יהושע ט ג: "וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה יְהוֹשֻׁעַ לִירִיחוֹ וְלָעָי."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ט ג.


וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן שָׁמְעוּ עריכה

כשם שכל מלכי כנען שמעו מה קרה ליריחו ולעי, ככתוב: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ כָּל הַמְּלָכִים" (ביאור:יהושע ט א), כך גם יושבי גבעון ומלכם שמעו, ונבהלו.

מלכי כנען ניסו להתארגן ולהתקבץ ביחד כדי ליצור צבא גדול נגד בני ישראל. סביר שהם ביקשו מאנשי גבעון להצטרף, ככתוב: "וְכָל אֲנָשֶׁיהָ גִּבֹּרִים" (ביאור:יהושע י ב).
אנשי גבעון הבינו שאין להם סיכוי לשרוד במלחמה ללא אבדות כבדות ביותר, ואפילו אז הם יהפכו לעבדים לאחד מהמלכים החזקים של כנען.

וְיֹשְׁבֵי גִבְעוֹן עריכה

יושבי גבעון היו מהעם החוי, ככתוב: "ויאמרו (וַיֹּאמֶר) אִישׁ יִשְׂרָאֵל, אֶל הַחִוִּי" (ביאור:יהושע ט ז), וכידוע אנשי שכם היו גם הם אנשי החוי, ככתוב: "וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר, הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית לד ב).

כבר מאז ששמעון ולוי כבשו (בעורמה) את שכם, ובכל תקופת בני ישראל במצרים, אנשי שכם החוי היו עבדים לבני ישראל. לא נאמר שיהושע כבש את שכם והרג את מלכה, ויהושע הלך להר עיבל והר גריזים בלי לחשוש ממלחמה, התנהג שם כשליט הארץ היושב על כסא מלכותו, וכתב והקריא את כל הברכה והקללה (ביאור:יהושע ח לד).

נראה שאנשי גבעון הזדהו עם אנשי שכם והיו מוכנים להתאחד עם בני ישראל, כפי שאמרו בני יעקב למלך שכם ובנו: "וְנָתַנּוּ אֶת בְּנֹתֵינוּ לָכֶם, וְאֶת בְּנֹתֵיכֶם נִקַּח לָנוּ, וְיָשַׁבְנוּ אִתְּכֶם, וְהָיִינוּ לְעַם אֶחָד" (ביאור:בראשית לד טז). ייתכן שזה הקל על יהושע לקבל אותם ולאשר את הברית שהוא נשבע במרמה.