מפרשי רש"י על ויקרא כה כב
| מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ה • פסוק כ"ב |
• א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לח • מ • מא • מד • מה • מז • נג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וּזְרַעְתֶּ֗ם אֵ֚ת הַשָּׁנָ֣ה הַשְּׁמִינִ֔ת וַאֲכַלְתֶּ֖ם מִן־הַתְּבוּאָ֣ה יָשָׁ֑ן עַ֣ד ׀ הַשָּׁנָ֣ה הַתְּשִׁיעִ֗ת עַד־בּוֹא֙ תְּב֣וּאָתָ֔הּ תֹּאכְל֖וּ יָשָֽׁן׃
רש"י
"עד השנה התשיעית" - עד חג הסכות של תשיעית שהיא עת בוא תבואתה של שמינית לתוך הבית שכל ימות הקיץ היו בשדה בגרנות ובתשרי הוא עת האסיף לבית ופעמים שהיתה צריכה לעשות לארבע שנים בששית שלפני השמטה השביעית שהן בטלין מעבודת קרקע שתי שנים רצופות השביעית והיובל ומקרא זה נאמר בשאר השמטות כולן
רש"י מנוקד ומעוצב
עַד הַשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִת – עַד חַג הַסֻּכּוֹת שֶׁל תְּשִׁיעִית, שֶׁהוּא עֵת בּוֹא תְּבוּאָתָהּ שֶׁל שְׁמִינִית לְתוֹךְ הַבַּיִת, שֶׁכָּל יְמוֹת הַקַּיִץ הָיוּ בַּשָּׂדֶה בַּגְּרָנוֹת, וּבְתִשְׁרֵי הוּא עֵת הָאָסִיף לַבָּיִת. וּפְעָמִים שֶׁהָיְתָה צְרִיכָה לַעֲשׂוֹת לְאַרְבַּע שָׁנִים: בַּשִּׁשִּׁית שֶׁלִּפְנֵי הַשְּׁמִטָּה הַשְּׁבִיעִית, שֶׁהֵן בְּטֵלִין מֵעֲבוֹדַת קַרְקַע שְׁתֵּי שָׁנִים רְצוּפוֹת, הַשְּׁבִיעִית וְהַיּוֹבֵל. וּמִקְרָא זֶה נֶאֱמַר בִּשְׁאָר הַשְּׁמִטּוֹת כֻּלָּן.
מפרשי רש"י
[לב] עד חג הסוכות וכו'. אף על גב דלעיל (פסוק כא) פירש (רש"י) "וצויתי ברכתי ועשת התבואה לשלש השנים" לקצת הששית ולשביעית ולקצת השמינית עד ניסן, וכאן פירש עד סוכות של שנה תשיעית, אם כן כל השמינית יאכלו ישן (קושית הרא"ם), דודאי לעיל כתיב "ועשה את התבואה לשלש השנים", לא נקרא שתעשה התבואה רק עד זמן קצירה, שאז אפשר לאכול מן החדש, אבל אין לומר שתעשה את התבואה לכל השמינית, כיון שקוצרין תבואה חדשה אחרת בניסן, כי התבואה הראשונה היא עומדת לאכילת בני אדם עד התבואה השנייה, לכך אמר שתעשה לקצת שמינית עד ניסן, שאז יקצרו תבואה חדשה. אבל כאן שאמר הכתוב "ואכלתם מן התבואה ישן", שתאכלו מן התבואה הישנה עד חג הסוכות, שהוא עת האסף התבואה לבית, ואין אתם צריכים לאכול מן חדשה:
[לג] ומקרא זה נאמר בשאר שמיטות כולן וכו'. ואם תאמר, ולמה לא כתב רבותא טפי - שתעשה לד' שנים, ואין זה קשיא, כי הכתוב הוא מדבר לשאילת בני האדם, שיהיו אומרים "מה נאכל וגו'" (פסוק כ), וקושיא זאת אינה נופלת ביובל, כי לא ישאלו על שנה אחת, כי בשנה אחת אפשר להשתדל אחר תבואה, אבל בכל שמיטה אי אפשר:
[לד] אל תרע עינך בה שאינה שלך. פירוש, שאין הכתוב רוצה לומר כי לכך לא תמכר לצמיתות מפני שהיא של הקב"ה, דמה בכך, שהרי אם תעמוד ביד הלוקח לעולם תהיה להקב"ה כמו שהיא להקב"ה והיא ביד המוכר, אלא פירושו 'אל תרע עינך בה' על המצוה שמצוה להחזיר השדה לבעלים, שאינו של אדם, רק של הקב"ה, ולפיכך אל תרע עינך בה על מצוה זו, שמי שהארץ שלו יכול לצוות על החזרה הזאת: