פתיחת התפריט הראשי
מקראות גדולות משלי


מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חכמים יצפנו דעת ופי אויל מחתה קרבה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
חֲכָמִים יִצְפְּנוּ דָעַת וּפִי אֱוִיל מְחִתָּה קְרֹבָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
חֲכָמִ֥ים יִצְפְּנוּ־דָ֑עַת
  וּפִֽי־אֱ֝וִ֗יל מְחִתָּ֥ה קְרֹבָֽה׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"חכמים יצפנו דעת" - ישמרוהו בלבם, שלא ישכחוהו.

רלב"ג (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חכמים יצפנו" בלבם מה שהם יודעים, ולא יפרסמוהו לאנשים כלם, כי אולי יזיקו באלו הדברים קצת ההמון מצד קצורם מעמוד על כוונתם, ולזה יהיו נשמרים מלהגיד אלה הדברים הטובים בעצמותם, מפני הרע שיגיע מהם במקרה. ואולם "פי האויל" הוא בהפך זה, כי יגיד הדברים אשר בהם "מחתה קרובה" לאנשים, ולזה יזוקו בדבריו כל שומעיהם אשר לא יעמדו על מה שבהם מן הרע.

 

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"חכמים יצפנו דעת", כבר התבאר במ"ש לדעת חכמה (א' ב') שהחכמה היא מקובלת, וא"א לדעת אותה ע"י מופתי הבינה או להשיגה ע"י החוש, ובכ"ז יש אפשרות שיבא בהם לכלל דעת, אם קבל החקים בלבו לאמת ברור ושומר אותם ומתבונן בם בינה ישובו אצלו כדעת ברור, והחכמים יצפנו את הדעת בפני אנשים המזיקים בל יהפכוהו לרוע, וגם נכלל הידיעות שישיגו החכמים באלהות שצריך לצפנם ולשמרם כמ"ש שאין מוסרים סודות האלה לכל אדם, ויש הבדל בין מ"ש לקמן (י"ב כ"ג) ערום כוסה דעת, שיש הבדל בין מכסה ובין מצפין, שהצופן אינו מכסה הדבר לגמרי רק מעמיד אותו במקום שלא יראהו כל אדם ובכ"ז הוא מגולה, כי לכסות הדעת הוא מפעולת הערמה לא מפעולת החכמה, והם לא יסתירו הדעת בפני אנשים ראוים, כמ"ש לשון חכמים תטיב דעת (ט"ו ב') שפתי חכמים יזרו דעת (שם ז'), ועם הצפינה נכלל השמירה ששומרים את הדעת מפני אנשים בלתי ראוים, "ופי אויל (יצפון) מחתה קרובה", האויל הוא המסתפק בכל דבר ולא יצוייר שיהי' לו דעת שהיא ידיעה ברורה משום דבר, אחר שמסתפק בכ"ד והוא יצפון ולא יגלה גם מחתה קרובה העתידה לבא כי יסתפק בה, ר"ל חכמים לא יגלו הדבר הטוב שלא יוזק, והאוילים משמרים ההיזק הגלוי בל יתגלה:


ביאור המילות

"יצפנו". הצופן יעמיד הדבר מן הצד, והוא הפך צפה ואינו טומני (כמ"ש יהושע ב', תהלות כ"ו ח', ל"א כ"א, ירמיה ט"ז י"ז, איוב י"ד ט'), ומלת יצפנו נמשך לשנים, וגדר אויל הוא המסתפק, כמ"ש בכל הספר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"יצפנו דעת" - אף הדעת מסתירים לבל הגלות כי אם להראוים לה, בחושבם פן יהיה למוקש למי שלא יבינם על האמת. אבל -

"פי כסיל" תגיד דבר אשר המחיתה קרובה ומעותד לבא בעבורה, ואינו חושש.

מצודת ציון

"מחתה" - ענין שבירה, כמו (תהלים פט): "שמת מבצריו מחתה".

<< · מ"ג משלי · י · יד · >>