מפרשי רש"י על ויקרא כה מה
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ה • פסוק מ"ה |
• א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לח • מ • מא • מד • מה • מז • נג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְ֠גַ֠ם מִבְּנֵ֨י הַתּוֹשָׁבִ֜ים הַגָּרִ֤ים עִמָּכֶם֙ מֵהֶ֣ם תִּקְנ֔וּ וּמִמִּשְׁפַּחְתָּם֙ אֲשֶׁ֣ר עִמָּכֶ֔ם אֲשֶׁ֥ר הוֹלִ֖ידוּ בְּאַרְצְכֶ֑ם וְהָי֥וּ לָכֶ֖ם לַֽאֲחֻזָּֽה׃
רש"י
"וגם מבני התושבים" - (קידושין סז) שבאו מסביבותיכם לישא נשים בארצכם וילדו להם הבן הולך אחר האב ואינו בכלל לא תחיה אלא אתה מותר לקנותו כעבד
"מהם תקנו לט" - אותם תקנו
רש"י מנוקד ומעוצב
וְגַם מִבְּנֵי הַתּוֹשָׁבִים – שֶׁבָּאוּ מִסְּבִיבוֹתֵיכֶם לִשָּׂא נָשִׁים [כנעניות] בְּאַרְצְכֶם, וְיָלְדוּ לָהֶם. הַבֵּן הוֹלֵךְ אַחַר הָאָב וְאֵינוֹ בִּכְלָל "לֹא תְחַיֶּה", אֶלָּא אַתָּה מֻתָּר לִקְנוֹתוֹ בְּעֶבֶד (ספרא פרק ז,ד; קידושין ס"ז ע"ב).
מֵהֶם תִּקְנוּ – אוֹתָם תִּקְנוּ.
מפרשי רש"י
[סב] שבאו מסביבותיכם לישא נשים בארצכם וכו'. בקדושין בפרק האומר (סז ע"ב). וקשיא, "וממשפחתם אשר הולידו בארצכם" למה לי, ומה בא לרבויי, ויש לומר, דבא לרבות אף אם נשתקעו לגמרי, ולא נקרא בשם תושב, והוה אמינא כיון דנשתקע שמו הראשון אשר נקרא בשם אומה אחרת - אסור, קא משמע לן דמותר. אבל בתורת כהנים משמע דקרא "וגם מבני התושבים" בא ללמד על בני תושבים שאביהם ואמותיהם משאר ארצות, "וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם" בא ללמד שאם אחד משאר משפחת הארץ בא על כנענית, שמותר לקנות בעבד. והשתא תרי קראי צריכי לפי זה. והא דתניא בפרק האומר (קידושין דף סז:) מנין לאחד מן האומות שבא על כנעית והוליד בן שמותר לקנותו בעבד, תלמוד לומר "וגם מבני התושבים", לא מרישא דקרא מפיק, דהאי קרא ד"מבני התושבים" לא אתא לאורויי הא מלתא, אלא מסיפא דקרא דייק, דכתיב "וממשפחתם אשר עמכם אשר הולידו בארצכם". אבל רש"י לא פירש כך הברייתא דבפרק האומר, לכך פירש על ו"מבני התושבים" שנשאו נשים בארצכם, ואין פירושו עיקר:
[סג] מהם תקנו אותם תקנו. מפני דמשמע "וגם מבני התושבים הגרים עמכם מהם תקנו" שיקנו הבנים מן התושבים, שכן משמע "מהם תקנו", וזה אינו, דהא מן "מהם תקנו" ילפינן (יבמות דף מו.) 'אתם קונים מהם, ולא הם קונים זה מזה', ולפיכך פירש דאין רוצה לומר שיקנו מהם מן האבות, אלא "מהם" כמו 'אותם תקנו', שיקנו הם עצמם. והשתא יתורץ מה שלא פירש זה למעלה (פסוק מד) אצל "מהם תקנו עבד ואמה" (קושית הרא"ם), דודאי שם כתיב "מאת הגוים מהם תקנו עבד ואמה", וכשקונה עבד אחד מןהאומות נקרא שקונה מהם, ואין צריך לפרש 'אותם תקנו'. ועוד, שאומה כולה אינה מוכרת גוי אחד, וליכא למיטעי בלשון "מהם", אבל כאן לא כתב שום אומה, רק "מבני התושבים", והוה אמינא דפירושו שהגוי האב מוכר אותם, הוצרך לפרש. ועוד יש לומר, דכאן כבר כתיב "מבני התושבים" במ"ם, אם כן אין צריך לומר עוד "מהם תקנו" במ"ם, ולפיכך פירש "מהם" כמו 'אותם'. אבל למעלה הוי שפיר, דהא דכתיב "ועבדך ואמתך אשר יהיו לך מאת הגוים" מלתא בפני עצמו, והשתא לא קשיא "מהם תקנו עבד ואמה", שאין המ"ם יתור, אבל גבי "מבני התושבים הגרים עמך מהם תקנו" הוצרך לפרש שהוא כמו 'אותם':