קטגוריה:יהושע ט ז

תרגום יונתן

• לדף התרגום על כל הפרק •

אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב

ויאמרו (וַיֹּאמֶר) אִישׁ יִשְׂרָאֵל, אֶל הַחִוִּי

זקני העם שישבו עם יהושע, שאלו את הגבעונים, שהיו אנשי העם "הַחִוִּי", "אוּלַי בְּקִרְבִּי אַתָּה יוֹשֵׁב, וְאֵיךְ אכרות (אֶכְרָת ) לְךָ בְרִית?"

הגבעונים לא ענו לשאלה ורק אמרו: "עֲבָדֶיךָ אֲנָחְנוּ" (ביאור:יהושע ט ח) - במשמעות: אנחנו לא עונים לשאלה הזאת! אנו עבדיך, תעשה בנו כרצונך, אולם אנחנו לא הולכים מכאן, ולא מוותרים לקבל ממך ברית.

הַחִוִּי

על חמור מלך שכם נאמר: "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הַחִוִּי, נְשִׂיא הָאָרֶץ, וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ, וַיְעַנֶּהָ" (ביאור:בראשית לד ב), וכידוע שמעון ולוי כבשו את העיר, והאחים נעשו בעלי העיר ורכושה, ככתוב: " וְאֶת כָּל חֵילָם וְאֶת כָּל טַפָּם וְאֶת נְשֵׁיהֶם, שָׁבוּ וַיָּבֹזּוּ, וְאֵת, כָּל אֲשֶׁר בַּבָּיִת" (ביאור:בראשית לד כט). בהמשך יוסף, לבוש בכותונת מלכות, מחפש את אחיו ליד שכם, ואדם מתייחס אליו בכבוד רב ועוזר לו (ביאור:בראשית לז יז), כי הוא יודע שאחי יוסף הם בעלי שכם. בספר יהושע לא נאמר שיהושע כבש את שכם, והרג את מלכה. ניתן להבין ששכם, והחוי שגרו בה, נשארו בבעלות בני ישראל במשך כל תקופת בני ישראל במצרים, ולכן לא היה צורך לכבוש את שכם.

לאחר הנצחון על העי, יהושע הולך להר עיבל והר גריזים שליד שכם, כותב בשלוה את משנת תורת משה על אבנים, ומקריא לכל האנשים אשר איתו את הכתוב. אפילו נאמר שיהושע הקריא "נֶגֶד כָּל קְהַל יִשְׂרָאֵל וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם" (ביאור:יהושע ח לה), וכיוון שרוב המחנה של בני ישראל נשאר בגלגל בערבות יריחו, ייתכן ש"הַנָּשִׁים וְהַטַּף וְהַגֵּר" כללו גם את אנשי שכם החיווים. כל זה יהושע עושה בלי לדאוג שהוא יותקף על ידי שכם.

נראה שאנשי גבעון שהיו חיווים, האמינו שגם להם מגיע להיות עבדים לבני ישראל ולהשאר בחיים, והם היו מוכנים להכנע ולחיות כמו אנשי שכם תחת שלטון בני ישראל. נראה בהמשך שכפי שבני יעקב אמרו: "וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם, וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ, וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם, וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד" (ביאור:בראשית לד טז), כך באמת קרה גם לאנשי שכם וגם לאנשי גבעון, שברבות הימים הם התאחדו בשבטי ישראל.

לאחר שיהושע הבין שהם חיווים, שאלוהים פקד להרוג אותם, הוא בכל זאת החליט לא להפר את שבועתו, ונתן להם להשאר כמשרתים לעם ישראל, ככתוב: "וַיַּעַשׂ לָהֶם כֵּן, וַיַּצֵּל אוֹתָם מִיַּד בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְלֹא הֲרָגוּם" (ביאור:יהושע ט כו).