מהרש"ל על הש"ס/בבא קמא/פרק ב
פרקים: א |
ב |
ג |
ד |
ה |
ו |
ז |
ח |
ט |
י
גמרא על הפרק | משנה | ירושלמי
ראשונים על הפרק: רש"י |
תוספות |
רי"ף |
רבינו אשר |
רבינו חננאל |
הרשב"א |
תוספות רי"ד |
מאירי |
הריטב"א |
שיטה מקובצת
אחרונים על הפרק: צל"ח | פני יהושע | מהרש"א | מהרש"ל | רש"ש
דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום שבו בוצעה ההגהה האחרונה.
דף יח עמוד א
עריכהרש"י בד"ה אלא כגון כו' משונה קרן בחצר כו' כצ"ל וכן אח"כ בסוף הדבור:
דף יט עמוד א
עריכהרש"י בד"ה והזיקה כו' אא"ב. נ"ב אבעי' קמייתא קאי:
דף יט עמוד ב
עריכהגמ' משום מאי מחייב אמר רב הונא כו' ואם נהנית משלמת מה כו' ושתתה משקין הראוין כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה מאן חייב לשלומי ח"נ הס"ד:
בד"ה פושע הוא כו' לרה"ד הס"ד:
בד"ה אבל ברה"ר כו' ואכסות וכלים נמי כו' כצ"ל:
דף כ עמוד א
עריכהרש"י בד"ה אימא אכלה כו' בחוץ פטורה ועל המונח כו' כצ"ל:
בד"ה ובא אחר כו' כגון זו שאכלתו כצ"ל:
דף כ עמוד ב
עריכהגמ' ולא מרגיש. נ"ב פרש"י במסכת יומא גבי דוד בשתים ולא עלתה לו שאול באחת ועלתה לו כו':
שם ואמר שמואל והוא שהניחם כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה ואת השניה והשלישית מצוייר ציור כזה#:
תוס' בד"ה הא כו' מעלינן לי כנכסי דבר מוריון כו' כצ"ל. ונ"ב לשון גמרא מעלינן ליה עילויה כי נכסי דבר מוריון:
דף כא עמוד א
עריכהרש"י בד"ה הא דקיימא כו' חסר הדר כו' הד"א:
בד"ה דקיימא חנות בקרן זוית כו' כצ"ל:
בא"ד מחזרת היא כזה מצוייר ציור כזה#:
דף כא עמוד ב
עריכהגמ' ורבי אליעזר אומר כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה הניחא למ"ד כו' אמוראי פליגי בפרק השואל כו' כצ"ל:
תוס' בד"ה דרב סבר כו' ואי בור לאו אדעתיה פירות כו'. נ"ב פי' מאחר שאם נכשל השור בבור הוה חייב בעל הבור מאחר דלאו אדעתיה דשור ה"ה אם היה נכשל השור בפירות היה חייב בעל הפירות כמו בעל הבור משום דלאו אדעתיה דמה בכך שעכשיו רואה הפירות ואוכלן הלא מותר ליקחן מטעם דכל הקודם זכה אבל לפירוש התוס' ניחא דאין תולין הנועם בכורה בור כו' וכל הקודם זכה ודו"ק [עיין במהרש"א]:
דף כב עמוד א
עריכהתוס' בד"ה ממונא כו' וי"ל דבכל מקום כו' נ"ב מצאתי בתוספות אחרים בהאי לישנא בדוחק גדול יש לי ליישב כו':
דף כג עמוד ב
עריכהרש"י בד"ה אית ליה נמי משום ממונא (בעצמו דל ממונא הלכך כיון דתורת אש ליתא) כו' היכא דהגחלת שלו מחייב לענין גלוי משום ממונא ואע"ג דכלו לו חציו וכגון שהיה לו לגודרה כלומר שהיה יכול לגודרה שלא תעבור הדליקה ולא גדרה דהתם שורו הוא ולא טפח באפיה ולא נעל בפניו ואטמון פטור דכי האי ממון המזיק פוטרו רחמנא בטמון וכי מאחר דתרוייהו לא מחייבי אלא בגחלת שלו וכל הני תיובתא דלעיל ליתנהו דאף לרבי יוחנן לא מחייב בעל כלב אלא במקום גחלת וכדפרישנא וכן בעל גמל במסכסכ' מאי בינייהו א"ב ד' דברים מאן דאית ליה משום חציו חייב בד' דברים אם הוזק אדם בו ולמאן דלית ליה נזק גרידא משלם כו' ל"א אית ליה נמי משום ממונא והיכא דליכא לחיובא כו' כצ"ל ונ"ב ס"א ועיקר הוא וכן פירש מגדל עוז דעת הרמב"ם גבי כלב שנטל חררה ולכן כתב רש"י לשון ראשון עיקר ודו"ק:
בד"ה הכי גרסינן כו' דגחלת וחררה דחד וגדיש דחד כצ"ל:
דף כד עמוד א
עריכהגמ' מאן פטור פטור משסה וחייב כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה וטנפה כו' ובלע"ז ווליט"ר כצ"ל:
בד"ה אתו לנגיחה כו' אבל אשלישית פלגא כו' כצ"ל:
רש"י בד"ה השתא הוא דמסהדו בי כל כו' כצ"ל וכן בתוספות:
דף כד עמוד ב
עריכהתוס' בד"ה במכירין כו' וא"ת דכיון כו' נ"ב מכאן מתחיל הגליון וכן מצאתי בספרים מדויקים:
דף כה עמוד א
עריכהרש"י בד"ה היכא דמפריך כו' דשכינה כו' הכא חצי כו' הד"א:
דף כה עמוד ב
עריכהרש"י בד"ה הניחא למ"ד כו' שבעה אף מפץ טומאת שבעה כצ"ל ונמחק בגד ועור וכן אחר כך בד"ה אלא למ"ד נמחק השתא בגד ועור דמת איצטריך ונ"ב כל בגד ועור הנאמר ברש"י בס"א אינו ונ"ל שתלמיד טועה הגיה כי עיקר קושיא של דון מינה כו' אג"ש פריך אבל לא אהיקש כדפריש רש"י גבי דון מינה בפרק שבועות העדות שקאי על הג"ש והא ראיה שכל אותה סוגיא דמופנה הוא כו' והניחא כו' איתא בפרק במה אשה ולא פריך הניחא למ"ד דון מינה כו' אלא ש"מ דלא פריך כאן דון מינה כו' רק אגזירה שוה דמת משרץ אבל היקש של מת עם שכבת זרע הוי כמאן דכתיב בהדיא דמי וק"ל:
בד"ה אלא למ"ד כו' דאי משרץ הוה גמיר אמינא טומאת כו' כצ"ל:
דף ו עמוד א
עריכהרש"י בד"ה ומה שור שאינו חייב בחבלה הס"ד:
דף כז עמוד א
עריכהרש"י בד"ה חייב דהא לא סלקה סבר אתבעיניה ליה בדינא ויפרע לי כצ"ל: