משנה אהלות א

מאתים וארבעים ושמונה אברים באדם: שלשים בפיסת הרגל, ששה בכל אצבע, עשרה בקורסל, שנים בשוק, חמשה בארכובה, אחד בירך, שלשה בקטלית, אחת עשרה צלעות, שלשים בפיסת היד, ששה בכל אצבע, שנים בקנה, ושנים במרפק, אחד בזרוע, וארבעה בכתף.

מאה ואחד מזה ומאה ואחד מזה.

ושמונה עשר חוליות בשדרה, תשעה בראש, שמונה בצואר, ששה במפתח של לב, וחמשה בנקביו.

כל אחד ואחד מטמא במגע ובמשא ובאהל.

אימתי? בזמן שיש עליהן בשר כראוי. אבל אם אין עליהן בשר כראוי, מטמאין במגע ובמשא, ואין מטמאין באהל.

משנה מנוקדת

(א) שְׁנַיִם טְמֵאִים בְּמֵת,

אֶחָד טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה,

וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

שְׁלֹשָׁה טְמֵאִין בְּמֵת,

שְׁנַיִם טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה,

וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

אַרְבָּעָה טְמֵאִין בְּמֵת,

שְׁלֹשָׁה טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה,

וְאֶחָד טָמֵא טֻמְאַת עָרֶב.

כֵּיצַד שְׁנַיִם?

אָדָם הַנּוֹגֵעַ בְּמֵת,

טָמֵא טֻמְאַת שִׁבְעָה;

וְאָדָם הַנּוֹגֵע בּוֹ,

טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב:

(ב) כֵּיצַד שְׁלֹשָׁה?

כֵּלִים הַנּוֹגְעִים בְּמֵת,

וְכֵלִים בַּכֵּלִים,

טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה;

הַשְּׁלִישִׁי,

בֵּין אָדָם וּבֵין כֵּלִים,

טְמֵאִין טֻמְאַת עֶרֶב:

(ג) כֵּיצַד אַרְבָּעָה?

כֵּלִים נוֹגְעִין בְּמֵת,

וְאָדָם בַּכֵּלִים,

וְכֵלִים בָּאָדָם,

טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה;

הָרְבִיעִי,

בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים,

טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא:

יֵשׁ לִי חֲמִישִׁי;

הַשִּׁפּוּד הַתָּחוּב בָּאֹהֶל,

הָאֹהֶל,

וְהַשִּׁפּוּד,

וְאָדָם הַנּוֹגֵעַ בַּשִּׁפּוּד,

וְכֵלִים בָּאָדָם,

טְמֵאִין טֻמְאַת שִׁבְעָה;

הַחֲמִישִׁי,

בֵּין אָדָם בֵּין כֵּלִים,

טָמֵא טֻמְאַת עֶרֶב.

אָמְרוּ לוֹ:

אֵין הָאֹהֶל מִתְחַשֵּׁב:

(ד) אָדָם וְכֵלִים מִטַּמְּאִין בְּמֵת.

חֹמֶר בָּאָדָם מִבַּכֵּלִים,

וְכֵלִים מִבָּאָדָם,

שֶׁהַכֵּלִים שְׁלֹשָׁה,

וְהָאָדָם שְׁנַיִם.

חֹמֶר בָּאָדָם,

שֶׁכָּל זְמַן שֶׁהוּא בָּאֶמְצַע,

הֵן אַרְבָּעָה;

וְשֶׁאֵינוֹ בָּאֶמְצַע,

הֵן שְׁלֹשָׁה:

(ה) אָדָם וּבְגָדִים מִטַּמְּאִים בַּזָּב.

חֹמֶר בָּאָדָם מִבַּבְּגָדִים,

וּבַבְּגָדִים מִבָּאָדָם,

שֶׁהָאָדָם הַנּוֹגֵע בַּזָּב מְטַמֵּא בְּגָדִים,

וְאֵין בְּגָדִים הַנּוֹגְעִין בַּזָּב מְטַמְּאִין בְּגָדִים.

חֹמֶר בַּבְּגָדִים,

שֶׁהַבְּגָדִים הַנּוֹשְׂאִין אֶת הַזָּב מְטַמְּאִין אָדָם,

וְאֵין אָדָם הַנּוֹשֵׂא אֶת הַזָּב מְטַמֵּא אָדָם:

(ו) אָדָם אֵינוֹ מְטַמֵּא,

עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשׁוֹ,

וַאֲפִלּוּ מְגֻיָּד,

וַאֲפִלּוּ גּוֹסֵס;

זוֹקֵק לְיִבּוּם

וּפוֹטֵר מִן הַיִּבּוּם,

מַאֲכִיל בִּתְרוּמָה

וּפוֹסֵל בִּתְרוּמָה.

וְכֵן בְּהֵמָה וְחַיָּה אֵינָן מְטַמְּאִין,

עַד שֶׁתֵּצֵא נַפְשָׁם.

הֻתְּזוּ רָאשֵׁיהֶם,

אַף עַל פִּי שֶׁמְּפַרְכְּסִין,

טְמֵאִין;

כְּגוֹן זָנָב שֶׁל הַלְּטָאָה שֶׁהִיא מְפַרְכֶּסֶת:

(ז) הָאֵבָרִין אֵין לָהֶן שִׁעוּר,

אֲפִלּוּ פָּחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַמֵּת,

וּפָחוֹת מִכַּזַּיִת מִן הַנְּבֵלָה,

וּפָחוֹת מִכַּעֲדָשָׁה מִן הַשֶּׁרֶץ,

מְטַמְּאִין טֻמְאָתָן:

(ח) מָאתַיִם וְאַרְבָּעִים וּשְׁמוֹנָה אֵבָרִים בָּאָדָם.

שְׁלֹשִׁים בְּפִסַּת הָרֶגֶל,

שִׁשָּׁה בְּכָל אֶצְבַּע;

עֲשָׂרָה בַּקֻּרְסָל,

שְׁנַיִם בַּשּׁוֹק,

חֲמִשָּׁה בָּאַרְכּוּבָה,

אֶחָד בַּיָּרֵךְ,

שְׁלֹשָׁה בַּקַּטְלִית.

אַחַת עֶשְׂרֵה צְלָעוֹת.

שְׁלֹשִׁים בְּפִסַּת הַיָּד,

שִׁשָּׁה בְּכָל אֶצְבַּע;

שְׁנַיִם בַּקָּנֶה,

וּשְׁנַיִם בַּמַּרְפֵּק,

אֶחָד בַּזְּרוֹעַ,

וְאַרְבָּעָה בַּכָּתֵף.

מֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה

וּמֵאָה וְאֶחָד מִזֶּה.

וּשְׁמוֹנָה עָשָׂר חֻלְיוֹת בַּשִּׁדְרָה,

תִּשְׁעָה בָּרֹאשׁ,

שְׁמוֹנָה בַּצַּוָּאר,

שִׁשָּׁה בַּמַּפְתֵּחַ שֶׁל לֵב,

וַחֲמִשָּׁה בִּנְקָבָיו.

כָּל אֶחָד וְאֶחָד מְטַמֵּא בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא וּבְאֹהֶל.

אֵימָתַי?

בִּזְמַן שֶׁיֵּשׁ עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי;

אֲבָל אִם אֵין עֲלֵיהֶן בָּשָׂר כָּרָאוּי,

מְטַמְּאִין בְּמַגָּע וּבְמַשָּׂא,

וְאֵין מְטַמְּאִין בְּאֹהֶל:

נוסח הרמב"ם

(א) שנים טמאין במת -

אחד - טמא טומאת שבעה,

ואחד - טמא טומאת ערב.

שלשה טמאין במת -

שנים - טמאין טומאת שבעה,

ואחד - טמא טומאת ערב.

ארבעה טמאין במת -

שלשה - טמאין טומאת שבעה,

ואחד - טמא טומאת ערב.

כיצד שנים?

אדם הנוגע במת - טמא טומאת שבעה,

ואדם הנוגע בו - טמא טומאת ערב.

(ב) כיצד שלשה?

כלים הנוגעין במת,

וכלים בכלים - טמאין טומאת שבעה.

השלישי -

בין אדם, בין כלים - טמא טומאת ערב.

(ג) כיצד ארבעה?

כלים הנוגעין במת,

ואדם בכלים, וכלים באדם - טמאין טומאת שבעה.

הרביעי -

בין אדם, בין כלים - טמא טומאת ערב.

[ד] *הערה 1: אמר רבי עקיבה: יש לי חמישי -

השפוד התחוב באוהל -

האוהל, והשפוד,

ואדם הנוגע בשפוד,

וכלים באדם - טמאין טומאת שבעה.

החמישי -

בין אדם, בין כלים - טמא טומאת ערב.

אמרו לו: אין האוהל מתחשב.

(ד) [ה] אדם, וכלים - מיטמאין במת.

חומר באדם מבכלים, ובכלים מבאדם.

שהכלים - שלשה,

והאדם - שנים.

חומר באדם מבכלים -

שכל זמן שהוא באמצע - הן ארבעה,

אינו באמצע - הן שלשה.

(ה) [ו] אדם, ובגדים - מיטמאין בזב.

חומר באדם מבבגדים, ובבגדים מבאדם.

שהאדם הנוגע בזב - מטמא בגדים,

ואין בגדים הנוגעין בזב - מטמאין בגדים.

וחומר בבגדים -

שהבגדים הנושאין את הזב - מטמאין אדם,

ואין אדם הנושא את הזב - מטמא אדם.

(ו) [ז] אדם אינו מטמא - עד שתצא נפשו.

אפילו מגוייד, אפילו גוסס -

זוקק ליבום, ופוטר מן היבום,

מאכיל בתרומה, ופוסל מן התרומה.

וכן בהמה וחיה, אינן מטמאין - עד שתצא נפשן.

הותזו ראשיהן -

אף על פי שהן מפרכסין - טמאין,

כגון הזנב של לטאה שהיא מפרכסת.

(ז) [ח] האיברים - אין להן שעור.

אפילו פחות מכזית מן המת,

ופחות מכזית מן הנבילה,

ופחות מכעדשה מן השרץ - מטמאין טומאתן.

(ח) [ט] מאתיים ושמונה וארבעים איברים - באדם.

שלשים - בפיסת הרגל,

שישה - בכל אצבע,

עשרה - בקורסל,

שנים - בשוק,

חמישה - בארכובה,

אחד - בירך,

ושלשה - בקטלית.

ואחת עשרה - צלעות.

שלשים - בפיסת היד,

שישה - בכל אצבע,

שנים - בקנה,

שנים - במרפק,

אחד - בזרוע,

וארבעה - בכתף.

מאה ואחד מזה - ומאה ואחד מזה.

ושמונה עשר חוליות - בשזרה.

תשעה - בראש.

שמונה - בצוואר.

שישה - במפתח של לב.

וחמישה - בנקביו.

וכל אחד ואחד - מטמא במגע, ובמשא, ובאוהל.

אימתי?

בזמן שיש עליהן בשר כראוי,

אבל, אם אין עליהן בשר כראוי -

מטמאין במגע ובמשא - ואין מטמאין באוהל.

הערות

הערה 1: [] סימון חלוקת משניות בנוסח המשנה להרמב"ם

פירושים

משנה אהלות, פרק א':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב