ביאור:יהושע ט יט
יהושע ט יט: "וַיֹּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים, אֶל כָּל הָעֵדָה, אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם, בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל, וְעַתָּה, לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ט יט.
אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם, בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל
עריכהוַיֹּאמְרוּ כָל הַנְּשִׂיאִים, אֶל כָּל הָעֵדָה
עריכה"כָל הַנְּשִׂיאִים" - לפי הוראה של יהושע, שעשה לאנשי גבעון "שָׁלוֹם" (ביאור:יהושע ט טו), כל "נְשִׂיאֵי הָעֵדָה" נשבעו לגבעונים (ביאור:יהושע ט טו). לא נאמר שהם נשבעו בשם אלוהים, אולם ברור שזה מה שהם עשו, ועכשו הנשיאים טוענים: "אֲנַחְנוּ נִשְׁבַּעְנוּ לָהֶם, בַּיהוָה אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל", ולכן אין שום אפשרות לבטל את השבועה.
"אֶל כָּל הָעֵדָה", זאת קבוצת אנשים במטה הכללי של יהושע, המתלוננת ומאיימת על הנשיאים ודורשת שיפרו את שבועתם, כי היא נגד פקודת אלוהים להחרים את כל תושבי הארץ. למעשה העדה התלוננה על יהושע שהורה לנשיאים לחתום, ובעצמו נמנע, אולם הם לא מעיזים לאיים עליו. אנשי העדה היו קיצוניים דתיים או רודפי שלל שרצו להדיח את נשיאי העדה, וכך שבועתם תהפך לשבועה אישית שאינה מחייבת את בני ישראל.
הנשיאים מחפשים פתרון שאינו ביטול השבועה, אולם הוא מוסיף או משנה תנאים שלא סוכמו בזמן כריתת הברית, לאחר שהתברר שהגבעונים שיקרו והם חיים בכנען, וחשופים לפקודת אלוהים להחרים אותם. בהמשך הגבעונים מודים שהם ידעו, כדבריהם: "כִּי הֻגֵּד הֻגַּד לַעֲבָדֶיךָ אֵת אֲשֶׁר צִוָּה יְהוָה אֱלֹהֶיךָ אֶת מֹשֶׁה עַבְדּוֹ, לָתֵת לָכֶם אֶת כָּל הָאָרֶץ, וּלְהַשְׁמִיד אֶת כָּל יֹשְׁבֵי הָאָרֶץ מִפְּנֵיכֶם, וַנִּירָא מְאֹד לְנַפְשֹׁתֵינוּ מִפְּנֵיכֶם, וַנַּעֲשֵׂה אֶת הַדָּבָר הַזֶּה" (ביאור:יהושע ט כד).
וְעַתָּה, לֹא נוּכַל לִנְגֹּעַ בָּהֶם
עריכההנשיאים מתנגדים להתפטר מתפקידם, וכך לבטל את שבועתם שמחייבת את כל העם.
הנשיאים מסבירים שאסור להם "לִנְגֹּעַ" או להרוג את הגבעונים בגלל שבועתם.
אולם מותר להם לעשות שינויים אחרים, שאינם כלולים 'בנגיעה' לרעה.
כמובן הגבעונים יהיו רשאים להתנגד, ואז הברית תתבטל, ובני ישראל יהיו חופשיים להלחם ולהרוג אותם.