נדרים נו ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מידי דהוה אמטה המיוחדת לכלים דתניא אם היתה מטה המיוחדת לכלים אין צריך לכפותה אלא אי קשיא הא קשיא דתניא רשב"ג אומר דרגש מתיר קרביטיו והוא נופל מאליו ואי דרגש ערסא דגדא הוא קרביטין מי אית ליה כי אתא רבין אמר שאילתיה לההוא מרבנן ורב תחליפא בר מערבא שמיה דהוה שכיח בשוקא דצלעי ואמר לי מאי דרגש ערסא דצלא איתמר איזהו מטה ואיזהו דרגש אמר רבי ירמיה מטה מסרגין אותה על גבה דרגש מסרגין אותו מגופו מיתיבי כלי עץ מאימתי מקבלין טומאה המטה והעריסה משישופם בעור הדג ואי מטה מסתרגת על גבה למה לי שיפת עור הדג אלא הא והא מגופן מטה אעולי ואפוקי בבזיני דרגש אעולי ואפוקי באבקתא א"ר יעקב בר אחא אמר רבי מטה שנקליטיה יוצאין זוקפה ודיו א"ר יעקב בר אידי אמר ר' יהושע בן לוי הלכה כרשב"ג:
מתני' הנודר מן העיר מותר ליכנס לתחומה של עיר ואסור ליכנס לעיבורה אבל הנודר מן הבית אסור מן האגף ולפנים:
גמ' מנלן דעיבורא דמתא כמתא דמי א"ר יוחנן דאמר קרא (יהושע ה, יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וגו' מאי ביריחו אילימא ביריחו ממש והכתיב (יהושע ו, א) ויריחו סוגרת ומסוגרת אלא ש"מ בעיבורה אימא אפי' בתחומה הא כתיב בתחומה (במדבר לה, ה) ומדותם מחוץ לעיר:
הנודר מן הבית אינו אסור אלא מן האגף ולפנים:
אבל מן האגף ולחוץ לא מתיב רב מרי (ויקרא יד, לח) ויצא הכהן מן הבית יכול ילך לביתו ויסגיר ת"ל (ויקרא יד, לח) אל פתח הבית אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר תלמוד לומר מן הבית עד שיצא מן הבית כולו הא כיצד עומד בצד המשקוף ויסגיר ומנין שאם הלך לביתו והסגיר או שעמד תחת השקוף והסגיר שהסגירו מוסגר ת"ל (ויקרא יד, לח) והסגיר את הבית מכל מקום שאני גבי בית דכתיב מן הבית עד שיצא מן הבית כולו:
רש"י (ריב"ן)
עריכההמיוחדת - ליתן עליה כלים והואיל ואין ישנים עליה אין צריך לכפותה:
קרביטין - לולאות שבו:
קרביטין מי אית ליה - הכי קים להו דלא הוו להו קרביטין שאינה עשויה להתפרק אלא עומדת מוצעת לעולם:
רבן שמעון אומר אין צריך לזוקפה - אלא הוא האבל נוטל קרביטין והיא נופלת:
דצלעי - מוכרי עורות:
ערסא דצלא - של עור שישן עליה אבל אינה חשובה כל כך ולהכי הואיל ואינה חשובה לא היה כופה אלא זוקפה ודיו והלכך אמרי' במתני' דמותר בדרגש שאינה מטה חשובה וערסא דצלא אית לה קרביטין ופליג רשב"ג בגמרא ואמר דבעי כפיה כל כך שמתיר קרביטין והעור נופל מאליו לפי שיש רצועות סביב לעור ומותחין אותו בין ארוכות המטה וקושרין הרצועות בארוכות ושוכבין עליו וכשמתירין הרצועות והעור נופל אין לך כפיה גדולה מזו:
מטה מסרגין אותה על גבה - שכורכין הבגד או העור שישנים עליו סביב אותם עצים שעומדים מראשותיו ומרגלותיו נקובים ומכניסין המשיחות שבבגד או שבעור לתוך אותן נקבים:
