מפרשי רש"י על ויקרא כה טו


<< | מפרשי רש"י על ויקראפרק כ"ה • פסוק ט"ו | >>
א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לח • מ • מא • מד • מה • מז • נג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ויקרא כ"ה, ט"ו:

בְּמִסְפַּ֤ר שָׁנִים֙ אַחַ֣ר הַיּוֹבֵ֔ל תִּקְנֶ֖ה מֵאֵ֣ת עֲמִיתֶ֑ךָ בְּמִסְפַּ֥ר שְׁנֵֽי־תְבוּאֹ֖ת יִמְכׇּר־לָֽךְ׃


רש"י

"במספר שנים אחר היובל תקנה" - זהו פשוטו ליישב המקרא על אופניו על האונאה בא להזהיר כשתמכור או תקנה קרקע דע כמה שנים יש עד היובל ולפי השנים ותבואות השדה שהיא ראויה לעשות ימכור המוכר ויקנה הקונה שהרי סופו להחזירה לו בשנת היובל ואם יש שנים מועטות וזה מוכרה בדמים יקרים הרי נתאנה לוקח ואם יש שנים מרובות ואכל ממנה תבואות הרבה הרי נתאנה מוכר לפיכך צריך לקנותה לפי הזמן וזהו שנאמר במספר שני תבואות ימכר לך לפי מנין שני התבואות שתהא עומדת ביד הלוקח תמכור לו ור"ד (ערכין כ) מכאן שהמוכר שדהו אינו רשאי לגאול פחות משתי שנים שתעמוד שתי שנים ביד הלוקחו מיום ליום ואפילו יש שלש תבואות באותן שתי שנים כגון שמכרה לו בקמותיה ושני אינו יוצא מפשוטו כלומר מספר שנים של תבואות ולא של שדפון ומעוט שנים שנים


רש"י מנוקד ומעוצב

בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה – זֶהוּ פְשׁוּטוֹ לְיַשֵּׁב הַמִּקְרָא עַל אָפְנָיו: עַל הָאוֹנָאָה בָּא לְהַזְהִיר, כְּשֶׁתִּמְכֹּר אוֹ תִּקְנֶה קַרְקַע דְּעוּ כַּמָּה שָׁנִים יֵשׁ עַד הַיּוֹבֵל, וּלְפִי הַשָּׁנִים וּתְבוּאוֹת הַשָּׂדֶה שֶׁהִיא רְאוּיָה לַעֲשׂוֹת יִמְכּוֹר הַמּוֹכֵר וְיִקְנֶה הַקּוֹנֶה, שֶׁהֲרֵי סוֹפוֹ לְהַחֲזִירָהּ לוֹ בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל. וְאִם יֵשׁ שָׁנִים מֻעָטוֹת וְזֶה מוֹכְרָהּ בְּדָמִים יְקָרִים, הֲרֵי נִתְאַנָּה לוֹקֵחַ. וְאִם יֵשׁ שָׁנִים מְרֻבּוֹת וְאָכַל מִמֶּנָּה תְּבוּאוֹת הַרְבֵּה, הֲרֵי נִתְאַנָּה מוֹכֵר. לְפִיכָךְ צָרִיךְ לִקְנוֹתָהּ לְפִי הַזְּמַן, וְזֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאוֹת יִמְכָּר לָךְ" – לְפִי מִנְיַן שְׁנֵי הַתְּבוּאוֹת שֶׁתְּהֵא עוֹמֶדֶת בְּיַד הַלּוֹקֵחַ תִּמְכּוֹר לוֹ. וְרַבּוֹתֵינוּ דָרְשׁוּ מִכַּאן שֶׁהַמּוֹכֵר שָׂדֵהוּ אֵינוֹ רַשַּׁאי לִגְאוֹל פָּחוֹת מִשְׁתֵּי שָׁנִים, שֶׁתַּעֲמוֹד שְׁתֵּי שָׁנִים בְּיַד הַלּוֹקֵחַ מִיּוֹם לְיוֹם; וַאֲפִלּוּ יֵשׁ שָׁלֹשׁ תְּבוּאוֹת בְּאוֹתָן שְׁתֵּי שָׁנִים, כְּגוֹן שֶׁמְּכָרָהּ לוֹ בְּקָמוֹתֶיהָ. וּ"שְׁנֵי" אֵינוֹ יוֹצֵא מִפְּשׁוּטוֹ, כְּלוֹמַר: מִסְפַּר שָׁנִים שֶׁל תְּבוּאוֹת וְלֹא שֶׁל שִׁדָּפוֹן, וּמִעוּט "שָׁנִים" שְׁנַיִם (ספרא פרשתא ג,י; ערכין כ"ט ע"ב).

