מפרשי רש"י על ויקרא כה יא
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ה • פסוק י"א | >>
• א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לח • מ • מא • מד • מה • מז • נג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
יוֹבֵ֣ל הִ֗וא שְׁנַ֛ת הַחֲמִשִּׁ֥ים שָׁנָ֖ה תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם לֹ֣א תִזְרָ֔עוּ וְלֹ֤א תִקְצְרוּ֙ אֶת־סְפִיחֶ֔יהָ וְלֹ֥א תִבְצְר֖וּ אֶת־נְזִרֶֽיהָ׃
רש"י
"יובל הוא שנת החמשים שנה" - מה ת"ל לפי שנאמר וקדשתם וגו' כדאיתא בר"ה ובת"כ
"את נזריה" - את הענבים המשומרים אבל בוצר אתה מן המופקרים כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל נמצאו שתי שנים קדושות סמוכות זו לזו שנת מ"ט שמטה ושנת החמישים יובל
רש"י מנוקד ומעוצב
יוֹבֵל הִוא שְׁנַת הַחֲמִשִּׁים שָׁנָה – מַה תַּלְמוּד לוֹמַר? לְפִי שֶׁנֶּאֱמַר "וְקִדַּשְׁתֶּם" וְגוֹמֵר, כִּדְאִיתָא בְּרֹאשׁ הַשָּׁנָה (ח' ע"ב) וּבְתוֹרַת כֹּהֲנִים (פרק ג,א).[1]
אֶת נְזִרֶיהָ – אֶת הָעֲנָבִים הַמְשֻׁמָּרִים, אֲבָל בּוֹצֵר אַתָּה מִן הַמֻּפְקָרִים. כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּשְּׁבִיעִית כָּךְ נֶאֱמַר בַּיּוֹבֵל (פרק ספרא ג,ב), נִמְצְאוּ שְׁתֵּי שָׁנִים קְדוֹשׁוֹת סְמוּכוֹת זוֹ לָזוֹ: שְׁנַת תֵּשַׁע וְאַרְבָּעִים שְׁמִטָּה וּשְׁנַת הַחֲמִשִּׁים יוֹבֵל.
מפרשי רש"י
[כ] כדאיתא בראש השנה ובתורת כהנים. וכך איתא התם (ראש השנה דף ח:); דהוה אמינא כמו שהשנה מתקדשת מראש השנה, ומוסיפין מחול על הקודש, דכתיב (פסוק י) "וקדשתם את שנת החמישים שנה", והוה אמינא כמו שמוסיפין מחול על הקודש בתחלתו, כך יהיו מוסיפין מחול על הקודש בסופה, ותהיה מושכת והולכת עד יום הכפורים של שנת חמישים ואחת, תלמוד לומר "יובל היא שנת החמישים", דשנת החמישים מקודש, ואין שנת אחת וחמשים מקודשת, ומיד כשיצא שנת החמישים אין יובל נוהג. והקשה הרא"ם, מה ראית לרבות להוסיף מחול על הקודש מתחלתו, ולמעט בסופו, אימא איפכא. וקושיא זאת אין הבנה לה, דהא בהדיא כתיב "וקדשתם את שנת החמשים", ועל כרחך מוסיפין מחול על הקדש בכניסתה ולא ביציאתה, דאם מוסיפין בסופו - שנת חמישים ואחת מקודשת, אבל כשמוסיפין בתחלתה הוי שפיר "שנת החמישים":
- ^ לשון הספרא: "יובל הִוא שנת החמישים שנה" – שיכול בכניסתה תהיה מקודשת מראש השנה, וביציאתה תהיה מושכת והולכת עד יום הכיפורים, שכן מוסיפים מחול על הקודש. תלמוד לומר: "יובל הוא שנת החמשים שנה תהיה לכם" – אין קדושתה אלא עד ראש השנה.
לשון הגמרא במסכת ראש השנה: "יובל היא", מה תלמוד לומר? לפי שנאמר "וקדשתם את שנת החמישים", יכול כשם שמתקדשת והולכת מתחילתה, כך מתקדשת והולכת בסופה? ואל תתמה, שהרי מוסיפין מחול על קודש! תלמוד לומר: "יובל היא שנת החמישים" – שנת החמישים אתה מקדש, ואי אתה מקדש שנת החמישים ואחת.