משישופם בעור הדג - שמשפשף העצים של מטה הארוכות והקצרות בעור הדג כדי לעשותן צהובין וחלקים: למה לי שיפת עור הדג והלא העור מכוסה מן החבלים או מן הבגד או מן העור:
הא והא - מסתרגין מגופן:
לעיולי ולאפוקי אבזיוני - שמכניסין ראשי המשיחות שבבגד דרך הנקבים וקושרים זה בזה:
אעולי ואפוקי באבקתא - שקושרין לו לאות בעצי המטה מראשותיו וממרגלותיו ומכניסין ראשי משיחות בנקבים וקושרין בלולאות והיינו קרביטין:
שנקליטיה יוצאין - כדאמרי' התם נקליטין שנים ואותה מטה אין אדם יכול לכפותה מפני נקליטיה אלא זוקפה על ב' מרגלותיה ומניחה ודיו:
הלכה כרבן שמעון - דאמר מתיר קרביטין:
מתני' לתחומה - בתוך אלפים אמה:
לעיבורה - היינו פגום נכנס פגום יוצא של אותה העיר:
גמ' אלא שמע מינה בעיבורה הוה קאי - וקרי ליה ביריחו:
אימא ואפילו בתחומה - הוי בתוך העיר והאי דכתיב ויהי בהיות יהושע ביריחו בתחומה הוה קאי: תחומה אקרי חוץ לעיר דכתיב ומדותם מחוץ לעיר:
מן האגף ולפנים - מן סגירת הפתח ולפנים אגף כמו (יומא יח.) הגפת דלתות אבל מן האגף ולחוץ על עובי המפתן אינו אסור:
יכול ילך לביתו ויסגיר - ע"י שלוחו:
ת"ל אל פתח הבית - של מנוגע צריך לעמוד:
הכי גרסינן על השקוף - על עובי המפתן:
עדי שיצא מן השקוף - דעל השקוף איקרי בית:
בצדי השקוף - מבחוץ מדקאמר עד שיצא מן הבית כולו אלמא דשקוף נמי הוי בית ואמאי הנודר מותר מן האגף ולחוץ:
שאני גבי בית וכו' - אבל גבי נדרים מותר מן האגף ולחוץ שקוף היינו אסקופה משקוף מה שעל הפתח:
ר"ן
עריכהמתיר קרביטיו דהיינו לולאותיו בימי אבלו:
קרביטין מי אית ליה. הרי כשאר מטות הוא עשוי:
בשוקא דצלעי. מעבדי עורות:
ערסא דצלא. מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצים לנטותו עונבין הרצועות בארוכות המטה וכשמתירין אותן נופל מאליו והן הן קרביטיו וכדי שלא יתקלקל העור בלחלוח הקרקע שלא היו ראשי כרעיו גבוהין מסרוגו למעלה אמר תנא קמא דאינו כופהו וקאמר ר"ג דמתיר קרביטיו והוא נופל:
מטה מסרגין אותה על גבה. החבלים מרכיבים על ארוכות המטה:
דרגש מסרגים אותו מגופו. שיש נקבים בארוכותיו ותוחבים בהן ראשי רצועות התלויות בעור ועונבין ואין מרכיבין הרצועות ע"ג ארוכות המטה:
והעריסה. עריסת תינוקות:
משישופם בעור הדג. כדי להחליק הארוכות ליפותן:
למה לי שיפת עור דג. והרי מכוסות הן תמיד בראשי החבלים המסורגין על גבי המטה:
אעולי ואפוקי בבזעים. בנקבים של ארוכות מכניס ומוציא ראש החבל:
באבקתא. לולאות תלוין בנקבי ארוכותיו ובהן מכניסין ראשי רצועות התלויות בשפת העור:
שנקליטיה יוצאין. נקליטין ב' עצים ארוכין שמעמידין אותם במטה אחד במראשותיה ואחד במרגלותיה ומופצלין הן בראשיהן ומניחין קנה מזה ומזה ועליו פורשין הכילה ויש שמחברין אותן נקליטין למטה והיינו [יוצאים] שמחוברין ויוצאין מן המטה עצמה ואין יכול לכפותה מפני נקליטיה ומשום הכי זוקפה ודיו:
מנלן דעיבורא דמתא כמתא דמי וכו'. אלא ש"מ בעיבורה תוך ע' אמה ושירים של יריחו היה יושב:
הא כתיב בתחומה ומדותם מחוץ לעיר. אלמא תחום העיר חוץ לעיר מיקרי ואינו מן העיר:
ילך לביתו ויסגיר. על ידי חבל ארוך:
ת"ל אל פתח הבית. דמשמע שצריך לעמוד על הפתח בשעת הסגר:
אי אל פתח הבית. כלומר אי כתביה לחודיה ולא כתב מן הבית ה"א שיעמוד על האסקופה תחת המשקוף ויסגיר להכי איצטרי' מן הבית ללמד שצריך לצאת חוץ לאסקופה שתחת המשקוף ומדאצרכיה הכי אלמא כל שתחת המשקוף אע"פ שהוא מן האגף ולחוץ הוי בכלל בית:
שאני גבי בית. דכתיב קרא מן הבית עד שיצא מן הבית כולו דכיון דכתב רחמנא מן הבית יתירא לרבויי יציאה אחרת אתא והיינו שיצא מכל מה שתחת המשקוף דהא אי לא כתיב מן הבית אלא ויצא הכהן אל פתח הבית הוה אמינא דעומד תחת המשקוף ומסגיר אע"ג דכתיב ויצא דמן האגף ולחוץ כלחוץ. ומכאן לאותן שנשבעין לעמוד בבית אחד דמן האגף ולפנים מותרים מן האגף ולחוץ אסורין:
תוספות
עריכהדרגש מתיר קרביטיו והעור נופל. קרביטיו לולאות שמחוברין במטה וקשורין בעור:
ערסא דצלא. מטה של עור ותולין רצועות בשפת העור סביב וכשרוצין לנטותו עונבים הרצועות בארוכות המטה וכשמתירין אותם הוא נופל והם קרביטיו: מטה מסרגין הסירוגין על גבה על הארוכות הלכך כשכופין אותו הסירוגין גבוהים ואין יכולין לישב עליו:
דרגש סירוגין מבפני'. תחת הארוכות הלכך כי נמי כופהו הוא נמוך לישב עליו כאילו אינו כפוי לכך אמר דאינו צריך לכפותו ואית דגרסי איתמר נמי דדרגש אינו בר כפייה:
ל"ל שיפת עור הדג. והלא אין יופיו נראה שהרי הן מכוסות בחבלים המסורגין על גבה:
בבזייני. בבקעים ובנקבים שבארוכות מקצת ארוכות מגולות וצריכה שיפה:
באבקתא. לולאות שיש לולאות תלוין בנקבי ארכובותיו ובהם מכניסין ראשי הרצועות התלויות בשפת העור:
שנקליטיה יוצאין. שנקליטיה קבועים בכרעי המטה כדרכה:
זוקפה. פורס בגד באותן לולאות שבראשי הנקליטין והוי כאילו כפוי שאינו ראוי לישיבה:
מותר ליכנס לתחומה. דעד התחום אינו נקרא על שם העיר אבל עיבור נקרא על שם העיר:
מן האגף. מקום הגפת הדלת:
אלא שמע מינה בעיבורה קאי. וקרי ליה יריחו:
ומדותם מחוץ לעיר אלפים באמה. אלמא תחום איקרי חוץ לעיר:
יכול ילך לביתו ויסגור. ע"י שליח או על ידי חבל ארוך תלמוד לומר אל פתח הבית אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר דליכא לקיומי בענין אחר שהרי צריך הוא לצאת מן הבית:
עין משפט ונר מצוה
עריכהמתוך: עין משפט ונר מצוה/נדרים/פרק ז (עריכה)
יח א ב מיי' פ"ה מהל' אבל הל' יח:
יט ג מיי' פ"ה מהלכות כלים הלכה א:
כ ד מיי' פ"ה מהל' אבל הלכה יא:
כא ה מיי' פ"ט מהל' נדרים הלכה טז, טוש"ע י"ד סימן ריז סעיף כט:
כב ו מיי' שם, טוש"ע שם סעיף ל:
כג ז מיי' פי"ד מהלכות טומאות צרעת הל' ה:
ראשונים נוספים
מידי דהוה אמטה מיוחדת לכלים. והא דאמרינן שכופין כל המטות היינו מטות המיוחדות לשכיבה ולישיבה:
דרגש מתיר קרביטיו. לולאות שהוא קשור בה:
בשוקא [ס"א דגלדאי] דצלעי. רצענים הבקיאים במלאכת עור:
ערסא דצלא. מטה של עור ולפי שהעור מתקלקל בנגעו בארץ פטרוהו מכפיה:
מסרגין אותה על גבה. על גב הארוכות:
מסרגין אותו מתוכו. מחברו לארוכות המטה:
משישופם בעור הדג. להחליקם ואז נגמרה מלאכתם לקבל טומאה:
למה לי שיפת עור הדג. והלא הארוכות מכוסות בסריגי המטה:
אעולי ואפוקי בבזיוני. בנקבי הארוכות:
באבקתא. לולאות התלויות בארוכה:
שנקליטיה יוצאין. עץ יוצא מאמצע המטה א' במראשותיה ואחד במרגלותיה והן גבוהין ונותנין עץ ארוך על שניהן ופורסין עליו סדין לאהל על המטה ואינם קבועין במטה ואם יש מטה שנקליטיה יוצאין מגופה וקבועין בה ואין יכול לכפותה מפני אותן נקליטין זוקפה על צדה ודיו:
מתני' ואסור ליכנס לעיבורה. שבעים אמה ושירים שנותנים אותם עיבור לעיר ומהם והלאה מודדין תחום שבת:
מן האגף ולפנים. ממקום הגפת הדלת:
גמ' הכתיב ומדותם מחוץ לעיר. אלמא תחום העיר מיקרי חוץ לעיר:
יכול ילך לביתו ויסגיר. על ידי חבל ארוך או על ידי שליח:
ת"ל אל פתח אי אל פתח הבית יכול יעמוד תחת המשקוף ויסגיר. דהיינו מן האגף ולחוץ אלמא קרינן ביה פתח הבית:
מתוך: שיטה מקובצת על הש"ס/נדרים/פרק ז (עריכה)
משישופם בעור הדג זהו גמר מלאכתן ועושין להסיר הקסמין קטנים הבולטים ומחליקין אותו באותו עור. וההיא דחולין דמייתי מתוספתא דכלים ואלו הן גלמי כלי עץ שטמאים כל שעתיד לשוף ההיא שיפה אחרת היא שאינה עשויה אלא לנוי. הרא"ם ז"ל.
מתניתין הנודר מן העיר מותר ליכנס בתחומה באלפים שלה. ואסור בעיבורה שבעים אמה ושיריים סמוך לעיר. ולהכי קרי להו עיבורה שאם יש אפילו בורגנין שם מודדין משם החומה ועל שם שהוא בולט לחוץ כבטן אשה מעוברת קורה אותה עיבורה של עיר. הרא"ם ז"ל.
אלא מן האגף ולפנים ממקום שהדלת מתעכבת באסקופה כשהיא נעולה (לפנים). מן האגף ולחוץ היינו עובי שפת הפתח שעומד כלפי חוץ בזמן שהפתח נעול והיינו נמי עובי אסקופה שכלפי חוץ שהדלת מתעכבת בו. פירוש.
גמרא ואימא אפילו בתחומה בי מתא דהא תחומין קרי ליה חוץ לעיר כדכתיב מחוץ לעיר ואם יהושע בתחומין קאי לא הוה ביריחו אלא בפני יריחו. הא כיצד עומד בצד המשקוף ויסגיר דהיינו חוץ לעובי אסקופה אלמא דשפת עובי אסקופא חיצונה שהדלת ננעלת בו כלפנים דמי והיכי אמרינן דכי נדר מן הבית מותר מן האגף ולחוץ שאני גבי בית דכתיב מן הבית עד שיצא מן הבית כולו חוץ לאיסקופה ממש אבל גבי נדרים מותר מן האגף פנימי של אסקופה ולחוץ. פירוש.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה