מפרשי רש"י על ויקרא כה יב


<< | מפרשי רש"י על ויקראפרק כ"ה • פסוק י"ב |
א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לח • מ • מא • מד • מה • מז • נג • 

על פסוק זה: דף הפסוק מקראות גדולות


ויקרא כ"ה, י"ב:

כִּ֚י יוֹבֵ֣ל הִ֔וא קֹ֖דֶשׁ תִּהְיֶ֣ה לָכֶ֑ם מִ֨ן־הַשָּׂדֶ֔ה תֹּאכְל֖וּ אֶת־תְּבוּאָתָֽהּ׃


רש"י

"קדש תהיה לכם" - (ת"כ) תופסת דמיה כהקדש יכול תצא היא לחוליןיט ת"ל תהיה בהוויתה תהא

"מן השדה תאכלו" - (ת"כ) על ידי השדה אתה אוכל מן הבית שאם כלה לחיה מן השדה אתה צריך לבער מן הבית כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל


רש"י מנוקד ומעוצב

קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם – תּוֹפֶסֶת דָּמֶיהָ כְּהֶקְדֵּשׁ. יָכוֹל תֵּצֵא הִיא לְחֻלִּין? תַּלְמוּד לוֹמַר: "תִּהְיֶה" – בַּהֲוָיָתָהּ תְּהֵא (ספרא פרק ג,ג; קידושין נ"ח ע"א).
מִן הַשָּׂדֶה תֹּאכְלוּ – עַל יְדֵי הַשָּׂדֶה אַתָּה אוֹכֵל מִן הַבַּיִת, שֶׁאִם כָּלָה לַחַיָּה מִן הַשָּׂדֶה – צָרִיךְ אַתָּה לְבַעֵר מִן הַבָּיִת; כְּשֵׁם שֶׁנֶּאֱמַר בַּשְּׁבִיעִית כָּךְ נֶאֱמַר בַּיּוֹבֵל (ספרא פרק ג,ד).

מפרשי רש"י

[כא] תופסות דמיה כהקדש. בתורת כהנים; האחרון אחרון נתפס, כיצד, לקח בפירות שביעית בשר, אלו ואלו מתבערים בשביעית, שדין שביעית עליהם. לקח בבשר דגים, הדגים נתפסים, ויצא הבשר. לקח בדגים שמן, השמן נתפס, ויצאו הדגים, שהאחרון אחרון נתפס, והפרי עצמו אסור. והא דקאמר כאן שתופסין דמיה, פירוש האחרון, כמו ששנינו בתורת כהנים. ואם תאמר, כיון דמרבינן דתופסין דמיה, אימא דיהיה תופס הכל, שאם לקח בפירות בשר יהיה תופס הבשר, ואם לקח בבשר דגים יהיה הכל שביעית, ויש לומר, דשם 'דמים' לא שייך רק מה שהוא דמיו, ואין שני דמים לדבר אחד, לכך האחרון נתפס בקדושת שביעית, אבל שיהיה שני דמים לפירות שביעית - לא:

[כב] על ידי השדה כו'. לא מן השדה ממש, דהא מותר להכניס לבית, דהא הקיש הכתוב בהמה לחיה כדלעיל (רש"י פסוק ז) 'כל זמן שהחיה אוכלת מן השדה בהמה אוכלת מן הבית', ואם כן מותר להכניס לבית. ומפני שהוקשה לו דקרא דלעיל (פסוק ז) בשביעית איירי, ומנא לן למילף יובל משביעית, תירץ 'כשם שנאמר בשביעית כך נאמר ביובל', דשניהם שוים, לכך יש ללמוד זה מזה (כ"ה ברא"ם). ואין להקשות, אם כן קרא למה לי, נלמוד יובל משביעית, ויש לומר, דלהא מילתא לא הוי ילפינן משביעית לעיקר דינא - שחייב להוציא התבואה מן הבית כשכלה לחיה מן השדה, דמה ענין יובל לשביעית, אבל אחר דילפינן דגם ליובל יש לו דין זה שצריך שיהיה הפקר אף לחיה, אין לחלק ביניהם לומר דביובל צריך לאכול מן השדה, ובשביעית יוכל להכניס לבית, שילמד סתום מן המפורש (יומא דף נט.), ונאמר כי "מן השדה תאכלו תבואתה" פירושו על ידי השדה תבואתה, כמו גבי שביעית: