יהושע ו ח: "וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם, וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יְהוָה, עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת, וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם."



בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:יהושע ו ח.


וַאֲרוֹן בְּרִית יְהוָה הֹלֵךְ אַחֲרֵיהֶם

עריכה

וַיְהִי כֶּאֱמֹר יְהוֹשֻׁעַ אֶל הָעָם

עריכה

מיד. ברגע שיהושע אמר לכהנים לשאת את הארון והשופרות הם יצאו לדרך.

מלאך אלוהים אמר ליהושע: "אֲנִי שַׂר צְבָא יְהוָה, עַתָּה בָאתִי" (ביאור:יהושע ה יד), והדגש על המילה "עַתָּה", מיד עכשו, ללא היסוס או המתנה. סביר שבאותה פגישה, אלוהים אמר ליהושע: "וְסַבֹּתֶם אֶת הָעִיר, כֹּל אַנְשֵׁי הַמִּלְחָמָה ..." (ביאור:יהושע ו ג), ויהושע שב למחנה ומיד הורה לכוהנים, "שְׂאוּ אֶת אֲרוֹן הַבְּרִית" (ביאור:יהושע ו ו), והכהנים יצאו לדרך. לא היה צריך לתת הוראה מראש של שלושה ימים. כולם היו מוכנים לנוע ברגע אחד.

כיוון שאלוהים הורה ליהושע לקחת את "קֶרֶן הַיּוֹבֵל" (ביאור:יהושע ו ה), ניתן להבין שהכל קרה שבעה ימים לפני יום כיפור, שבו בשנת היובל תוקעים בשופר "קֶרֶן הַיּוֹבֵל" כדי להודיע שכל האדמות שבות לבעליהם המקוריים בזמן חלוקת הארץ למשפחות, וקוראים דרור בארץ. יום הכיפורים ההוא היה שנת היובל הראשונה לספירה, והארץ המובטחת נלקחת מהמתנחלים הזרים בארץ, ושבה לבניהם של אברהם, יצחק ויעקב, כפי שאלוהים הבטיח להם.

וְשִׁבְעָה הַכֹּהֲנִים נֹשְׂאִים שִׁבְעָה שׁוֹפְרוֹת הַיּוֹבְלִים לִפְנֵי יְהוָה, עָבְרוּ וְתָקְעוּ בַּשּׁוֹפָרוֹת

עריכה

שבעת הכהנים נושאי השופרות תקעו בשופרות. כל מנהיגי העם שמעו את הודעת התנועה, קפצו על רגליהם ורצו ליהושע לקבל ממנו הוראות. סביר שנשיאי השבטים, ומפקדי החילות התיצבו לפני יהושע כדי לקבל הוראות. יהושע הורה להם, והפקודה עברה לכל שבט, לכל משפחה, לכל אב משפחה - חיילים הולכים לגיוס כללי, העם הולך לצפות במחזה, אלוהים עומד להראות את גדולתו פעם נוספת.

כפי שיהושע פקד, השופרות הלכו לפני הארון, והארון נע אחריהם. החלוץ והמאסף יקחו את מקומם בריצה קלה לפני ואחרי הארון, וימשיכו במבנה מרשים ללכת להקיף את יריחו. מצעדם ירעיד את העיר.

סביר שאנשי יריחו נדהמו לשמוע שבני ישראל נעים לקראתם. הם הזדעזעו ורעדו מפחד. הגיבורים בהם עלו לגגות הבתים לראות את המלחמה הצפויה. הם דיווחו שבני ישראל עושים מצעד ראוה מסביב לעיר. כל אנשי העיר עלו בשמחה לראות את המצעד המפואר. הם רקדו על גגות הבתים, שהקיפו את העיר ויצרו את חומת העיר. הקפיצות, ריקודים, צעקות, קללות, ועלבונות גרמו לזעזועים במבנה, ופוררו את הטיט שחיבר את הלבנים מהם היו בנויים הבתים והחומה. מלך יריחו לא חשב שיש צורך להתקיף את המצעד, הן הם לא מתקרבים לחומות או לשער העיר.