מדרש משלי (בובר) א
מדרש משלי (בובר) · א · >>
עריכה (משלי א א): "משלי שלמה בן דוד מלך ישראל"
רבי תנחום בן חנילאי פתח ואמר: (איוב כח יב): "והחכמה - מאין תימצא? ואי זה מקום בינה?" - זה שלמה, שישב בתענית ארבעים יום, כדי שייתן לו המקום רוח חכמה ובינה, והיה משוטט ומבקש אחריה.
- אמר לו הקב"ה: (מלכים א ג ה): "שאל, מה אתן לך?"
- אמר לפניו 'ריבונו של עולם, איני שואל ממך לא כסף ולא זהב, אלא חכמה בלבד', שנאמר (מלכים א ג ט): "ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך".
- השיבו הקב"ה ואמר לו 'הואיל ולא שאלת לא כסף ולא זהב, החכמה והמדע נתונה לך במתנה'.
ולא עוד אלא שקדמה החכמה לתורה, שנאמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת ה'".
תמן תנינן (משנה אבות ג יז): "רבי אלעזר בן עזריה אומר: אם אין תורה - אין דרך ארץ". ולפי שקדמה חכמתו, אמר עליו הכתוב (מלכים א ג ג): "ויאהב שלמה את ה'"; מלמד שהיתה חכמתו של שלמה מתנה.
"ואי זה מקום בינה?" - אמר רבי שמעון בר יוחאי: חכמה ובינה לשון אחד הם, במקום שיש חכמה יש בינה, ובמקום שיש בינה יש חכמה.
ולפי שישב בתענית ארבעים יום, והיה מבקש חכמה, לא קיפח הקב"ה שכרו, שנאמר (מלכים א ה כו): "וה' נתן חכמה לשלמה", וכתיב:
- (מלכים א ה יא): "ויחכם מכל האדם" - זה אדם הראשון, דכתיב ביה בשלמה (משלי ל ב): "כי בער אנכי מאיש ולא בינת אדם לי";
- "מאיתן האזרחי" - זה אברהם, דכתיב (ישעיהו מא ב): "מי העיר ממזרח צדק יקראהו לרגלו";
- "הימן" - זה משה, שנאמר (במדבר יג ז): "לא כן עבדי משה, בכל ביתי נאמן הוא";
- "כלכל" - זה יוסף, דכתיב (בראשית מז יב): "ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו";
- "דרדע" - זה דור המדבר, שהיו בני דעה ביותר;
- "בני מחול" - זה דוד, שמחל לו הקב"ה על אותו עוון.
- "ויהי שמו בכל הגויים סביב" - זה שלמה, שיצא שמו מסוף העולם ועד סופו.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "והחכמה מאין תימצא" - זה מלכת שבא, ששמעה את חכמתו, אמרה 'אלך ואראה אם חכם הוא אם לאו', ומניין ששמעה חכמתו? שנאמר (מלכים א י א): "ומלכת שבא שומעת את שמע שלמה לשם ה' ותבוא לנסותו בחידות", מהו בחידות? אמר רבי ירמיה בר שלום:
- אמרה לו 'אתה הוא שלמה, ששמעתי עליך ועל מלכותך ועל חכמתך?',
- אמר לה 'הן',
- אמרה לו 'חכם גדול אתה, אלא אם אני שואלת ממך דבר אחד, אתה משיב לי?',
- אמר לה (משלי ב ו): "כי ה' יתן חכמה, מפיו דעת ותבונה".
- אמרה לו 'מה הן שבעה יוצאין, ותשעה נכנסין, ושניים מוזגים, ואחד שותה?'
- אמר לה 'בוודאי, שבעה ימי נידה יוצאין, ותשעה ירחי לידה נכנסין, שני דדיים מוזגים, והוולד שותה'.
- אמרה לו 'חכם גדול אתה, אלא אם אני שואלת ממך דבר אחר אתה משיבני?'
- אמר לה "כי ה' יתן חכמה",
- אמרה לו 'מה הוא, אשה אמרה לבנה: אביך - אבי, זקנך - בעלי, ואת - ברי, ואנא - אחותך'?
- אמר לה 'בוודאי, שתי בנותיו של לוט הן'.
- ועוד דוגמה אחרת עשתה: הביאה לפניו תינוקות בקומה אחת ובכסות אחד, אמרה לו 'הפרש לי מאלו זכרים ונקבות'.
- רמז לסריסיו, והביאו לו אגוזים וקליות, התחיל מפזרם לפניהם; זכרים, שלא היו מתביישים, היו נוטלים בבגדיהם, ונקבות, שהיו מתביישות, היו נוטלות בסודריהן. אמר לה 'אלו זכרים ואלו נקבות'.
- אמרה לו 'בני, חכם גדול אתה!'.
- ועוד דוגמה אחרת עשתה: הביאה ערלים ומהולים, אמרה לו 'הפרש לי המהולים מן הערלים';
- מייד רמז לכהן גדול ופתח ארון הברית, מהולין שבהן כרעו בחצי קומתן, ולא עוד אלא שנתמלא פניהם מזיו השכינה, וערלים שבהן נופלים על פניהם, מייד אמר לה 'אלו ערלים ואלו מהולים'.
- אמרה לו 'מהיכן לך?'
- אמר לה 'מבלעם, דכתיב (במדבר כד ד): "אשר מחזה שדי יחזה נופל וגלוי עיניים", אילו לא היה נופל - לא היה רואה כלום. ואם אין אתה רוצה ללמוד מבלעם, בוא ולמד מאיוב: בשעה שבאו שלושת רעי איוב לנחמו, אמר להם (איוב יב ג): "גם לי לבב כמוכם, לא נופל אנוכי מכם", לא נופל אנוכי כמותכם'.
- באותה שעה אמרה לו (מלכים א י ז): "לא האמנתי לדברים עד אשר באתי ותראינה עיניי, והנה לא הוגד לי החצי, הוספת חכמה וטוב אל השמועה אשר שמעתי; אשרי אנשיך, אשרי עבדיך אלה העומדים לפניך תמיד השומעים את חכמתך; יהי ה' אלהיך ברוך אשר חפץ בך לתתך על כסא ישראל וגו' וישימך למלך לעשות משפט וצדקה".
נאמר בשלמה "משפט וצדקה", ונאמר בדוד "משפט וצדקה", מניין? דכתיב (שמואל ב ח טו): "ויהי דוד עושה משפט וצדקה לכל עמו", ונאמר בשלמה "משפט וצדקה", מגיד הכתוב שחכמתו של שלמה שקולה כחכמתו של דוד, וחכמתו של דוד שקולה כחכמתו של שלמה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "והחכמה מאין תימצא" - מלמד שהיה שלמה מחפש, היכן החכמה מצויה. רבי אליעזר אומר: בראש, רבי יהושע אומר: בלב. הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב (תהלים ד א): "נתתה שמחה בלבי", וכתיב (משלי כז יא): "חכם בני ושמח לבי". ומפני מה נתנה חכמה בלב - מפני שכל האיברים תלויים בלב. אמר שלמה: אני עושה כדפתח אבי, שהוא פתח בחכמתו בראש אותיות וסיים באמצע אותיות: [פתח] בראש - דכתיב (תהלים א א): "אשרי האיש אשר לא הלך", וסיים באמצע - שנאמר (תהלים קנ ו): "כל הנשמה תהלל יה". בתחילה אני פותח באמצע, ומסיים בסוף: אני פותח ממקום שהחכמה נתונה, היכן היא - בלב, ולב היכן הוא נתון - באמצע. נמצאת אומר, שדוד תפש כדברי רבי אליעזר, ושלמה כדברי רבי יהושע. ולא עוד, אלא שהלב נתון בידו של הקב"ה, כדכתיב (משלי כא א): "פלגי מים לב מלך ביד ה', על כל אשר יחפוץ יטנו". וכיוון שהלב נתון ביד הקב"ה, אל מקום שהוא חפץ הוא מטה אותו. וכיוון שראה שלמה שהחכמה נתונה בלב, אמר: ממקום שניתנה החכמה אני מתחיל, שכן הוא אומר "משלי שלמה".
"בן דוד" - מאי בן דוד, וכי אין הכל יודעין שהוא בן דוד?! אלא, כל מה שעשה, לכבודו של דוד עשה.
"מלך ישראל" - וכי אין הכל יודעין שהוא מלך ישראל?! אלא, מה שעשה, לכבודן של ישראל עשה.
עריכה (משלי א ב): "לדעת חכמה ומוסר" - אם חכמה, למה מוסר? ואם מוסר, למה חכמה? אלא, אם יש באדם חכמה, הרי הוא למד מוסר, ואם אין באדם חכמה, אינו יכול ללמוד מוסר.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "לדעת חכמה ומוסר" - אם יש באדם חכמה, דברי תורה נמסרין בידו, ואם אין בידו חכמה, אין דברי תורה מסורין בידו.
"להבין אמרי בינה" - שצריך אדם שיהיה בידו בינה, להבין דבר מתוך דבר.
עריכה (משלי א ג): "לקחת מוסר השכל, צדק ומשפט ומישרים" - כיוון שנתמנה אדם שופט, צריך להשכיל היאך יזכה את הזכאי ויחייב את החייב.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף כיוון שנתמנה אדם שופט, צריך להשכיל היאך הוא מדקדק את הדין בשביל שלא יחטא ויחטיא את העולם, שכיוון שהוא מקלקל את הדין, הרי הוא חוטא ומחטיא את העולם, אבל אם הוציא את הדין לאמיתו, נמצא עושה משפט וצדקה ומישרים - מה מישרים הללו אדם מהלך בהן ואינו נכשל, כך אם הוציא את הדין לאמיתו אינו נכשל ליום הדין, ומלאכי השרת מלמדין עליו זכות.
עריכה (משלי א ד): "לתת לפתאים ערמה וגו'" - אמר שלמה: אני הייתי פתי, ונתן לי הקב"ה ערמה, ונער הייתי, ונתן לי הקב"ה מזימה.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "לתת לפתאים ערמה" - מכמה שנים ואילך צריך לו לאדם להיות לו ערמה? מבן עשרים שנה ומעלה. "לנער דעת ומזימה" - עד כמה שנים נקרא אדם נער? רבי מאיר אומר: עד כ"ה שנה, רבי עקיבא אומר: עד ל' שנה, אמר רבי ישמעאל: לא כדברי זה ולא כדברי זה, אלא עד עשרים שנה, שמעשרים שנה ומעלה מחשבין לו עוונותיו, [1]כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר מבן עשרים שנה ומעלה יבוא לעבוד עבודה, (מהו "עבודת עבודה"? ריש לקיש אמר: אין עבודה אלא תפילה, שנאמר (תהלים ב יא): "עבדו את ה' ביראה"), משעה שהוא מתחשב לעבודה - מתחשב לעבירה.
עריכה (משלי א ה): "ישמע חכם ויוסף לקח" - אמר רבי ירמיה: אם ראית חכם שמתחכם בתורה, מוסיפין לו תורה על תורתו, חכמה על חכמתו.
"ונבון תחבולות יקנה" - אם הבין אדם מעצמו, יילך וילמד תורה, יקנה לו חיי העולם הזה וחיי העולם הבא.
עריכה (משלי א ו): "להבין משל ומליצה" - להבין משל - אלו משלים של תורה, ומליצה - זו התורה עצמה, שנקראת שמה מליצה, שהיא מצלת עוסקיה מדינה של גיהנם לעתיד לבוא.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף למה נקראת שמה מליצה - שכל מי שמתלוצץ בדברי תורה, מוסיפין לו ליצנות, כמד"א כמה דאת אמר - כמו שאתה אומר (משלי ג לד): "אם ללצים הוא יליץ".
"דברי חכמים וחידותם" - שאם ישמע אדם דברי חכמה, צריך לקשרם על ליבו, שנאמר (משלי ו כא): "קשרם על לבך תמיד".
"וחידותם" - אמר רבי לוי: אפילו שיחת חולין שלהם שקולה כנגד כל התורה.
עריכה (משלי א ז): "יראת ה' ראשית דעת" - אמר רבי זירא: מכאן אתה למד, שהסכים שלמה על דעתו של דוד אביו, שדוד אמר (תהלים קיא י): "ראשית חכמה יראת ה'", ושלמה אמר: יראת ה' ראשית דעת, לומר שהחכמה והדעת שקולים כאחד.
"חכמה ומוסר אוילים בזו" - תמן תנינן: (משנה אבות ד ח): "רבי יוסי אומר: כל המכבד את התורה - גופו מכובד על הבריות, וכל המחלל את התורה - גופו מחולל על הבריות".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "חכמה ומוסר" - אם מוסר, למה חכמה? ואם חכמה, למה מוסר? אלא, אם למד אדם דברי תורה, ויושב ומתעסק בהן כדי צרכן, הרי בידו חכמה ומוסר; ואם לאו - הם מתבוזזים, ונקרא אויל.
תמן תנינן (אבות דרבי נתן כד#ו): "מתוך שאינו עמל בהן - סופו להיות מבקש ראש הפרק ואינו מוצא, ראש המסכתא ואינו מוצא, ראש הפרשה ואינו יודע אפילו פסוק אחד, ועליו אמר שלמה: (משלי כד ל): "על שדה איש עצל עברתי וגו' והנה עלה כלו קמשונים וגו'", שמתוך שכחה סופו לטהר את הטמא ולטמא את הטהור, ועליו אמר שלמה (משלי כד לא): "כסו פניו חרולים", ואם מתעסק בהם כדי צרכם - הם מצהילים ומזהירים לו פניו, שנאמר (דניאל יב ג): "והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע, ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם ועד"". לפיכך צפה שלמה בחכמתו ואמר:
(משלי א ח): "שמע בני מוסר אביך, ואל תטוש תורת אמך": "שמע בני מוסר אביך" - מה שנמסר לך בסיני על כבוד אב; "ואל תטוש תורת אמך" - מה שהזהירו לך בסיני על כבוד האם. ואם עשית כן, נמצאת עושה כבוד אב ואם.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "שמע בני מוסר אביך" - זו תורה שבכתב; "ואל תטוש תורת אמך" - כל מה שנתפרש לך בסיני מפי הגבורה בתורה, על טהרה טהרה, ועל טומאה טומאה, ועל איסור איסור, ועל היתר היתר, ואם עשית כן - נמצאו דברי תורה נזר לראשך וקטליות לגרגרותיך, דכתיב:
(משלי א ט): "כי לווית חן הם לראשך, וענקים לגרגרותיך" - כל זמן שאתה משמיע קולך בהן, הן נעשים לך דבש וחלב תחת לשונך.
עריכה (משלי א י): "בני! אם יפתוך חטאים - אל תבא!" - אמר רבי שמעון בר יוחאי: ממי למד שלמה? מחכמתו של דוד אביו, [2]שאמר (משלי יג כא): "חטאים תרדף רעה", לפיכך צפה שלמה בחכמתו ואמר "בני, אם יפתוך חטאים - אל תבא", אם יאמרו 'פלוני עשיר הוא, נלך ונהרגו ונטול ממונו', אל תשמע להם, מפני שכל מחשבותם לרעה, ואם עשית כן נמצאת מקיים כל מצוות שבתורה, וכל המקיים מצוה אחת כאילו מקיים כל התורה כולה, וכל המקיים נפש אחת מישראל כאילו מקיים עולם מלא, וכל המאבד נפש אחת מישראל כאילו איבד עולם מלא, ולא עוד אלא שחטאיו צפונים לו לעתיד לבוא:
עריכה (משלי א יא): "אם יאמרו 'לכה אתנו נארבה לדם נצפנה לנקי חנם'" - אלו אחיו של יוסף, שהיו מצפין ואומרים 'אימתי יגיע הקץ ונהרגנו', וכיוון שבא אצלם, התחילו אומרים זה לזה 'הרי היא השעה, הרי היא העונה', והיתה השכינה משחקת ואומרת 'אוי להם מדמו של צדיק זה', לכך נאמר "נצפנה לנקי חינם".
ומכולם לא רצה להצילו אלא ראובן, שנאמר "וישמע ראובן ויצילהו מידם", אמר להם 'בואו ואתן לכם עצה', אמרו לו 'מה עצה אתה נותן לנו?' אמר להם 'נשליך אותו לבור כשהוא חי וידנו אל תהי בו', מניין? שנאמר:
(משלי א יב): "נבלעם כשאול חיים, ותמימים כיורדי בור" - שירד לבור לפי תומו, ולא היה יודע מה היו עושין לו. אמר רבי לוי בן זבדי: מי הורידו לבור מכל אחיו? הוי אומר שמעון ולוי, שנאמר (בראשית מט ו): "בסודם אל תבוא נפשי", אבל ראובן היה בדעתו להצילו ולהחזירו אל אביו, שנאמר (בראשית לז כב): "למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו".
(בראשית לז כט): "וישב ראובן אל הבור" - והיכן היה? רבי יהודה ורבי נחמיה:
- רבי יהודה אומר: טרחתו של בית היתה מושלכת עליו, וכיוון שנפטר מטרחתו בא והציץ בתוך הבור ולא מצאו, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "וישב ראובן אל הבור והנה אין יוסף בבור ויקרע את בגדיו".
- רבי נחמיה אומר: בשקו ובתעניתו היה עוסק, על אותו מעשה שאירעו, ולא ניפנה, וכיוון שנפטר משקו ומתעניתו בא והציץ בתוך הבור ולא מצאו, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "וישב ראובן אל הבור וגו'".
ולא עוד, אלא כיוון שמכרו אותו היתה שכינה משחקת עליהם ואומרת להם (ישעיהו נה ח): "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם וגו'", לא במחשבה שאתם חושבין, "ולא דרכיכם דרכיי", ולא בדרך שאתם אומרים, שאילולי שהיתה גזירה מלפניי, לא היתה עצתכם כלום.
(משלי א יג): "כל הון יקר נמצא, נמלא בתינו שלל" - זו מכירתו של יוסף, שהיה בן יקיר לאביו, שנאמר (בראשית לז ג): "כי בן זקונים הוא לו", נמצא מחיה לפניהם, דכתיב (בראשית מה ה): "כי למחיה שלחני אלהים לפניכם".
"נמלא בתינו שלל" - שמלאו בתיהם כסף וזהב מאוצרותיו של יוסף.
אמר רבי יהושע בן לוי: לא נמשכו עשרה הרוגי מלכות אלא בחטא מכירתו של יוסף.
אמר רבי אבין: הוי אומר: נפרעו עשרה מכל דור ודור, ועדיין אותו החטא קיים.
(משלי א יד): "גורלך תפיל בתוכנו" - בשעה שישב יוסף, נוטל הכליד הגביע והיה מקיש בו: ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולון - בני אם אחת הם, יבואו וישבו; דן ונפתלי - בני אם אחת הם, יבואו וישבו; גד ואשר - בני אם אחת הם, יבואו וישבו; וחוזר והקיש בכליד, ואמר: בנימין יתום ואני יתום, נאה ליתום לישב אצל יתום.
"כיס אחד יהיה לכולנו" - שהיו כולם אוכלים על שולחן אחד במסיבה, כיצד היה עושה? נתן לכל אחד ואחד חלק אחד, ולבנימין חמישה חלקים, כיצד? נטל חלקו, וחלק בנימין, וחלק אפרים, וחלק מנשה, וחלק אסנת אשתו של יוסף, ונתן לבנימין, שנאמר (בראשית מג לד): "וישא משאות מאת פניו אליהם ותרב משאת בנימין ממשאות כולם חמש ידות, וישתו וישכרו עמו". אמר רבי שמלאי משום רבי יצחק מגדלאה: מיום שפירש יוסף מאחיו לא טעם טעם יין עד אותו היום, דכתיב (בראשית מט כו): "ולקדקוד נזיר אחיו". אמר רבי יוסי בר חנינא: אף הם לא טעמו טעם יין, שנאמר "וישתו וישכרו עמו".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "גורלך תפיל בתוכנו" - זו תורה, שהיתה גורלו של הקב"ה ונתנה לישראל; "כיס אחד יהיה לכולנו" - בשעה שעמדו על הר סיני ואמרו (שמות כד ז): "כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע".
עריכה (משלי א טו): "בני! אל תלך בדרך אתם" - אלו אומות העולם, שנאמר בהם (ויקרא כ כג): "ולא תלכו בחוקות הגוי".
"מנע רגלך מנתיבתם" - שלא לעבוד עבודה זרה שלהם, שנאמר (שמות לד יד): "כי לא תשחתוה לאל אחר".
(משלי א טז): "כי רגליהם לרע ירוצו" - זו עבודה זרה;
"וימהרו לשפוך דם" - ללמדך שכל מי שעובד עבודה זרה כאילו שופך דם.
עריכה (משלי א יז): "כי חנם מזורה הרשת" - כנגד מי אמר שלמה מקרא זה? כנגד צרי עין. אמר רבי יהושע בן לוי: אפילו עופות ודגים מכירין בצרי עין, ואין נכנסין לבית מצודתם, לכך נאמר "בעיני כל בעל כנף".
(משלי א יח): "והם לדמם יארובו" - אלו צרי העין. "יצפנו לנפשותם" - אלו בעלי לשון הרע, מי גרם להם? הם גרמו לעצמם, ולא לנפשותם בלבד גרמו, אלא לכל אשר להם, שנאמר:
(משלי א יט): "כן ארחות כל בוצע בצע, את נפש בעליו יקח".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "כן ארחות כל בוצע בצע" - משל לאדם שנטל חכה והשליכה לים, וראה אותו דג גדול, כסבור שהוא כלום ובלעה ונתפש, אילו היה מרגיש אליו, כלום היה מאבד את נפשו?! לכך נאמר "את נפש בעליו יקח", כך כל מי שנוטל שוחד אין בידו כלום, ומאבד את הממון, ובסוף הוא מאבד נפשו.
אמר רבי יוחנן: כל הגוזל מחבירו שווה פרוטה, מעלה עליו הכתוב כאילו נוטל נשמתו ממנו, שנאמר "כן ארחות כל בוצע בצע, את נפש בעליו ייקח".
עריכה (משלי א כ): "חכמות בחוץ תרונה" - בשעה שחכם יושב ועוסק בתורה, הכל מרננין אחריו, ואומרין 'אשרי לזה שזכה ללמוד תורה'.
"ברחובות תתן קולה" - אלו תלמידי חכמים, שהן נאים ויושבים בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ומשמיעים את קולם בדברי תורה.
(משלי א כא): "בראש הומיות תקרא" - מה הים הזה הומה בגליו, כן תלמידי חכמים, בשעה שיושבין ומפרשין דברי תורה, הן הומין ויוצאין מלבן, ולא עוד, אלא שקולן ערב לפני הקב"ה, שנאמר (שיר השירים ב יד): "כי קולך ערב ומראיך נאוה".
"בפתחי שערים בעיר אמריה תאמר" - אפילו חכם ויושב בשערי העיר ובשער המדינה ומתעסק בדברי תורה, אינו מתבייש מן העוברים ושבים, ולא כנגד מלכים, ולא כנגד השרים, שנאמר (תהלים קיט מו): "ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "אמריה תאמר" - כשאדם בא לפניו בדין, אומר לזכאי זכאי ולחייב חייב, אחד עני ואחד עשיר.
עריכה (משלי א כב): "עד מתי פתים תאהבו פתי" - אלו דור המדבר;
"ולצים לצון חמדו להם" - אלו עדת קורח;
"וכסילים ישנאו דעת" - זו מלכות הרשעה, שלא קיבלה עליה עול מלכות שמים ועול תורה.
(משלי א כג): "תשובו לתוכחתי" - אלו ישראל, שהוכיחן משה על מעשה העגל.
"הנה אביעה לכם רוחי" - בשעה שפירש להם משנה תורה.
"אודיעה דבריי אתכם" - מלמד שהודיען דקדוקיה ופירושיה של תורה, טומאה וטהרה, איסור והיתר.
(משלי א כד): "יען קראתי ותמאנו" - זה הקב"ה, שהשמיע קולו לישראל, וחזרו ופשעו בו, שנאמר (שמות טז כח): "עד אנה מאנתם לשמור מצוותי ותורתי".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "יען קראתי" - זה משה, שהיה קורא להם דברי תורה, והם לא היו מאמינים, שנאמר "עד אנה מאנתם".
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "יען קראתי" - זה ירמיהו, שהיה קורא להם לישראל בירושלים לעשות תשובה, ולא היו מאמינים לו, שנאמר (זכריה ז יא): "וימאנו להקשיב, ויתנו כתף סוררת וגו'".
"נטיתי ידי ואין מקשיב" - זה גבריאל, שהיתה פשוטה ידו על ירושלים שש שנים ומחצה, והיו גחלים בידו, וביקש לזרקן עליהם בחמה, והמתין שיעשו תשובה, ולא הקשיבו.
ד"א דבר אחר - פירוש נוסף "נטיתי ידי ואין מקשיב" - זה הקב"ה, שהיתה ידו פשוטה שש שנים ומחצה שיחזרו בתשובה ולא חזרו, עד מתי? אמר רבי ירמיה: עד ששב חרון אפו, שנאמר (הושע יד ה): "ארפא משובתם אוהבם נדבה כי שב אפי ממנו".
(משלי א כה): "ותפרעו כל עצתי" - זה משה, שהיה מייעץ את ישראל, והיו חוזרין מאחריו ומבטלין את עצתו.
"ותוכחתי לא אביתם" - זה ירמיהו, שכל תוכחה ותוכחה שהיה מוכיח את ישראל, היו מבזין אותו ומלעיגים עליו. אמר להם ירמיהו: חייכם, עתיד יום לבוא, כשם שהייתם מלעיגין עליי ומשחקים בי, לשחוק ולהלעיג עליכם, מניין? ממה שכתוב אחריו:
(משלי א כו): "גם אני באידכם אשחק וגו'",
ואומר: (משלי א כז): "בבוא כשואה פחדכם וגו'".
(משלי א כח): "אז יקראוני ולא אענה" - וכל כך למה? אמר רבי ישמעאל: אמר הקב"ה 'אני אמרתי לכם על-ידי נביאיי (ישעיהו נה ו): "דרשו ה' בהימצאו", חייכם שיבוא יום שאתם קוראים אותי ואיני עונה אתכם, הה"ד הדא הוא דכתיב - זהו שכתוב "אז יקראוני ולא אענה", וכל כך למה -
(משלי א כט): "תחת כי שנאו דעת, ויראת ה' לא בחרו".
(משלי א ל): "לא אבו לעצתי, נאצו כל תוכחתי" - אמר הקב"ה: אני אמרתי לכם על-ידי נביאיי (יחזקאל לג יא): "שובו שובו מדרכיכם הרעים", חייכם שיבוא יום שאני פורע לכם כדרכיכם, שנאמר:
(משלי א לא): "ויאכלו מפרי דרכם וגו'". וכל כך למה:
(משלי א לב): "כי משובת פתיים תהרגם וגו'". אבל כל מי שהוא שומע לדברי תורתי, אני מושיבו בהשקט ובבטחה, שנאמר:
(משלי א לג): "ושומע לי ישכון בטח".
הערות שוליים
עריכה- ^ (לח) כד"א מבן עשרים שנה ומעלה יבוא לעבוד עבודה - אין זה לשון הכתוב, ובקרא כתיב (במדבר ד מז): "מבן שלושים שנה ומעלה ועד בן חמישים שנה כל הבא לעבוד עבודת עבודה", ואולי יש לתקן וכצ"ל: "אלא עד עשרים שנה אין מחשבין לו עוונותיו, כמד"א (דברי הימים א כג כד): "לעבודת בית ה' מבן עשרים שנה ומעלה", מה עבודה מבן עשרים שנה כך לעבירה, משעה שהוא מתחשב לעבודה מתחשב לעבירה", והשאר מיותר. או צ"ל: "כד"א (במדבר ד מז): "מבן שלושים שנה... לעבוד עבודת עבודה"", והוא ראיה לדברי רבי עקיבא שאמר עד שלושים שנה
- ^ (נד) שאמר חטאים תרדף רעה - כך הוא גם בכתב יד רומי ופארמא, ובנדפס גם בדפוס תוגרמא ובילקוט, ואולי צריך להיות (תהלים כו ט): "אל תאסוף עם חטאים נפשי", וראיתי ב"אות אמת" שכתב, וזה לשונו: 'צריך עיון, שפסוק זה הוא בספר משלי, וצריך לבקש פסוק מפסוקי תהלים כו', עד כאן לשונו.
מדרש משלי (בובר) · א · >>