משנה אהלות יח


אהלות פרק יח', ב: משנה תוספתא ירושלמי בבלי


<< · משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק שמונה עשר ("כיצד בוצרין") · >>

פרקי מסכת אהלות: א ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח

משנה א · משנה ב · משנה ג · משנה ד · משנה ה ·משנה ו ·משנה ז ·משנה ח ·משנה ט ·משנה י ·

נוסח הרמב"ם · מנוקד · מפרשים
פרק זה במהדורה המבוארת | במהדורה המנוקדת

לצפייה בכתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית לחצו כאן


משנה א

כיצד בוצרים בית הפרס?

מזים על האדם ועל הכלים, ושונים, ובוצרים ומוציאים חוץ לבית הפרס, ואחרים מקבלים מהם ומוליכים לגת.

אם נגעו אלו באלו, טמאים כדברי בית הלל.

בית שמאי אומרים, אוחז את המגל בסיב או בוצר בצור ונותן לתוך הכפישה ומוליך לגת.

אמר רבי יוסי, במה דברים אמורים, בכרם הנעשה בית הפרס.

אבל נוטע בית הפרס, ימכר לשוק.

משנה ב

שלשה בית פרסות הן:

החורש את הקבר, נטעת כל נטע, ואינה נזרעת כל זרע, חוץ מזרע הנקצר.

ואם עקרו, צובר את גרנו לתוכו וכוברו בשתי כברות, דברי רבי מאיר.

וחכמים אומרים, התבואה בשתי כברות, והקטניות בשלש כברות.

ושורף את הקש ואת העצה, ומטמא במגע ובמשא, ואינו מטמא באהל.

משנה ג

שדה שאבד קבר בתוכה, נזרעת כל זרע, ואינה נטעת כל נטע.

ואין מקיימין בה אילנות, חוץ מאילן סרק שאינו עושה פירות.

ומטמא במגע ובמשא ובאהל.

משנה ד

שדה בוכין, לא נטעת, ולא נזרעת, ועפרה טהור, ועושים ממנה תנורים לקדש.

ומודים בית שמאי ובית הלל שבודקים לעושה פסח, ואין בודקין לתרומה.

ולנזיר, בית שמאי אומרים, בודקין.

ובית הלל אומרים, אין בודקין.

כיצד הוא בודק?

מביא את העפר שהוא יכול להסיטו ונותן לתוך כברה שנקביה דקים, וממחה, אם נמצא שם עצם כשעורה, טמא.

משנה ה

כיצד מטהרין בית הפרס, נוטלין ממנו שלשה טפחים, או נותן על גביו שלשה טפחים.

אם נטל מחציו אחד שלשה טפחים, ונתן על גבי חציו אחר שלשה טפחים, טהור.

רבי שמעון אומר, אפילו נטל ממנו טפח ומחצה, ונתן עליו טפח ומחצה ממקום אחר, טהור.

הרוצף בית הפרס באבנים שאינו יכול להסיטן, טהור.

רבי שמעון אומר, אף העוזק בית הפרס, טהור.

משנה ו

המהלך בבית הפרס על אבנים שאינו יכול להסיטן, על האדם ועל הבהמה שכחן יפה, טהור.

על אבנים שהוא יכול להסיטן, על האדם ועל הבהמה שכחן רע, טמא.

המהלך בארץ העמים, בהרים ובסלעים, טמא.

בים ובשונית, טהור.

ואיזהו השונית, כל מקום שהים עולה בזעפו.

משנה ז

הקונה שדה בסוריא, סמוכה לארץ ישראל, אם יכול להכנס לה בטהרה, טהורה, וחייבת במעשרות ובשביעית.

ואם אינו יכול להכנס לה בטהרה, טמאה, וחייבת במעשרות ובשביעית.

מדורות הגוים, טמאים.

כמה ישהא בתוכן ויהא צריך בדיקה, ארבעים יום, אף על פי שאין עמו אשה.

ואם היה עבד או אשה משמרים אותו, אינו צריך בדיקה.

משנה ח

את מה הם בודקים, את הביבים העמוקים ואת המים הסרוחים.

בית שמאי אומרים, אף האשפתות ועפר התחוח.

ובית הלל אומרים, כל מקום שהחזיר והחולדה יכולים להלך בו, אינו צריך בדיקה.

משנה ט

האצטווניות, אין בהם משום מדור גוים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר, עיר גוים שחרבה, אין בה משום מדור גוים.

מזרח קסרין ומערב קסרין, קברות.

ומזרח עכו היה ספק, וטהרוהו חכמים.

רבי ובית דינו נמנו על קיני וטהרוהו.

