משנה בבא קמא ב א

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת בבא קמא · פרק ב · משנה א | >>

לחצו כאן להצגת משנה זו במהדורה המבוארת

כיצד הרגל מועדת?

לשבר בדרך הילוכה.

הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר.

היתה מבעטתב, או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים, משלם חצי נזק.

דרסה על הכלי ושיברתו, ונפל על כלי ד ושברו, על הראשון משלם נזק שלם, ועל האחרון משלם חצי נזק.

התרנגולים מועדין להלך ה כדרכן ולשבר.

היה דליל קשור ברגליו, או שהיה מהדס ומשבר את הכלים, משלם חצי נזק.

משנה מנוקדת

כֵּיצַד הָרֶגֶל מוּעֶדֶת?

לְשַׁבֵּר בְּדֶרֶךְ הִלּוּכָהּ.
הַבְּהֵמָה מוּעֶדֶת לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּהּ וּלְשַׁבֵּר.
הָיְתָה מְבַעֶטֶת,
אוֹ שֶׁהָיוּ צְרוֹרוֹת מְנַתְּזִין מִתַּחַת רַגְלֶיהָ,
וְשִׁבְּרָה אֶת הַכֵּלִים,
מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
דָּרְסָה עַל הַכְּלִי וּשְׁבָרַתּוּ,
וְנָפַל עַל כְּלִי וּשְׁבָרוֹ,
עַל הָרִאשׁוֹן מְשַׁלֵּם נֶזֶק שָׁלֵם,
וְעַל הָאַחֲרוֹן מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק.
הַתַּרְנְגוֹלִים מוּעָדִין לְהַלֵּךְ כְּדַרְכָּן וּלְשַׁבֵּר.
הָיָה דְּלִיל [נ"א: דְּלִי] קָשׁוּר בְּרַגְלָיו,
אוֹ שֶׁהָיָה מְהַדֵּס וּמְשַׁבֵּר אֶת הַכֵּלִים,
מְשַׁלֵּם חֲצִי נֶזֶק:

נוסח הרמב"ם

כיצד הרגל מועדת לשבר כדרך הילוכה הבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר הייתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה ושיברה את הכלים משלם חצי נזק דרסה על הכלי ושיברתו ונפל על כלי אחר ושיברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון משלם חצי נזק התרנגולין מועדין להלך כדרכן ולשבר היה דליל קשור ברגלו או שהיה מחדס ושיבר את הכלים משלם חצי נזק.

פירוש הרמב"ם

כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה כו': העיקר בזה המין כולו מן הנזקין שכל נזק שיבא מן הבהמה כשהיא עושה (מהם) [מה] שמנהגה לעשות תמיד או על הרוב זה הוא האמור עליו כדרכה משלם נזק שלם ושלא כדרכה הוא שיהיה אותו הדבר שעשתה תעשה אותו על המיעוט או שבא ממנה באמצעות מעשה אתר ולא היתה הבהמה היא הפועלת אותה הפעולה פעל ראשון על זה יתחייב חצי נזק וזה הוא החצי נזק המחייב בצרורות הנתזים מתחת רגליה כי הוא ישלם מן העליה כמו שנבאר בשמיני מזו המסכת. ופירוש דליל דבר שהיה קשור ברגלה ומהדס שיחפור ברגליו בארץ וזה עושין התרנגולים יותר משאר העופות:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

כיצד הרגל מועדת - כלומר, באיזה דבר הרגל מועדת. ומשני, לשבר בדרך הילוכה א. בכך היא מועדת שמשברת כלים דרך הלוכה:

הבהמה מועדת - רישא תנא אבות, רגל ממש, שדרסה ברגליה. וסיפא תנא תולדות, שבהמה מועדת להלך כדרכה ולשבר בגופה ובשערה ובשליף שעליה דרך הלוכה:

היתה מבעטת - שינוי הוא זה, ותולדה דקרן, הלכך חצי נזק ותו לא:

או שהיו צרורות מנתזין - אע"ג דלאו שינוי הוא אלא אורחיה הוא, אע"פ כן חצי נזק ותו לא, דהלכתא גמירא לה. וברשות הניזק קאמר, דברה"ר פטור, דצרורות תולדה דרגל נינהו לפטרם ברה"ר ג:

ונפל על כלי אחר - ראשון נזקי רגל הן ומשלמת נזק שלם. והאחרון על ידי צרורות נשבר, הלכך חצי נזק:

דליל קשור ברגלו - כל דבר הנקשר ברגל התרנגולת קרוי דליל. ואית דגרסי דלי:

מהדס - מרקד. ואית דמפרשי, חופר ברגליו בארץ, כדרך התרנגולים:

משלם חצי נזק - דדליל היינו צרורות, דבאותו דליל אדיינהו לצרורות על הכלים. והידוס נמי כגון שהתיז ואותן צרורות שברו הכלים:

