פתיחת התפריט הראשי

ויקיטקסט β

אבות דרבי נתן כד

תוכן עניינים

פרק ארבעה ועשריםעריכה

אעריכה

אלישע בן אבויה אומר, אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה, לאדם שבונה אבנים מלמטה, ואחר כך לבנים. אפילו באים מים הרבה ועומדין בצידן אין מחין אותן ממקומן:

בעריכה

ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה למה הוא דומה, לאדם שבונה לבנים תחילה ואחר כך אבנים. אפילו באים מים קימעא, מיד הופכין אותן:

געריכה

הוא היה אומר, אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה למה הוא דומה, לסיד שטוח על גבי לבנים. אפילו יורדין עליו גשמים אין מזיזין אותו ממקומו. אדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, דומה לסיד שניטוח על גבי לבנים. אפילו יורדין עליו מיעוט גשמים מיד נימוק ונופל:

דעריכה

הוא היה אומר, אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה דומה לכוס שיש לו פסיפס. שכיון שמניח אותו מידו, אף על פי שנהפך על צידו אין נשפך כל מה שיש בו. ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, דומה לכוס שאין לו פיספס, שכיון שהניח אותו מידו מיד נהפך על צידו ונשפך כל מה שיש בו.

הוא היה אומר, אדם שיש בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה, דומה לסוס שיש לו כלים נאים. ואדם שאין בו מעשים טובים ולמד תורה הרבה דומה לסוס שאין לו רסן לבלום כיון שאדם רוצה לרוכבו זורקו בבת אחת.

הוא היה אומר, הלומד תורה בילדותו דברי תורה נבלעין בדמיו ויוצאין מפיו מפורשין. והלומד תורה בזקנותו אין דברי תורה נבלעין בדמיו ואין יוצאין מפיו מפורשין.

וכן מתלא אומר, אם בנערותיך לא חפצתם איך תשיגם בזקנותך:

העריכה

הוא היה אומר, קשין דברי תורה לקנותם ככלי זהבים. ונוחין לאבדם ככלי זכוכית. שנאמר, (איוב כח) "לא יערכנה זהב וזכוכית". מקיש זהב לזכוכית, מה כלי זהב לאחר שנשבר יש לו תקנה. "ותמורתה כלי פז", לומר לך כל העמל בהן ומקיימן פניו מצהיבות כפז. וכל העמל בהם ואין מקיימן פניו משחירות כזכוכית:

ועריכה

הוא היה אומר, יכול אדם ללמוד תורה בעשרים שנה ולשכח בשתי שנים. כיצד, ישב ששה חדשים ואין חוזר לאחריו, נמצא אומר על טמא טהור ועל טהור טמא. שנים עשר חדשים ולא חזר לאחריו נמצא מחליף חכמים זה בזה. י"ח חדשים ולא חזר לאחריו נמצא משכח ראשי מסכתותיו. כ"ד חדשים ואין חוזר לאחריו נמצא משכח ראשי פרקים, ומתוך שאמר על טמא טהור ועל טהור טמא ומחליף חכם בחכם ומשכח ראשי מסכתותיו וראשי פרקיו סוף שיושב ודומם. ועליו אמר שלמה (משלי כד) "על שדה איש עצל עברתי ועל כרם אדם חסר לב והנה עלה כלו קמשונים כסו פניו חרולים וגדר אבניו נהרסה". וכיון שנפל כותלו של כרם, מיד חרב כל הכרם כולו:

זעריכה

הוא היה אומר, כל העושה מצווה בחברו מעלה עליו הכתוב כאילו לא עשאו אלא בגופו. משל למה הדבר דומה, למלך בשר ודם שצד צפור ונתנו לאחד מעבדיו, ואומר לו הוי זהיר בצפור זה, שאם אתה נזהר בו טוב, ואם לאו אני נוטל נשמתך תחתיו. כך אמר הקדוש ברוך הוא לישראל: דברי תורה שנתתי לכם, אם אתם משמרים אותן טוב, ואם לאו אני נוטל נפשכם תחתיה, שנאמר, (דברים ד) "רק השמר לך ושמור נפשך מאד פן תשכח את הדברים אשר ראו עיניך". (שם לב) "כי לא דבר רק הוא מכם כי הוא חייכם":