בראשית רבה עא יב

יב. [ עריכה ]
וַיְהִי כַּאֲשֶׁר רָאָה יַעֲקֹב וַיִּגַּשׁ יַעֲקֹב וַיָּגֶל אֶת הָאֶבֶן (בראשית כט, י), אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן כָּזֶה שֶׁהוּא מַעֲבִיר פְּקַק מֵעַל פִּי צְלוֹחִית. (בראשית כט, יא): וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, כָּל נְשִׁיקָה לְתִפְלוּת בַּר מִן תְּלַת, נְשִׁיקָה שֶׁל גְּדֻלָּה, נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרָקִים, נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרִישׁוּת. נְשִׁיקָה שֶׁל גְּדֻלָּה (שמואל א י, א): וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶת פַּךְ הַשֶּׁמֶן וַיִּצֹּק עַל רֹאשׁוֹ וַיִּשָּׁקֵהוּ. נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרָקִים (שמות ד, כז): וַיֵּלֶךְ וַיִּפְגְּשֵׁהוּ בְּהַר הָאֱלֹהִים וַיִּשַּׁק לוֹ. נְשִׁיקָה שֶׁל פְּרִישׁוּת (רות א, יד): וַתִּשַּׁק עָרְפָּה לַחֲמוֹתָהּ וְרוּת דָּבְקָה בָּהּ. רַבִּי תַּנְחוּמָא אָמַר אַף נְשִׁיקָה שֶׁל קְרֵיבוּת, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיִּשַּׁק יַעֲקֹב לְרָחֵל, שֶׁהָיְתָה קְרוֹבָתוֹ. וַיִּשָֹּׂא אֶת קֹלוֹ וַיֵּבְךְּ, לָמָּה בָּכָה, אָמַר, אֱלִיעֶזֶר בְּשָׁעָה שֶׁהָלַךְ לְהָבִיא אֶת רִבְקָה מַה כְּתִיב בֵּיהּ (בראשית כד, י): וַיִּקַּח הָעֶבֶד עֲשָׂרָה גְמַלִּים וְגו', וַאֲנִי לֹא נֶזֶם אֶחָד וְלֹא צָמִיד אֶחָד. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בָּכָה, שֶׁרָאָה שֶׁאֵינָהּ נִכְנֶסֶת עִמּוֹ לַקְּבוּרָה, הֲדָא הִיא דְּהִיא אָמְרָה לָהּ (בראשית ל, טו): לָכֵן יִשְׁכַּב עִמָּךְ הַלַּיְלָה, אָמְרָה לָהּ עִמָּךְ הוּא דָּמֵיךְ, עִמִּי לֵית הוּא דָּמֵיךְ. דָּבָר אַחֵר, לָמָּה בָּכָה, שֶׁרָאָה הָאֲנָשִׁים מְלַחֲשִׁים אֵלּוּ לְאֵלּוּ מִפְּנֵי שֶׁנְּשָׁקָהּ, מַה בָּא זֶה לְחַדֵּשׁ לָנוּ דְּבַר עֶרְוָה. שֶׁמִּשָּׁעָה שֶׁלָּקָה הָעוֹלָם בְּדוֹר הַמַּבּוּל עָמְדוּ אֻמּוֹת הָעוֹלָם וְגָדְרוּ עַצְמָן מִן הָעֶרְוָה, הֲדָא אָמְרָת שֶׁאַנְשֵׁי מִזְרָח גְּדוּרִים מִן הָעֶרְוָה.