פירוש תוספות יום טוב

כיצד הרגל וכו' אמתניתין דסוף פ"ק קאי. ותימה אי אדפתח ליתני כיצד השן ברישא. ואי אדסליק הא תנינא ושור המזיק ברשות הניזק והאדם בסוף. ואומר ר"י ודאי אדפתח ביה קאי ושן ורגל כחד חשיבי משום דשוין בהלכותיהן ומחד קרא נפקי ומשום דתנא רגל בתר שן נקט הכא רגל ברישא אדסליק מינה. תוספות:

לשבר בדרך הלוכה. פירש הר"ב דמשני לשבר וכו'. ואע"ג דהא אמרן לה בפרק דלעיל איידי דבעי למתני תולדה דהיינו הבהמה מועדת וכו' תנא אב בששברה ברגלה ממש. נמוקי יוסף. ומ"ש הר"ב בשליף מפורש בריש פ"ק [ד"ה השור]:

היתה מבעטת וכו'. אגב דשוה לצרורות נקט לה הכא. תוספות:

משלם חצי נזק. כתב הר"ב וברשות הניזק קאמר כלומר צרורות. אבל מבעטת אפילו ברה"ר כיון דתולדה דקרן הוא. וכ"כ נ"י. ומ"ש הר"ב דצרורות תולדה דרגל לפוטרו ברה"ר. ותו נפקי מינה דהוה תולדה דרגל. היינו לשלם מן העליה כיון דמועד מתחלתו. אלא דהלכה אפקיה לחצי נזק. והר"ב לא כתבו משום דבגמרא פ"ק דף ג' מיבעיא ליה לרבא ופירשו התוספות דכיון דאתי הלכתא דלא משלם אלא חצי נזק אם כן אתא הלכתא להקל ולא להחמיר ע"כ. ומ"מ לרב פפא פשיטא ליה לשלם מן העליה. וכן פסקו הפוסקים:

דרסה על הכלי וכו'. ואע"ג דכבר שמענו מ"מ איצטריך לאשמועינן דסד"א משונה הוא בהך דריסה הואיל ודרסה בחוזק כל כך שניתז השבר על כלי אחר ושברו מסתמא להזיק נתכונה קמ"ל דלא. א"נ קמ"ל דזימנין משכחת ליה נזק וחצי נזק בחד מעשה בהדדי כה"ג. ל' נ"י. והתוספות כתבו ל' הראשון:

התרנגולים מועדים וכו'. וקמ"ל דעופות נמי מועדים מתחלתן בין לענין שן בין לענין רגל ותנא גבי רגל וה"ה גבי שן וילפינן עופות מושלח את בעירה תרגום של בהמה. מבהמתך דכלאים או דשבת כדתנא דבי רבי ישמעאל ושב הכהן ובא הכהן זו היא שיבה זו היא ביאה הכי נמי בעירה ובהמה חד ענינא הוא וילפינן מהדדי מה להלן חיה ועוף כיוצא בהן אף כאן חיה ועוף כיוצא בהן. נ"י:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על הברטנורא) ואע"ג דאמרן לה בפרק דלעיל, איידי דבעי למתני תולדה דהיינו הבהמה מועדת תנא אב בששברה ברגליה ממש. נ"י:

(ב) (על המשנה) מבעטת. אגב דשוה לצרורות נקט לה הכא. תוספ':

(ג) (על הברטנורא) ותו נפקא מינה דהוה תולדה דרגל. היינו לשלם מן העליה, כיון דמועד מתחלתו אלא דהלכה אפקיה לחצי נזק. ועתוי"ט:

(ד) (על המשנה) דרסה כו'. ואע"ג דכבר שמענו מ"מ איצטריך לאשמעינן דסד"א משונה הוא בהך דריסה הואיל ודרסה בחוזק כל כך שניתז השבר על כלי אחר ושברו, מסתמא להזיק נתכוונה, קמ"ל דלא. א"נ קמ"ל דמשכחת ליה נזק וחצי נזק בחד מעשה בהדדי כהאי גוונא. נ"י:

(ה) (על המשנה) להלך. תנא רגל וה"ה שן. נ"י. ועתוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

בפי' רעז"ל לשון ראשון נראה שכך צריך לומר ומשני לשבר בדרך הילוכה כלומר בכך היא מועדת שמשברת כלים דרך הילוכה והוא לשון רש"י וראיתי שכתב עליו ה"ר יהוסף ז"ל אין פי' זה נראה בעיני שהרי כבר אמר שהרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה על כן נראה לפרש דכולה מילתא קושיא היא וה"ק כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה דקאמרן וקמשני הבהמה מועדת וכו' אבל אם היתה מבעטת או שהיו צרורות מנתזין בזה אינה מועדת וכן לקמן כיצד השן וכו' נ"ל כמו דאמרן דה"ק כיצד הוא זה שאמרנו למעלה שהשן מועדת לאכול את הראוי לה הבהמה מועדת לאכול פירות וכו עכ"ל ז"ל. עוד בפירושו ז"ל הבהמה מועדת רישא תנא אבות וכו' עד סופו. אמר המלקט הכי משני ליה רבא לרבינא והדר בעא מיניה סיפא גבי שן מאי אבות ומאי תולדות איכא דליכא למימר דלאכול פירות וירקות הויא תולדה דהיינו שן ממש ותולדה היינו נתחככה בכותל להנאתה וא"ל רבא בדרך בדיחותא אנא שנאי חדא ואת שני חדא ותירץ רב אשי דקתני תנא שן דחיה וקתני שן דבהמה ולאשמועי' דבכלל ושלח את בעירה דקרא הוי חיה דחיה בכלל בהמה דילפי' בהמה משבת וכדתנן ס"פ הפרה. וכתבו תוס' ז"ל אע"ג דכבר אשמועינן ברישא דאפי' תרנגולין מועדין מ"מ ניחא ליה נמי לאשמועי' גבי שן וק"ק אמאי לא תני נמי תולדה בשן כמו ברגל ע"כ. עוד כתבו ז"ל כיצד הרגל מועדת וכו' אית דגרסי והבהמה בוי"ו וה"פ כיצד העדאה דרגל לשבר בדרך הליכה פי' דרך הלוכה היא העדאתה וכן בסיפא גבי שן אבל קשה לר"י מה חידש כאן שלא שנאה בפ"ק ונראה לר"י דל"ג בוי"ו וה"פ כיצד הרגל מועדת לשבר בדרך הלוכה שאמר בפ"ק הבהמה מועדת וכו' ומ"מ דייק בגמרא שפיר היינו רגל היינו בהמה דהרגל מועדת והבהמה מועדת הכל אחד ע"כ:

או שהיו צרורות וכו':    לשון רעז"ל עד דהלכתא גמירי לה. אמר המלקט דלא כסומכוס דלא גמיר הלכה וס"ל דמשלם נזק שלם וכח כחו בעיא בגמרא אי משלם לסומכוס ח"נ או דילמא לא גמירי הלכה כלל ואפי' בכח כחו משלם נ"ש וקאי בתיקו. ועוד בגמרא איבעיא להו הכי קאמר היתה מבעטת והזיקה בביעוטה בלא צרורות ותולדה דקרן היא או שהיו צרורות מנתזין כי אורחייהי ובתרווייהו משלם חצי נזק ורבנן היא או דילמא או צרורות נמי מחמת ביעוט ומש"ה משלם ח"נ הא כי אורחיה משלם נ"ש ומני סומכוס היא ת"ש מסיפא דרסה על הכלי ושברתו ונפל השבר על כלי אחר ושברו על הראשון משלם נזק שלם ועל האחרון ח"נ ואי סומכוס מי אית ליה ח"נ וכי תימא ראשון ראשון להתזה ואחרון אחרון להתזה כגון שמאותו כלי שנשבר ע"י צרורות התיזו שברים ושברו כלי שלישי דהוי כח כחו ומש"ה משלם חצי נזק אלא הא דבעי רב אשי כח כחו לסומכוס ככחו דמי או לאו ככחו דמי תפשוט ליה דלאו ככחו דמי ומשני רב אשי כרבנן מוקי לה ובעיא אחרת דבעי לה לעיל אמתני' קמיבעיא ליה הכי היתה מבעטת והזיקה בביעוטה או צרורות כי אורחייהו ח"נ הא מחמת ביעוט רביע נזק ותו לא וחשיב שנוי והוי כתם ומשלם רביע נזק דהא העדאתם ח"נ הלכך תמותם רביע נזק או דילמא היתה מבעטת והזיקה בביעוטה או צרורות מחמת ביעוט ח"נ ולעולם ח"נ דאין שנוי לשלם רביע שאין תמות והעדאה בהם דלא אשכחן תם דמשלם בציר מפלגא תיקו:

דרסה על הכלי וּשְבָרתוֹ כו' וּשְבָרוֹ:    כך נקד ה"ר יהוסף ז"ל. ובגמ' תני עלה בד"א ברשות הניזק אבל בר"ה על הראשון פטור דרגל הוי ועל האחרון חייב אם התיז מר"ה לרשות הניזק והכי אסיקנא דהתיזה בר"ה והזיקה ברה"י חייב ח"נ כדין כל צרורות:

התרנגולין מועדין וכו':    ודוקא בששברו ברגליהם או בכנפיהם או בשאר גופן כדרכן שלא בכונה אבל שברו ברוח כנפיהם הוו להו צרורות וח"נ הוא דמשלם ואם שברו בכונה אפי' בגופה ח"נ הוא דמשלם דהויא לה תולדה דקרן נמקי יוסף ז"ל:

היה דליל קשור ברגליו או שהיה מהדס ושיבר את הכלים משלם ח"נ:    פי' רעז"ל דדליל היינו צרורות דבאותו דליל אדיינהו וכו'. אמר המלקט אדיינהו פי' רש"י ז"ל שזרק הדליל ושיבר בזריקתו כלים דהוי צרורות ואפי' קשרו אדם נמי לא משלם אלא ח"נ בעל התרנגול והקושר פטור שלא נתקל אדם בבורו ופירשו תוס' והרא"ש ז"ל דמסקי' בגמ' דבנקשר מאליו ובדאדייה אדויי עסיקי' ואיירי בדליל הפקר או דחבריה ואצנעיה או של בעל התרנגול ואצנעיה דאנוס הוא דאי לא אצנעיה אע"ג דאדייה אדויי הוא משלם נ"ש דהא דצרורות משלם ח"נ היינו כשהתיזה דבר הפקר אבל אם התיזה ממון שיש לו בעלים משלש נ"ש דצרורות אורחה הוא כאבנו סכינו ומשאו שהניחן בראש גגו ונפלו ברוח מצויה ודוקא בדאדייה אדויי אבל אם הזיק תרנגול בדליל דרך הלוכו משלם נ"ש דדבר המחובר לגופו כגופו דמי כמו עגלה המושכת בקרון ואם הזיק הדליל אחר שנח פטור בעל התרנגולת מאחר דבנקשר מאליו מוקי לה בגמ' וקרא כתיב כי יכרה איש בור ולא כי יכרה שור בור עכ"ל ורובו מהרא"ש ז"ל. [הגה"ה בספר לקח טוב פ' משפטים דף כ"ח ע"ב כתב ואמר ב' פעמים איש בור חד למעוטי א' ולא שנים שאם חפר א' בור ט' טפחים ובא אחר והשלימו לעשרה האחרון חייב והראשון פטור אף מנזיקין ודוקא שהאחרון חייב מיתה אבל אם חפר א' שמנה וח' ט' שניהם חייבין בנזיקין ואם חפר א' עשרה וא' עשרים שניהם חייבין בין למיתה ובין לניזקין ואיש בור שני אתא למעוטי איש בור ולא שור בור ששורו שחפר בור בר"ה פטור עכ"ל ז"ל]:

או שהיה מהדס:    בערוך גריס מחדס בחית ופירש ענין דריסה כמו דיחוס שפירשתי בערך דחס ע"כ:

ושבר את הכלים:    גרסי':

תפארת ישראל

יכין

כיצד הרגל מועדת:    נ"ל דאמשנה א' דפרקא קמא קאי דקא מני התם רגל ברישא, והשתא מפרש ליה [ואגביה מפרש נמי בהך פרקא קצת דיני שן וקרן, מדהן כולהו מילי דשור, ואח"כ בפ"ג מפרש דיני בור]. וקאמר הכא, באיזה אופן הרגל מועדת לשלם מיד נזק שלם. ומשני לשבור כו':

הבהמה מועדת:    תנא נמי תולדות הרגל:

להלך כדרכה ולשבר:    בגופה בשערה ובמשא שעליה:

היתה מבעטת:    [אויסשלאגען] ברגליה, והוא תולדות קרן, רק מדדמי לצרורות נקט לה הכא:

או שהיו צרורות מנתזין מתחת רגליה:    בדרך הלוכה, ואף דאורחא הוא, ותולד' דרגל הוא, אפ"ה הלמ"ס דמשלם רק ח"נ:

ושברה את הכלים משלם חצי נזק:    ודוקא בחצר הניזק, אבל בהזיק בר"ה פטור, דבעינן ובער בשדה אחר אף בצרורות, דלעולם תולדה דרגל הם, מיהו אפילו הלכה בר"ה ונתזו צרורות ברה"נ חייב ח"נ:

על הראשון משלם נזק שלם:    דמדמצוי תולדה דרגל הוא:

ועל האחרון משלם חצי נזק:    דצרורות הוא:

היה דליל:    לשון דלדול, ור"ל חבל מדולדל והיא דליל של הפקר:

או שהיה מהדס:    מקפץ, וי"א שחופר ברגליו ומתיז צרורות ברשות הניזק כדרך התרנגולים:

ומשבר את הכלים:    שע"י הדליל וההידוס נתזו צרורות ושברו כלים מיהו בהזיקו בהדליל הקשור בה, הו"ל כגופה ומשלם נ"ש:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים

בבלי יז א  רמב"ם הלכות נזקי ממון א ה  שולחן ערוך חושן משפט שצ א