מפרשי רש"י

[כה] דע כמה שנים עד היובל כו'. אף על גב דבקרא כתיב "במספר שנים אחר היובל", ולא כתיב 'במספר שנים [עד] היובל', אפשר שהשנים עד היובל אפשר שהם של שדפון, ולא יהיו ב' תבואות, ולא שייך בזה מכירה ידוע, והיה אומר הקונה לקחתי שיהיו שני של תבואה, ואם היה שדפון באותן שנים טוען אניתני, לכך אמר הכתוב שתהא המכירה לפי השנים שאחר היובל, דהשתא כיון שלא קנה לפי השנים שעד היובל, לא יוכל לומר שהיה דעתו על שני תבואה. ומה שאמר הכתוב "במספר שני תבואות", משום המדרש שדרשו 'ורבותינו דרשו וכו:

[כו] אינו רשאי לגאול בפחות מב' שנים. בפרק יש בערכין. ואין דרך רש"י ז"ל להביא מדרש שהוא רחוק מפשוטו מאוד, לפרש "במספר ב' תבואות ימכר לך" שאל ימכור בפחות משתי שנים, דקרא לא איירי אלא באונאה. ונראה לי כי פירוש הכתוב "במספר ב' תבואות ימכור לך", כלומר המוכר שדה לאחר ימכור אותו לפי שני תבואות בלא אונאה, ומדכתיב 'לפי שני תבואות', אם כן הקונה דעתו הוא על שני תבואות, ולפיכך המוכר שדה לחבירו אין רשאי לגאול אותו בפחות משתי שנים, כי תחלה שקנה אותו היה דעתו להנות ממנו שני תבואות, ואין שנים בפחות משתים, ולפיכך אין רשאי לגאול אותו. ובבית (פסוק כט) הוי איפכא, שהקונה בית דעתו על דירה, ואפילו יום אחד נקרא שדר בה, ולכך רשאי לגאול תוך שנה. ודבר זה לא יתכן בשדה, שאין דעתו על שעה אחת, כי אם לא כן, לפעמים יחרוש ויזרע ויעבוד ויבא חבירו ויגאול אותו. וגם אין לומר שדעתו על שנה אחת שיהיה בו קצירה ואכילה, שאין זה דומה למכירה, כי כל מכירה מחזיק במקחו זמן מה, ודבר כזה שהוא קצירה אחת לא נקרא שהחזיק במקחו, כי כל חזקה יש לה המשך זמן, וכיון שאין לו בשדה רק אכילת תבואה, לא נקרא שהחזיק בשדה. ולא דמי לבית, שכל דירה יש לה המשך זמן, אפילו יום אחד נקרא שהחזיק בו, שנמשך חזקתו יום אחד. אבל שדה שאינו דר בו, רק שנהנה ממנו, לא נקרא שהחזיק בפחות משתי שנים, שאז החזיק בו. ובבית לאחר שנה, אין רשאי לגאול (פסוק ל), כיון שהוחזק דירתו אין רשאי להוציא, דכך מצאנו כי שנה נקרא דירה לענין יושבי עיר, שאם ישב בעיר י"ב חודש נחשב מיושבי העיר, ואין לו כח להוציא האדם מדירתו אחר שהחזיק בה, ואין נחשב לו דירה בשדה: