ביאור:יהושע ו טז
יהושע ו טז: "וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית, תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת; וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: הָרִיעוּ, כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָעִיר."
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ו טז.
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: הָרִיעוּ עריכה
וַיְהִי בַּפַּעַם הַשְּׁבִיעִית, תָּקְעוּ הַכֹּהֲנִים בַּשּׁוֹפָרוֹת עריכה
נראה שכשם שהכהנים תקעו בשופרות בכל יום במשך ההקפה היחידה, ובמשך שבע ההקפות ביום השביעי, הכהנים תקעו בשופרות. נראה שהכתוב רק מזכיר לנו שבמשך כל המצעד הכהנים תקעו בשופרות.
עכשו בסוף ההקפה השביעית אנו עומדים לפני תקיעה שונה - אחרי דממה מסוימת, תבוא תקיעה גדולה, וכל העם יריע ויתקיף את העיר.
וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: הָרִיעוּ, כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָעִיר עריכה
מבנה המשפט אינו במקום או שאינו מדויק.
ברגע שיהושע יודיע: "הָרִיעוּ, כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָעִיר" - העם יריע וישעט לכיוון העיר. יהושע לא יוכל להגיד מילה אחת נוספת, ואז כל המשך דבריו לא ישמעו אלא על ידי מספר קצינים שיעמדו לידו.
המשפט הזה היה צריך להיות כפי שהוא אמר לפני המצעד הראשון: "לֹא תָרִיעוּ וְלֹא תַשְׁמִיעוּ אֶת קוֹלְכֶם, וְלֹא יֵצֵא מִפִּיכֶם דָּבָר, עַד יוֹם אָמְרִי אֲלֵיכֶם: 'הָרִיעוּ,' וַהֲרִיעֹתֶם" (ביאור:יהושע ו י).
המשפט כאן הוא רק 'הודעה מקדימה', והיה צריך להיות בזמן עתיד:
- "וַיֹּאמֶר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם: [עוד מעט אומר] הָרִיעוּ, כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָעִיר"
ואז יהושע ממשיך בפקודתו עד לרגע שהוא מסיים, ונותן את פקודת לכהנים לתקוע בשופרות: "וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעָם אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר, וַיָּרִיעוּ הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה ..." (ביאור:יהושע ו כ).
כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָעִיר עריכה
אלוהים אמר ליהושע: "הָיָה בִּמְשֹׁךְ בְּקֶרֶן הַיּוֹבֵל, בשמעכם (כְּשָׁמְעֲכֶם) אֶת קוֹל הַשּׁוֹפָר, יָרִיעוּ כָל הָעָם תְּרוּעָה גְדוֹלָה, וְנָפְלָה חוֹמַת הָעִיר תַּחְתֶּיהָ, וְעָלוּ הָעָם אִישׁ נֶגְדּוֹ" (ביאור:יהושע ו ה).
יהושע לא הודיע לעם שאלוהים יפיל את חומות יריחו. יהושע רק אמר: "כִּי נָתַן יְהוָה לָכֶם אֶת הָעִיר". בני ישראל לא ידעו איך אלוהים יתן להם את העיר. כמובן שכאשר כשש מאות אלף לוחמים מבני ישראל, מתקיפים עיר קטנה, בתל יריחו, בשטח של 40 דונם (מעגל ברדיוס של מאה מטר), שהבסיס הכלכלי שלה הוא חניית לילה (אוכל ונשים) לשיירות בדרך המלך מאשור למצרים, שיש בה לא יותר מאשר משמר המלך ומשטרה, מוקפת בשרשרת בתים עשויים מלבנים ומחוברים בטיט סדוק ומשמשים כחומת העיר, וגג הבתים בחומה עומד לרשות בעלי הבתים ולא לרשות הצבא, ואנשי העיר (רחב) השאירו חבלים בחלונות החומה (ביאור:יהושע ב יח) כדי לאפשר לתוקפים להכנס לעיר, סביר שההתקפה תגמר בנצחון של בני ישראל.
אלוהים ידע שחומות יריחו יפלו (ראו: ביאור:מדוע נפלו חומות יריחו).
יהושע חשש שזה לא יקרה, ולא כל החומה תיפל, לכן יהושע לא אמר לעם איך אלוהים יתן לבני ישראל את העיר, כדי שלא תבוא בושה לאלוהים אם זה לא יקרה בדיוק איך שהוא יגיד. יהושע קיווה שלפחות קטע אחד, בית אחד יפול, ודרך הפירצה הזאת הצבא יזרום לתוך העיר ויכבוש אותה.