון אביהם בחזקתו עומד, והאב ששוקל על בניו או על אחד מבני עירו ופוטר בשלו, פטור מן הקלבון. דתנן בשקלים, השוקל בשביל העני או בשביל שכנו או בשביל בן עירו פטור מן הקלבון. ובניו נמי אין מצות שקליהם עליו והוי ליה כשכנו ובן עירו:
קנו בתפוסת הבית חייבין - במעשר בהמה. כדאמרינן תלמוד לומר יהיה דמשמע מכל מקום שיהיה. ובפירושי רבותי מצאתי, דהאי קנו לא שלקחו במעות, אלא שנפלו להם בהמות מירושת אביהם:
חלקו וחזרו ונשתתפו - הוו כשותפים דעלמא:
ופטורים ממעשר בהמה - וחייבין בקלבון:
פירוש תוספות יום טוב
הלקוח כו' פטור ממעשר בהמה. כתב הר"ב בגמ' ילפינן לה מדכתיב בכור בניך תתן לי כן תעשה לשורך כו'. ועשייה ודאי לא מצית מוקמת בבכור כו'. וכתבו התוס' תימה דבר"פ עד כמה. לעיל דרשינן לענין בכור [כמ"ש שם בר"פ] אמר קרא וכן תעשה הוסיף לך הכתוב עשייה אחרת בשורך. וי"ל דהא דדרשינן ליה בבכור משום דכתיב בבכור. אבל מאחר דאפקיה רחמנא בלשון עשייה דרשינן ליה למעשר [משום דבבכור לא שייך עשיית קדושה] ע"כ. ובגמרא ואימא תנהו ענין לחטאת ולאשם דומיא דבנך מה בנך שאינו בא על חטא אף צאנך ובקרך שאינו בא על חטא. ואימא תנהו ענין לעולה ולשלמים דומיא דבנך שאינו בא בנדר ונדבה. אלא חובה. ואימא תנהו ענין לעולת ראיה. דומיא דבנך שאין קבוע לו זמן אלא כשנולד קדוש:
האחים השותפים. פי' הר"ב האחים שחלקו כו'. וז"ל רש"י האחין שהן שותפין כשהן חייבין בקלבון. כדמפרש לקמן שחלקו בנכסי אביהם. ואח"כ נשתתפו. ע"כ. ועיין בספ"ק דשקלים גירסא אחרת דגרס והשותפים והיא להרמב"ם כמ"ש שם בס"ד:
שחייבין בקלבון. פי' הר"ב כשמביאים שקליהם וכו' ונותנים שני קלבונות. וכ"פ בספ"ק דחולין. ולא נקט אליבא דהלכתא כמ"ש שם. ומ"ש הר"ב והקלבון הוא הכרע עיין מ"ש בזה בספ"ק דשקלים:
פטורים ממעשר בהמה. פי' הר"ב שהשותפות פוטר ממעשר בהמה. דכתיב אשר יהיה לך וכו' אם אינו ענין לבכור דאיתיה בשותפות. דכתיב ובכורות בקרכם וצאנכם דאיפכא ליכא למימר לפטור בכור משותפות. מדכתיב יהיה לך. ולחייב מעשר בשותפות מדכתיב בקרכם וצאנכם ואם אינו ענין לבכור כו'. דכיון דהני קראי תרווייהו בבכור כתיבי אין לנו לקיים בו הכתוב דמיקל. וליתן הכתוב המחמיר באם אינו ענין וכו'. ועוד דהא בכור חמור ממעשר. דקדיש מרחם. וכולו לכהן:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(ה) (על הברטנורא) כתבו התוס', תימה, דבריש פרק ד' דרשינן ליה להני קראי לענין בכור. וי"ל, דהא דדרשינן ליה בבכור, משום דכתיב בבכור, אבל מאחר דאפקיה רחמנא בלשון עשייה דרשינן ליה למעשר, משום דבבכור לא שייך עשיית קדושה. ועתוי"ט:
(ו) (על הברטנורא) וז"ל רש"י, האחים שהן שותפין, כשהן חייבין בקלבון כדמפרש לקמן שחלקו בנכסי אביהם ואח"כ נשתתפו:
