קטגוריה:משלי ב יג

הפסוק מתייחס לאנשים מהסוג השני - אנשי תהפוכות:

הם עוזבים אורחות יושר = הם אינם מתנהגים על-פי הכללים המקובלים בין אנשים ישרים והגונים, אלא הולכים בדרכי חושך - בדרכים נסתרות ולא צפויות, למשל:

- לבעלי-עסקים ישרים יש טלפון, שבו ניתן לפנות אליהם בתלונות ובבקשות, לבטל רכישות, לבקש החזר כספי, ובמקרה הגרוע ביותר - לתבוע אותם לדין. אנשים תמימים, כשמציעים להם לשלם מראש על מוצר, עלולים לחשוב "מה יש לי להפסיד - אני יכול לשלם, ובמקרה הגרוע ביותר אבקש מהם לבטל את הרכישה ולהחזיר לי את הכסף"; אבל אותם תמימים לא לוקחים בחשבון, שהמוכרים עוזבים אורחות יושר ללכת בדרכי חושך - הם יכולים פשוט להיעלם בלי להשאיר עקבות, אי אפשר להשיג אותם בטלפון או בשום דרך אחרת, אין ממי לבקש החזר ואין את מי לתבוע לדין.

- לפוליטיקאים הגונים יש קוים אדומים, שברור לכולם שהם לא יעברו אותם. גם אם הם ייאלצו לסגת מהמצע שלהם כדי להתאים את עצמם לתנאים המשתנים, הם ישמרו על הקווים האדומים, וכך מי שבוחר בהם יכול להיות רגוע. אולם פוליטיקאים מושחתים בכלל לא מתעניינים בקווים כלשהם, העיקרון היחיד שלהם הוא התועלת האישית שלהם. אם זה משתלם להם, הם משנים את דעתם באופן קיצוני ופועלים בניגוד גמור ל"עקרונות" המוצהרים שלהם, וכך גורמים עוגמת נפש רבה לכל מי שהתפתה לבחור בהם.

- ויש שפירשו את הפסוק על נוכלים מסוג מיוחד - נוכלים בעולם הדת, המפרשים את התורה ואת דברי חז"ל לפי האינטרסים שלהם ובניגוד לאמת: "מדבר בהם [בחז"ל] כזבים ודברים אשר לא כן, ויחשב על מאמריהם ההיפוך ממה שאמרו ובניגוד למה שנתכוונו אליו, ויפרש את דברי החכמה כפי סכלותו, ויתכוון להחטיא את האמת בדבר. ובכיוצא בהם אמר הכתוב (ישעיהו ה20): "הוי האומרים לרע טוב ולטוב רע וגו'", (תהלים לא19): "תאלמנה שפתי שקר" (ירושלמי חגיגה ב א): "יתפרכן ישתתקן יתחרשן". וכל זה, מפני חפצם להתנגד ותשוקתם לכפור. ונאמר בהם עוד (משלי א כב): "ולצים לצון חמדו להם", (תהלים נב ה): "אהבו רע מטוב ושקר מדבר צדק". ואין כוונתם ללמוד ולהפיק תועלת וללכת בדרך האמת, אלא כוונתם לגנות ולהטיל דופי בדת, וזוהי תכונתם, ובהם נאמר""העוזבים ארחות ישר ללכת בדרכי חושך השמחים לעשות רע יגילו בתהפוכות" (רבי אברהם בן הרמב"ם על 'חכם עדיף מנביא'; ודומה לזה במצודות).