קטגוריה:ויקרא כה טו
במספר שנים אחר היובל תקנה מאת עמיתך במספר שני תבואת ימכר לך
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורת הכתיב של הפרק
* * *
בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ.
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המנוקדת של הפרק
* * *
בְּמִסְפַּ֤ר שָׁנִים֙ אַחַ֣ר הַיּוֹבֵ֔ל תִּקְנֶ֖ה מֵאֵ֣ת עֲמִיתֶ֑ךָ בְּמִסְפַּ֥ר שְׁנֵֽי־תְבוּאֹ֖ת יִמְכׇּר־לָֽךְ׃
נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה המוטעמת של הפרק
עזרה · תרשים של הפסוק מחולק על-פי הטעמים
* * *
בְּ/מִסְפַּ֤ר שָׁנִים֙ אַחַ֣ר הַ/יּוֹבֵ֔ל תִּקְנֶ֖ה מֵ/אֵ֣ת עֲמִיתֶ֑/ךָ בְּ/מִסְפַּ֥ר שְׁנֵֽי־תְבוּאֹ֖ת יִמְכָּר־לָֽ/ךְ׃
נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר · ראו פסוק זה בהקשרו במהדורה הדקדוקית של הפרק
* * *
הנוסח בכל מהדורות המקרא בוויקיטקסט הוא על על פי כתב יד לנינגרד (על בסיס מהדורת ווסטמינסטר), חוץ ממהדורת הטעמים, שהיא לפי מקרא על פי המסורה. לפרטים מלאים ראו ויקיטקסט:מקרא.
ביאורים: המפרשים עונים לשאלות • ביאור קצר על כל הפרק • ביאור מפורט על הפסוק
תרגום
| אונקלוס: | בְּמִנְיַן שְׁנַיָּא בָּתַר יוֹבֵילָא תִּזְבּוֹן מִן חַבְרָךְ בְּמִנְיַן שְׁנֵי עֲלַלְתָּא יְזַבֵּין לָךְ׃ |
| ירושלמי (יונתן): | עַמִי בְּנֵי יִשְרָאֵל אִין אַתּוּן זַבְנִין חֲקִיל אוֹ כַרְמָא בְּמִנְיַן סְכוֹם שְׁנַייָא בָּתַר יוּבְלָא תִּזְבְּנוּן מִן חַבְרֵיכוֹן כְּמִנְיַין שְׁנַיָיא דִכְנִישׁוּת עֲלַלְתָּא יְזַבְּנוּן לְכוֹן: |
רש"י (כל הפרק)
רש"י מנוקד ומעוצב (כל הפרק)
רמב"ן (כל הפרק)
ספורנו (כל הפרק)
"במספר שנים תקנה" לא תהיה אונאה במנין השנים כאמרם ז"ל (שם) כל דבר שבמדה ושבמשקל ושבמנין אפילו פחות מכדי אונאה חוזר: " אחר היובל תקנה" שאין ראוי לקנות ביובל באופן שלפעמים לא תשהא ביד הכעלים השבים אליה שום זמן והיו כלא היו שבים אל אחוזתם כלל:
" שני תבואות" ולא שני שדפון וירקון כמשפט בשכירות קרקע וחכירותו:אור החיים (כל הפרק)
במספר וגו' אחר היובל. צריך לדעת א' למה אמר אחר היובל ולא אמר עד היובל כי שנים הנקנים הם מזמן הקנייה עד היובל לא מה שעברו משנת היובל עד זמן הקנייה, ב' למה שינה הכתוב לשונו כשהזכיר מספר שנים אמר תקנה ותלה הדבר בלוקח וכשהזכיר מספר תבואות אמר ימכר לך יחס הדבר למוכר, ובמסכת ערכין פרק המוכר (כ"ט ב) תנן המוכר שדהו בשעת היובל אינו מותר לגאול פחות מב' שנים שנאמר במספר שני תבואות, היתה שנת שדפון או שביעית אינה עולה מן המנין, ר"א אומר מכרה לו בראש השנה מלאה פירות הרי זה אוכל ג' תבואות ע"כ, ובגמרא אינו גואל לא קתני אלא אינו מותר אלמא קסבר איסורא נמי איכא, ולא מבעיא מוכר דקאי בעשה דכתיב ימכר לך אלא אפילו לוקח נמי קאי בעשה דכתיב תקנה ע"כ, עוד תניא שם וז"ל אכלה שנה אחת לפני היובל משלימין לו שנה אחרת אחר היובל ע"כ, נמצינו אומרים ד' הלכות הא' מצוה לשניהם שלא יהיה המכר פחות מגבול האמור בכתוב, ב' שאם היו ג' תבואות בב' שנים הם ללוקח, הג' אם לא היו תבואות בב' שנים כגון שנת שדפון וכו' אינה עולה לו מן המנין, הד' אם אירע יובל בתוך הב' שנים אינה יוצאה עד שישלימו ב' שנים, ופסק הרמב"ם לד' הלכות אלו בפרק י"א מהלכות שמיטה ויובל:
ועל פי זה יתיישבו הדקדוקים על נכון אומרו במספר שנים אחר היובל פירוש מספר השנים שאומר הכתוב יתחייבו להיות הגם שישלמו אחר היובל כי אין היובל מפקיעם, ושינה הכתוב לשונו לומר פעם אחד תקנה ופעם אחד ימכר להטיל מצוה על הלוקח ועל המוכר שלא יהיה המכר פחות מהאמור, והזכיר השנים והתבואות לתת זכות השנים וזכות התבואות, ואמר מספר תבואות ולא אמר מספר תבואה לאם היו שנים שאין בהם תבואה או מחמת שדפון או שנת שמיטה ויובל אינם עולים לו מהמנין, ויש לדעת טעם נכון בדבר זה למה יאסור ה' ללוקח לבל יחזיר השדה פחות מב' שנים וכו' וכי אסור לו לאדם לתת או למחול ממונו או להפקירו ויהיה זה כאחד מהם, ואולי לצד כי רצונו יתברך הוא לבל ימכור אדם שדהו, וכמו שדרשו ז"ל (תורת כהנים בפסוק כ"ה) כי ימוך אחיך וגו' שאין אדם רשאי למכור שדהו ולהניח המעות וכו', לזה יכוון ה' בצוו ללוקח לבל ישיב הקנין למוכר כדי שבאמצעות הדבר יעמוד בין עיניו החלט החזרה תוך ב' שנים ולפעמים ימנע מחמת זה ולא ימכור:
עוד נראה על פי מה שכתב רמב"ם שם בפרק י"א וז"ל המוכר שדהו לששים שנה אינה יוצאה ביובל שאינו חוזר ביובל אלא דבר הנמכר סתם או לצמיתות ע"כ, והכסף משנה לא רשם מנין הוציא הרב דין זה, ואולי כי דין זה הוא מה שרשם ה' במאמר זה על זה הדרך במספר שנים אחר היובל פירוש כשהוא מוכר במספר השנים למ' או ס' שנה ומעלה, ימכור פירוש יכול למכור וימשך המכר גם אחר היובל ואין היובל מפסיק להוציאה מידו כיון שמכר למספר שנים, ומה שגמר אומר במספר שני תבואות וגו' פירוש נותן טעם לדבר למה מכר לשנים ימשך אחר היובל, ואמר במספר שני תבואות ימכר לך מכר זה, פירוש כיון שמוכר לשנים הרי זה אינו מוכר אלא שני תבואות לא גוף הקרקע, שעל מכירתו הוא שמקפיד הכתוב:מדרש ספרא (כל הפרק)
מתוך: ספרא (מלבי"ם) פרשת בהר פרשה ג (עריכה)
[י] מנין למוכר שדהו בשנת היובל אינו מותר לגאול פחות משתי שנים? תלמוד לומר "..שנים..תקנה מאת עמיתך".
"אחר היובל"-- סמוך ליובל. מופלג מן היובל מנין? תלמוד לומר "לפי רב השנים תרבה מקנתו ולפי מעט השנים תמעיט מקנתו".
"שני תבואת"-- לא שנת שדפון ולא שנת ירקון ולא שביעית עולה לו מן המנין. נרה או הובירה, עלה לו מן המנין.
|
בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל תִּקְנֶה מֵאֵת עֲמִיתֶךָ בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ. |
| -- ויקרא כה, טו |
שְׁנֵי תְבוּאֹת
פסוק זה נעשה חשוב ביותר בענין מכירת אדמה, יובל וגאולה.
בְּמִסְפַּר שָׁנִים אַחַר הַיּוֹבֵל
אחר היובל התחילו לספור את השנים וכך ידעו את שנת השבתון כל שבע שנים וכשהגיעו לשבע שנות שבתון, בשנה החמישים באה שנת היובל.
המילה "אחר" היובל אינה מספר השנים עד היובל הקובעות את מחיר ההשכרה, אלא רק מציינת שספירה תתקיים ובשנה מסוימת אחר היובל נעשתה העסקה, ולפי תאריך זה יחשב המחיר, ככתוב: "לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, תַּרְבֶּה מִקְנָתוֹ, וּלְפִי מְעֹט הַשָּׁנִים, תַּמְעִיט מִקְנָתוֹ: כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ" (ויקרא כה טז).
רכישת האדמה היתה לפי שנות התבואה שנשארו עד היובל הבא, וכיון ששנות השבתון והיובל לא נספרו, החשבון לא היה פשוט. כלומר לכל שנה אחרי שנת היובל היה מספר של שנות התבואה שנשארו, וכך ידעו כמה לשלם לפי - התבואה השנתית פחות הוצאות התפעול, כפול מספר השנים שנשארו.
תִּקְנֶה מֵאֵת ... יִמְכָּר לָךְ
הפניה היא לאותו אדם: אתה תקנה את החלקה (צורת פעל), והחלקה תמכר לך (צורת נפעל). אין כאן פניה לשני אנשים שונים. המוכר הוא בעל זכות גאולה בתוקף החוק המוגדר בהמשך (ויקרא כה כד-לד) אפילו בניגוד לרצונו של השוכר, שהחוזה שלו קוצר לפני זמנו.
הרבנים פרשו שמדובר בשני אנשים שונים' והעניקו את "יִמְכָּר לָךְ" לבעל האדמה המקורי, והוא קיבל את הזכות לגאול. אפשר להבין את הגישה שנתנה עדיפות לעשיר, אח, רע, מחבירנו - למרות שכתוב בפרוש "אַל תּוֹנוּ".
ענין הגאולה נעשה מסובך מאוד. עדיף שבעל האדמה לא ישכיר את נחלתו, אולם אחרי שאדם שוכר, משלם כסף טוב מראש, משפר את האדמה בתקווה של רווח לשנים רבות, בא המוכר, לוקח הלואה (או לא) ומכריח את השוכר להחזיר לו את האדמה, ואז הוא חופשי להשכיר לאדם אחר. חוזה שכזה הוא חד צדדי. כמובן שהשוכרים גם הם למדו את התורה, והציעו סכום נמוך ביותר עבור השכרה שכזו, נמנעו מלשפר את הקרקע, וניצלו את האדמה עד סופה כדי למנוע מבעל האדמה לקחת את פרי עמלם.
שְׁנֵי תְבוּאֹת יִמְכָּר לָךְ
ראה: קטע:רש"י על ויקרא כה טו לבעיה במילה "שני" שאינה מתאימה למספר שתים (2) החייבת להופיע בצורת נקבה.
מכאן שפרוש המילה הוא כמופיע במשפט הבא "לְפִי רֹב הַשָּׁנִים, ... כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ" (ויקרא כב יז), והמילה "שני תבואות" חייבת להיות "שנות תבואה" ואין קשר למספר 2.
הרבנים הכירו בחוסר הצדק בתהליך הגאולה ובבעיות שנוצרו. הם הגבילו את הגאולה עד אחרי שנתים מהמכירה, וכך השוכר יקבל לפחות שנתיים כולל היבול שהוא זרע. אולם נשארו עדיין בעיות רבות: באיזה שנות תבואה לחשב את מחיר הגאולה, האם להשתמש במחיר של היבול המקורי לפיו נקנתה החלקה, או לפי היבול המשופר שהשוכר שיבח את האדמה, או לפי המזל שבתקופה האחרונה היתה בצורת או מחלה והיבול היה נמוך.
כפילות
בקטע הדן ביובל ישנם הרבה כפילויות. דבר זה מעיד שהיו שתי צורות לקטע, וכדי להבהיר ולמנוע טעויות הכניסו את שתיהן. מתוך אחת אפשר ללמוד על השניה.
- וְקִדַּשְׁתֶּם ... יוֹבֵל הִוא, תִּהְיֶה לָכֶם. . . . . . . . כִּי יוֹבֵל הִוא, קֹדֶשׁ תִּהְיֶה לָכֶם
- בִּשְׁנַת הַיּוֹבֵל הַזֹּאת תָּשֻׁבוּ אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ. . וְשַׁבְתֶּם אִישׁ אֶל אֲחֻזָּתוֹ וְאִישׁ אֶל מִשְׁפַּחְתּוֹ תָּשֻׁבוּ
- בְּמִסְפַּר שְׁנֵי תְבוּאֹת, יִמְכָּר לָךְ . . . . . . . . . כִּי מִסְפַּר תְּבוּאֹת, הוּא מֹכֵר לָךְ
- אַל תּוֹנוּ, אִישׁ אֶת אָחִיו . . . . . . . . . . . . . . לֹא תוֹנוּ אִישׁ אֶת עֲמִיתוֹ
- וַעֲשִׂיתֶם, אֶת חֻקֹּתַי, . . . . . . . . . . . . . . . .וְאֶת מִשְׁפָּטַי תִּשְׁמְרוּ, וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם
- וִישַׁבְתֶּם עַל הָאָרֶץ לָבֶטַח . . . . . . . . . . . . וִישַׁבְתֶּם לָבֶטַח עָלֶיהָ
לפיכך חייבים להבין ש"שְׁנֵי תְבוּאֹת" זהה ל"מִסְפַּר תְּבוּאֹת" לפי שנים.
הרשימה המלאה של דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים לפסוק זה
פסוק זה באתרים אחרים: אתנ"כתא • סנונית • הכתר • על התורה • Sefaria • שיתופתא
דפים בקטגוריה "ויקרא כה טו"
קטגוריה זו מכילה את 16 הדפים המוצגים להלן, ומכילה בסך־הכול 16 דפים.