(ז) (על הברטנורא) דאיפכא ליכא למימר לפטור בכור משותפות מדכתיב יהיה לך, ולחייב מעשר בשותפות מדכתיב בקרכם כו' ואם אינו, ענין כו', דכיון דהני קראי תרווייהו בבכור כתיבי, אין לנו לקיים בו הכתוב המיקל וליתן הכתוב המחמיר באם אינו ענין בו'. ועוד, דהא בכור חמור ממעשר דקדיש מרחם וכולו לכהן:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
הלקוח או שניתן לו במתנה: ס"פ הגוזל קמא ותוס' פ"ק דב"מ ד' ז'. וירושלמי ספ"ק דשקלים ודפ"ק דקדושין ובפ"ק דמכלתין ד' י"א בברייתא. וביד בפ' ששי דהלכות בכורות סי' י': גרסינן בגמרא א"ר יוחנן אם לקח עשרה עוברים במעי אמם כולם נכנסים לדיר להתעשר דאמר קרא תעשה בשעת עשייה דהיינו שעה שהן ראויין להתעשר מיעט הכתיב שלא יהו לקוחין ובמעי אמן לאו שעת עשייה היא:
האחים השותפין: בפ"ק דחולין כתבתי פי' הרמב"ם ז"ל ושהוא גורס האחים והשותפים ובי"ו ופי' רש"י ז"ל האחין שהן שותפין כשהן חייבין בקולבון כדמפרש לקמן שחלקו בנכסי אביהם ואח"כ נשתתפו ע"כ:
כשחייבים בקולבון פטורון ממעשר בהמה וכשחייבין וכו': כצ"ל. בפי' רעז"ל ובפי' רבותי מצאתי דהאי קנו לא שלקחו במעות וכו'. אמר המלקט הוא פי' רש"י ז"ל וגם הרגמ"ה ז"ל כתב וז"ל ופטורין ממעשר בהמה דכיון דחלקו הרי הן כלקוחות ולקוח במעשר בהמה פטור:
קנו מתפוסת הבית: כלומר שלא חלקו ירושתם ומעצמן השביחו וילדו חייבים במעשר בהמה דנתחייבו הנכסים במעשר בהמה בחיי אביהם:
ואם לאו פטורין: פי' שחלקו ונשתתפו והדר ילדו פטור. חלקו וחזרו ונשתתפו. היינו פירושא דרישא עכ"ל ז"ל:
תפארת ישראל
יכין
פטור ממעשר בהמה: דאינו חייב לעשר רק הנולדים אצלו. מיהו בקנאן במעי אמן. או קודם ששלמו להם ז' ימים מלידתן. חייבין במעשר [רמב"ם פ"ו מבכורות י"ב וט"ו]:
האחים השותפין: בירושת אביהם:
שחייבין בקולבון: דהיינו כשחלקו וחזרו ונשתתפו. אז כשמביאין שקליהן. אף שרצו ליתן ביחד שקל שלם. נותנין ב' קלבונות. כב' נכריים:
פטורים ממעשר בהמה: מכל הנולדים להן בימי שותפתן. דינן ככל שותפין שפטורים ממעשר בהמה:
ושחייבין במעשר בהמה: דהיינו כשלא חלקו עדיין ירושתן:
פטורין מן הקולבון: דהו"ל כאילו אביהן עדיין חי. וכששוקל אז בעד בניו או בעד אחר פטור מקולבן:
קנו מתפיסת הבית: האי קנו אינו ר"ל שלקחו במעות. דהרי לקוח פטור ממעשר. אלא ר"ל שזכו הבהמות בהירושה מתפוסת הבית. והך בבא פירושא דרישא הוא. ור"ל מה שאמרנו שכשחייבין במעשר בהמה פטורין מקולבן. היינו בקנו וזכו בהבהמות מתפוסת הבית. ולא חלקו את הירושה:
חייבין: במעשר בהמה. ובכה"ג פטורים מקולבן:
ואם לאו פטורין: ממעשר:
חייבין בקולבון ופטורין ממעשר בהמה: הך בבא פירושא דואם לאו הוא. ור"ל מה שאמרנו ואם לאו. היינו אם חלקו וכו':
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת