ביאור:יהושע ט כד

יהושע ט כד: "וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ: כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ, וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם, וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה."

בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ט כד.

וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם

וַיַּעֲנוּ אֶת יְהוֹשֻׁעַ וַיֹּאמְרוּ

יהושע שאל: "לָמָּה רִמִּיתֶם אֹתָנוּ לֵאמֹר, רְחוֹקִים אֲנַחְנוּ מִכֶּם מְאֹד, וְאַתֶּם בְּקִרְבֵּנוּ יֹשְׁבִים" (ביאור:יהושע ט כב).
והם לא ענו, ואז יהושע פסק: "וְעַתָּה, אֲרוּרִים אַתֶּם, וְלֹא יִכָּרֵת מִכֶּם עֶבֶד, וְחֹטְבֵי עֵצִים וְשֹׁאֲבֵי מַיִם לְבֵית אֱלֹהָי" (ביאור:יהושע ט כג).

לפי סדר הפסוקים הזה: יהושע הודיע להם שהם לא יומתו, ויקבלו תפקיד חשוב ביותר להיות המפעילים והמתחזקים של בית אלוהי ישראל, אז מדוע הם עונים לשאלתו הקודמת, מתנצלים, ומוכנים לסבול כל עונש?

ברור למדי שסדר המשפטים אינו נכון, והצהרת יהושע מה יהיה עונשם חייבת להופיע לאחר שהם הציעו לו: "וְעַתָּה, הִנְנוּ בְיָדֶךָ. כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ, עֲשֵׂה" (ביאור:יהושע ט כה).

בהנחה שפסק הדין של יהושע הוא בסוף השיחה, אז עכשו הגבעונים עונים לשאלתו: ""לָמָּה ..." (ביאור:יהושע ט כב).

הסבר הגבעונים

צריך להבין שהגבעונים היו חיווים, כשם שאנשי שכם היו חיווים. הגבעונים ידעו מה עשו בני יעקב לאנשי שכם: שכולם נימלו, ואלה ששרדו את ההרג, נעשו עבדים לבני ישראל. לא היה רע לאנשי שכם והם נשארו נאמנים לבני ישראל במשך כל התקופה שבני ישראל היו במצרים, ולכן יהושע לא כבש את שכם, הגיע לשכם לכתוב את "מִשְׁנֵה תּוֹרַת מֹשֶׁה" (ביאור:יהושע ח לב), והקריא את זה לצבא שאיתו, "וְהַנָּשִׁים וְהַטַּף, וְהַגֵּר הַהֹלֵךְ בְּקִרְבָּם" (ביאור:יהושע ח לה), שכלל את אנשי שכם (הן בני ישראל שמעו את דברי הברכה והקללה ממשה רק לפני זמן קצר), ולא נאמר שהנשים והטף של בני ישראל באו מהגלגל לשכם ואחר כך חזרו לגלגל. הגבעונים למעשה רצו להצטרף לאחיהם בשכם ולשרוד. בהמשך יהושע הבין את כל זה, והיה לו יותר קל לקבל אותם.

הגבעונים מסבירים, וכך אנחנו לומדים מה בדיוק הם ידעו וחשבו:

"כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ." הם חוזרים ומדגישים שהם מכבדים את הברית, והם נשארו עבדים של יהושע (ואולי גם של בני ישראל). הם מראים שהם מודעים למשה ואלוהי ישראל.
"לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ." הם מודעים שאלוהים הבטיח לבני ישראל את הארץ בירושה, והם לא מתנגדים לזה, ולא מעלים טענות שזה לא צודק, ולאלוהים אין זכות לעשות זאת. הם מראים ידע גדול בהבטחות אלוהים לאבות, וייתכן שהם למדו את זה מאחיהם החיווים בשכם.
"וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם." הם אפילו לא מתנגדים להריגת תושבי כנען. לדעתם מי שלא מוכן להיות עבד לבני ישראל, ולקבל את אלוהי ישראל וכל חוקיו - דינו מוות.
"וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם." נבהלנו, וידענו שאנו בצרות.
"וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה." ידענו שאנו חוטאים, אולם לא היתה לנו ברירה, ולכן ניסינו, בתקווה שלא נמות.

ומיד לאחר שהם מסבירים את חטאם הם מוסיפים ואומרים: "וְעַתָּה, הִנְנוּ בְיָדֶךָ. כַּטּוֹב וְכַיָּשָׁר בְּעֵינֶיךָ לַעֲשׂוֹת לָנוּ, עֲשֵׂה" (ביאור:יהושע ט כה).
רק אחרי שהם הראו שהם מכבדים את הברית, ממשיכים להיות מוכנים להיות עבדים ליהושע, הם שמים את אמונתם ביהושע, שיכבד את שבועת נשיאי העדה, ושהוא לא יהרוג אותם אלא ימצא להם עונש מתאים.