רוב המפרשים פירשו שהתוכחה היא על גזל ממש: "מקרבים בתיהם זה אצל זה, ומתוך כך גוזלים קרקע העניים החלשים שבין שני הבתים, וכן שדה בשדה... כסבורים אתם שאין חלק להקדוש ברוך הוא ולא לעניים בארץ: חלקו במעשרות אתם גוזלים, ולעניים את ארצם, שתהיו אתם לבדכם יושבים בה..." (רש"י) , "כשאדם חלש היה לו בית בין בתי אנשים חזקים בעלי זרוע, היה החזק שמצד זה מגיע ביתו בתוך גבול בית החלש ולקח מגבולו, וכן זה שמצד השני, עד שלא נשאר מקום להחלש שביניהם" (מצודת דוד) , "הנה היתה ארץ ישראל כל כך משובחת, שהיו האנשים משתדלים מאד לקנות הקרקעות בה, והיו מגיעי בית בבית ושדה בשדה יקריבו עד אפס מקום, רוצה לומר, עד שלא היה מקום פנוי; ואמר זה להודיע, שהיו מסיגים גבול העניים בבית ובשדה, והיו גם כן מכריחים אותם שימכרו בתיהם ושדותיהם להם להיותם שכנים אליהם. ובאיכה רבתי אמרו, שהיה העשיר מלוה לעני על ביתו ועל שדהו כדי לנוטלה ממנו. אמנם, ריש לקיש דרש: הוי מגיעי בית בבית, שדה בשדה יקריבו: הגעתם חרבן ראשון לחרבן שני..." (אברבנאל) , "בעלי זרוע היו מקרבים את בתיהם זה לזה באופן שגזלו גבול העני אשר בתווך..." (מלבי"ם) .

• אולם, בפסוק עצמו אין רמז לגזל. הפסוק מדבר רק על אנשים שמקרבים את בתיהם ושדותיהם זה לזה, וזה לכאורה דבר חוקי לחלוטין, ובכל זאת הנביא מוכיח אותם על כך שהם לא משאירים מקום פנוי ביניהם.

אולם, אפשר לענות על שאלה זו: "עמוס כבר הוכיח כי בוצע גזל לאור היום. ישעיה הסתמך על תוכחות עמוס (שכבר ניבא כמה שנים לפניו) ולא חייב היה לחזור עליהן: "הַשֹּׁאֲפִים עַל-עֲפַר-אֶרֶץ בְּרֹאשׁ דַּלִּים וְדֶרֶךְ עֲנָוִים יַטּוּ וְאִישׁ וְאָבִיו יֵלְכוּ אֶל-הַנַּעֲרָה לְמַעַן חַלֵּל אֶת-שֵׁם קָדְשִׁי. וְעַל-בְּגָדִים חֲבֻלִים יַטּוּ אֵצֶל כָּל-מִזְבֵּחַ וְיֵין עֲנוּשִׁים יִשְׁתּוּ בֵּית אֱלֹהֵיהֶם" (עמוס ב' 7 - 8) "הֵאָסְפוּ עַל-הָרֵי שֹׁמְרוֹן וּרְאוּ מְהוּמֹת רַבּוֹת בְּתוֹכָהּ וַעֲשׁוּקִים בְּקִרְבָּהּ. וְלֹא-יָדְעוּ עֲשׂוֹת-נְכֹחָה נְאֻם-ה' הָאוֹצְרִים חָמָס וָשֹׁד בְּאַרְמְנוֹתֵיהֶם" (עמוס ג' 9 - 10) "שִׁמְעוּ הַדָּבָר הַזֶּה פָּרוֹת הַבָּשָׁן אֲשֶׁר בְּהַר שֹׁמְרוֹן הָעֹשְׁקוֹת דַּלִּים הָרֹצְצוֹת אֶבְיוֹנִים הָאֹמְרֹת לַאֲדֹנֵיהֶם הָבִיאָה וְנִשְׁתֶּה" (עמוס ד' 1) "דִּרְשׁוּ-טוֹב וְאַל-רָע לְמַעַן תִּחְיוּ וִיהִי-כֵן ה' אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת אִתְּכֶם--כַּאֲשֶׁר אֲמַרְתֶּם. שִׂנְאוּ-רָע וְאֶהֱבוּ טוֹב וְהַצִּיגוּ בַשַּׁעַר מִשְׁפָּט אוּלַי יֶחֱנַן ה' אֱלֹהֵי-צְבָאוֹת--שְׁאֵרִית יוֹסֵף" (עמוס ה' 14 - 15). בימי ישעיה העושק והגזל לאור היום כבר הגיע עד קצה גבול היכולת, ולא נשארה חלקה נוספת לגזלה אחרי כלל חלקות האדמה שכבר נגזלו" (רמי ניר, 20.09.2008).

ובמדרש דרשו שהחטא הוא עבודה זרה: " "הגעתם חרבן ראשון לחרבן שני, מה חרבן ראשון: ציון שדה תחרש - אף חרבן שני: עד אפס מקום . מי גרם למקום שיחרב? על שלא הניחו מקום שלא עבדו בו ע"א" " ( ילקוט שמעוני ) .