מפרשי רש"י על ויקרא כה ט
<< | מפרשי רש"י על ויקרא • פרק כ"ה • פסוק ט' | >>
• א • ב • ד • ה • ו • ז • ח • ט • י • יא • יב • יד • טו • טז • יח • יט • כ • כב • כד • כה • כו • כז • כח • כט • ל • לא • לב • לג • לד • לה • לו • לח • מ • מא • מד • מה • מז • נג •
על פסוק זה: דף הפסוק • מקראות גדולות
וְהַֽעֲבַרְתָּ֞ שׁוֹפַ֤ר תְּרוּעָה֙ בַּחֹ֣דֶשׁ הַשְּׁבִעִ֔י בֶּעָשׂ֖וֹר לַחֹ֑דֶשׁ בְּיוֹם֙ הַכִּפֻּרִ֔ים תַּעֲבִ֥ירוּ שׁוֹפָ֖ר בְּכׇל־אַרְצְכֶֽם׃
רש"י
"והעברת" - לשון (שמות לו) ויעבירו קול במחנה לשון הכרזה
"ביום הכפורים" - (ת"כ) ממשמע שנאמר ביום הכפורים איני יודע שהוא בעשור לחדש א"כ למה נאמר בעשור לחדש אלא לומר לך תקיעת עשור לחדש דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקיעת ר"ה דוחה שבת בכל ארצכם אלא בבית דין בלבד
רש"י מנוקד ומעוצב
וְהַעֲבַרְתָּ – לְשׁוֹן "וַיַּעֲבִירוּ קוֹל בַּמַּחֲנֶה" (שמות לו,ו), לְשׁוֹן הַכְרָזָה (ראש השנה ל"ד ע"א).
בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים – מִמַּשְׁמַע שֶׁנֶּאֱמַר "בְּיוֹם הַכִּפֻּרִים" אֵינִי יוֹדֵעַ שֶׁהוּא בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ?! אִם כֵּן לָמָּה נֶאֱמַר "בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ"? אֶלָּא לוֹמַר לְךָ: תְּקִיעָה בֶּעָשׂוֹר לַחֹדֶשׁ דּוֹחָה שַׁבָּת בְּכָל אַרְצְכֶם; וְאֵין תְּקִיעַת רֹאשׁ הַשָּׁנָה דּוֹחָה שַׁבָּת בְּכָל אַרְצְכֶם, אֶלָּא בְּבֵית דִּין בִּלְבָד (ספרא פרשתא ב,ה).
מפרשי רש"י
[טז] ממשמע שנאמר ביום הכיפורים איני יודע שהוא בעשור לחודש וכו'. והא דלא קאמר כסדר המקרא 'ממשמע שנאמר "בעשור לחדש" איני יודע שהוא יום הכפורים', משום דבעי לתרץ ולומר 'אבל לא תקיעת אחד בחודש דוחה שבת בכל ארצכם', ולא כתיב בתורה 'ראש השנה', רק "באחד לחודש" (לעיל כג, כד), ולא מצינו למילף 'תקיעת יום כפורים דוחה שבת בכל ארצכם ולא תקיעות אחד בחודש', דאין זה משמעות הכתוב, ולפיכך דרשינן (תו"כ כאן) 'תקיעת עשור לחודש דוחה שבת ולא תקיעת אחד בחודש', וזה נכון. ועוד יש לך לדעת, לכך קאמר 'ממשמע שנאמר "ביום הכפורים" וכו, משום דסבירא ליה דלאו במקרה היה זה שתלה הכתוב היובל ביום הכפורים, אלא בודאי טעם יש בדבר שתולה היובל ביום הכפורים, ואם כן יש למכתב "ביום הכפורים תעבירו שופר", שביום הכפורים תולה מצות היובל. והטעם הוא כאשר ידוע למבינים, כי היובל ויום הכפורים שניהם דבר אחד, כי היובל הוא חזרת הכל לחזקתו הראשונה להיות כבראשונה, וכן יום הכפורים הכל חוזר לחזקתו הראשון, שהוא יתברך מכפר להם, וחוזרים לחזקתם הראשונה. ועוד ידוע זה למבינים. לכך פריך 'ממשמע שנאמר ביום הכפורים':
וקשה, ולמה לי למעוטי שתקיעות העשור דוחה שבת בכל ארצכם ואין תקיעת ראש השנה דוחה שבת בכל ארצכם, והלא תקיעה אינה מלאכה (ראש השנה דף כט:), ומן התורה מותרת בשבת, ולא אסרו תקיעה רק שמא יעבירנו ד' אמות לשופר כשילך אצל בקי ללמוד (שם), אבל מן התורה מותר אף בראש השנה (קושית הרמב"ן), אבל יש לך לדעת כי זהו דרך חכמים, כמו שאמרנו למעלה (פכ"ג אות כה) כאשר רוצים לפרש מאיזה טעם תקנו כך, רמזו לך ממקום זה יצא תקנתם, כמו שבארנו למעלה (שם) אצל "זכרון תרועה" (לעיל כג, כד). שמפני שבראש השנה כתיב (במדבר כ"ט, א') "יום תרועה יהיה לכם", וביום הכפורים כתיב "והעברת שופר תרועה בכל ארצכם", והיינו טעמא, כי יום ראש השנה יום יבבא, ולפיכך כתיב "יום תרועה יהיה לכם". אבל שופר של יום הכפורים הוא להשמיע שופר גאולה לקרוא דרור (פסוק י), ולכך כתיב "בכל ארצכם", דלא שייך בזה "לכם", אדרבא, להשמיע קול גאולה אל כל אדם. ובשביל כך אמרו רז"ל (תו"כ כאן) שופר של ראש השנה אינו דוחה שבת אלא בבית דין, דהא כאשר יש שופר בבית דין הרי "יום תרועה לכם", ודי בזה. אבל שופר של יום הכפורים צריך "בכל ארצכם", דלא סגי בבית דין: