מ"ג משלי י יב


<< · מ"ג משלי · י · יב · >>

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שנאה תעורר מדנים ועל כל פשעים תכסה אהבה

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
שִׂנְאָה תְּעוֹרֵר מְדָנִים וְעַל כָּל פְּשָׁעִים תְּכַסֶּה אַהֲבָה.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
שִׂ֭נְאָה תְּעֹרֵ֣ר מְדָנִ֑ים
  וְעַ֥ל כׇּל־פְּ֝שָׁעִ֗ים תְּכַסֶּ֥ה אַהֲבָֽה׃


רש"י

לפירוש "רש"י" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שנאה תעורר מדנים" - אפילו עבירה שנתנה לשכחה נזכרת ע"י מרבית עוונות באה שנאה אחרונה ומעוררתן שכן יחזקאל הוכיח את ישראל על עבירות מצרים ואומר להם איש את שקוצי עיניו השליכו וגו' (יחזקאל כ) כמה (שנים היתה) שנאה זו כבושה ולא הזכירם להם הקב"ה עד עכשיו שהרבו עבירות על פשעיהם "(ועל כל פשעים תכסה אהבה" - כשישראל מטיבים מעשיהם הקב"ה מכסה על פשעיהם)

רלב"ג

לפירוש "רלב"ג" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

הנה "שנאה תעורר מדנים" גם בזולת פשע, כי יחשוב השונא לשנוא לפשע מה שאינו פשע, וישפוט לרע מה שאינו מכוון לרע.

"והאהבה על כל פשעים תכסה", כי יחשוב האוהב לאוהבו מה שהוא פשע ללא פשע:

 

מצודות

לפירוש "מצודות" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

 

מצודת ציון

"מדנים" - מלשון מדון ומריבה. 

מצודת דוד

"שנאה" - השנאה שיש לאדם על מי, היא מעוררת מדנים לעשות מריבה ולהקפיד על דבר קל; אבל אהבת אדם לחבירו תכסה על כל דבר פשע, לבל יקפיד אף על דבר קשה.

מלבי"ם

לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק לכל הפירושים על הפסוק

"שנאה תעורר מדנים", יש הבדל בין ריב ומדון, ריב הוא פעולת הריב שמתקוטטים זע"ז ויהיה לפעמים על לא דבר, והדבר שבעבורו מתקוטטים נקרא בשם המופשט "מריבה", ואם סבת הריב הוא דברי ממון או אונאה שבעבורם י"ל דין אצל השופט נקרא מדון, ופי' מדון הדבר שדנים בעבורו, והוא דבר בלתי מבורר עם מי הצדק, כי בדבר המבורר יפול עליו שם פשיעה בגידה משפט וכדומה כ"א כפי ענינו, אמר החכם, דע שסבת המדנים האלה אינם הנדון בעצמו רק ההתפעליות אשר בנפש הנדונים, שהאוהבים או אנשים שאין להם שנאה זע"ז לא יקפידו על דברים קטנים כמו נזקי שכנים וכדומה, רק הפעליות השנאה היא תעורר את המדנים, שע"י השנאה הם צרי עין עוינים זא"ז, ויקיצו המדנים שהיו נרדמים לולא השנאה, אבל מדת "האהבה" שבנפש היא "תכסה על כל פשעים", גם על הפשעים הגדולים, וכ"ש שלא יתעוררו מדנים על דברים קטנים:

ביאור המילות

"מדנים". הריבים העומדים ע"י דו"ד, והמ"ם הנוסף על שם דין, מציין המקום שבם רצוף ענין הדין ודברים, כמו מכון מקום כמ"ש במק"א, והדינים יתעוררו ע"י כמה דברים, ע"י אף וחמה (לקמן ט"ו י"ח, כ"ט כ"ב), וע"י נרגן (כ"ו כ'), ואיש תהפוכות (ט"ז כ"ח), וע"י איש נוטה בטבעו לזה ונקרא איש מדנים (כ"ו כ"א), ופה אמר שהשנאה תעורר מדנים:
 

<< · מ"ג משלי · י · יב · >>