משנה י

עשרה מקומות אין בהן משום מדור גוים:

אהלי הערביים, והסוכות, והצריפין, והבורגנין, והאלקטיות, ובית שער, ואוירה של חצר, והמרחץ, ומקום החצים, ומקום הלגיונות.

משנה אהלות יח ניקוד

נוסח הרמב"ם

(א) כיצד בוצרין בית הפרס?

מזין על האדם ועל הכלים, ושונין,
ובוצרין, ומוציאין חוץ לבית הפרס,
ואחרים מקבלין מהן, ומוליכין לגת.
ואם נגעו אלו באלו - טמאין,
כדברי בית הלל.
בית שמאי אומרין:
אוחז את המגל בסיב,
או בוצר בצור,
ונותן לתוך כפישה, ומוליך לגת.
אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים?
בכרם הנעשה בית הפרס,
אבל הנוטע בית הפרס - ימכור לשוק.


(ב) שלשה בית פרסות הן -

החורש את הקבר -
ניטעת כל נטע,
ואינה נזרעת כל זרע - חוץ מזרע הנקצר.
אם עקרו -
צובר את גורנו לתוכו,
וכוברו בשתי כברות - דברי רבי מאיר.
וחכמים אומרין:
תבואה - בשתי כברות,
וקטניות - בשלש כברות.
ושורף את הקש, ואת העצה.
ומטמא - במגע ובמשא,
ואינו מטמא - באוהל.


(ג) שדה שאבד קבר בתוכה -

נזרעת כל זרע,
ואינה ניטעת כל נטע,
ואין מקיימין בה אילנות,
חוץ מאילן סרק - שאינו עושה פירות.
ומטמא - במגע ובמשא, ובאוהל.


(ד) שדה בוכים -

לא נטעת,
ולא נזרעת,
ועפרה טהור,
ועושין ממנה תנורין לקודש.
ומודים בית שמאי ובית הלל -
שבודקין - לעושה פסח,
ואין בודקין - לתרומה.
ולנזיר -
בית שמאי אומרין: בודקין.
ובית הלל אומרין: אין בודקין.
כיצד היה בודק?
מביא את העפר שהוא יכול להסיטו,
ונותן לתוך כברה שנקביה דקין, וממהה -
אם נמצא עצם כשעורה - טמא.


(ה) כיצד מטהרין בית הפרס?

נוטל ממנו שלשה טפחים,
או נותן על גביו שלשה טפחים.
אם נטל מחציו אחד שלשה טפחים,
ונתן על גבי חציו אחר שלשה טפחים - טהור.
רבי שמעון אומר:
אפילו נטל ממנו טפח ומחצה,
ונתן עליו טפח ומחצה ממקום אחר - טהור.
הרוצף בית הפרס באבנים, שאינו יכול להסיטן - טהור.
רבי שמעון אומר: אף העוזק בית הפרס - טהור.


(ו) המהלך בבית הפרס -

על אבנים שאינו יכול להסיטן,
על האדם ועל הבהמה שכוחן יפה - טהור.
על אבנים שהוא יכול להסיטן,
על האדם ועל הבהמה שכוחן רע - טמא.
המהלך בארץ העמים -
בהרים ובסלעים - טמא,
בים ובשונית - טהור.
איזו היא השונית?
כל מקום שהים עולה בזעפו.


(ז) הקונה שדה בסוריה סמוכה לארץ ישראל -

אם יכול להיכנס לה בטהרה - טהורה,
וחייבת במעשרות ובשביעית.
ואם אינו יכול להיכנס לה בטהרה - טמאה,
וחייבת במעשרות ובשביעית.
מדורות הגוים - טמאין.
כמה ישהה בתוכן, ויהא צריך בדיקה?
ארבעים יום,
אף על פי שאין עימו אשה.
ואם היה עבד או אשה משמרין אותו - אינו צריך בדיקה.


(ח) את מה הן בודקין?

את הביבין העמוקין,
ואת המים הסרוחין.
בית שמאי אומרין: אף האשפתות, ועפר התוחח.
כל מקום שהחזיר והחולדה יכולין להוליכו - אינו צריך בדיקה.


(ט) האסטוניות - אין בהן משום מדור גוים.

רבן שמעון בן גמליאל אומר:
עיר גוים שחרבה - אין בה משום מדור גוים.
מזרח קסרין, ומערב קטרין - קברות.
ומזרח עכו היה ספק - וטיהרוהו חכמים.
רבי ובית דינו נמנו על קיני - וטיהרוה.


(י) עשרה מקומות אין בהם משום מדור גוים -

אוהלי הערביים, והסוכות,
והצריפין, והבורגנין, והאלקטיות,
ובית שער, ואווירה של חצר, והמרחץ,
ומקום החיצים, ומקום הלגיונות.


פירושים